ש. שלום, בזמן האחרון אני מרגיש שהחיים עוברים לי מאד מהר ואני מחליק אותם בלי לעשות יותר מדי ואני לא אחד שכל היום יושב בבית רואה סרטים אני משתדל ללמוד ואני מדריך ואני גם פועל הרבה הנוער אבל יש לי תחושה שאני עושה דברים כי צריך לעשות דברים מסוימים אבל בעצם הזמן עובר ומתבזבז לי בלי ניצול אמיתי של החיים
איך אני יכול להרגיש שאני מנצל את הזמן ולא מעביר את החיים סתם? ואיך אני יכול גם להתחבר לדברים האלה ולהרגיש שהם הדברים שאני צריך לעשות?
ת.
אהלן!
אני בטוחה שהרבה נוער (ואפילו לא רק הנוער) יזדהו עם מה שאתה מתאר.
זו התמודדות של כולנו, מי יותר ומי פחות כדי למצוא את הנתיב הייחודי שלנו למשמעות ולהטבעת חותם. לאט לאט, עם הגיל והניסיון אתה תלמד מה מתאים לך יותר ולמה אתה מתחבר. כרגע זה בדיוק הזמן שלך לחוות כמה שיותר דברים, להנות מהם וללמוד על עצמך!
אתה אומר שאתה מדריך ופועל הרבה. נניח תאמר את זה לחבר׳ה שקטנים ממך או אנשים שלא חוו את זה, זה ישמע כשיא השליחות, כשיא הסיפוק.
אז מה קרה? בעיני, זה ההבנה שבסוף בחיים, הדברים הגדולים, מורכבים מהרגעים הקטנים.
״כי מי עושה את הנהר אם לא הטיפות הקטנות?״
למשל, אולי זה לא נכון לגביך, אבל כשאני נכנסתי להדרכה מאוד התרגשתי ולאט לאט זה הפך לשגרה שוחקת.
לכן מה אני מציעה לך?
אני אלך על השיטה, לא הכמות - אלא איכות.
נכון לחדש, לעשות דברים חדשים, אבל אני מציעה לך לא להמציא יש מאין. נשמע שאתה עסוק ויש לך מה לעשות. תעשה את מה שאתה עושה עד הסוף- 100 אחוז.
תהיה מדריך 100 אחוז ותפעל במה שאתה עושה 100 אחוז. גם אם זה אומר לשבת על הפעולה שבוע לפני, להתקשר לכל החניכים יום לפני ולקחת זמן מראש לחשוב על כל חניך.
מאמינה שזה יעזור לך להתחבר ולהתמלא מהעשייה הזו.
דבר נוסף, כדי לא לגלות בסוף השבוע שזרמת עם הזמן. אני מציעה לך לעשות לוז במוצש לכל השבוע. לרדת לפרטים: תפילה, ארוחה, לימוד, אם יש צורך אז להקציב זמן למסכים..
זה יעזור לך להרגיש שאתה שולט בזמן ולא הזמן בך.
משהו אחרון, אני מאמינה שזה לא רק שאלה של מה שאני עושה אלא איך אני עושה.
גם כשאתה יוצא עם חברים, מספיק שתבוא בתודעה של לעשות את המקסימום טוב בזמן הזה, להאיר פנים איפה שאתה יכול ולעזור.
כנ״ל אם אתה סתם בבית עכשיו בנחת, להיות בתודעה של לעשות טוב.
בהצלחה גדולה!
הודיה