ש. אהלן ותודה רבה!
אני ילדה די מורדת וחוצפנית עם ההורים שלי.. איך אני יכולה פחות? כי בסופו של דבר אני מקבלת המון עונשים מיותרים וזה פוגע בי אשמח להמלצה
ת.
שלום לך!
אני רוצה לומר לך שאת באה ממקום מיוחד, לא כל אחד מסוגל לבוא ולנסות לשפר את היחסים שלו עם ההורים, ולחפש מה תלוי בו והוא יכול לעשות כדי להיות יותר טוב. זה לא קל לקבל עונשים מיותרים, ולהתמודד עם מעשים שליליים כל הזמן במקום לפתח צדדים חיוביים בנפש, וזה גם לא מוצלח במיוחד כשהקשר עם ההורים לא טוב.
כיבוד הורים
🗝️ אני חושב שהמפתח לתשובה לשאלה שלך נמצא במצוות כיבוד הורים, ובחַבֵרתה מצוות היראה כלפיהם. לא בפחד מהעונשים, אלא ביראה שבאה יחד עם הכבוד, יראת כבוד. צריך למצוא את הדרך לפתח יחס מכבד להורים, כי כשמכבדים מישהו, כשמעריכים אותו – כבר קשה מאוד להתחצף אליו.
אז איך מגיעים לשם?
דבר ראשון – ההורים שלך הם אלה שהביאו לך את המתנה הכי גדולה שאפשר לתת – את החיים שלך. בנוסף לכך הם גידלו אותך ומפרנסים אותך עד היום. אם תנסי לדמיין כמה הם נתנו בשבילך, או להבין כמה הם אוהבים אותך, זה יכול מאוד לעזור. את אולי מרגישה שאת רוצה להיות אדון לעצמך ולנהל לעצמך את החיים, אבל כרגע זה כנראה לא אפשרי עדיין. תזכרי שיום אחד יבוא השלב הזה, שהחיים שלך יהיו ברשות עצמך, וגם אז כמובן תצטרכי לכבד אותם ולהתייחס אליהם בענווה ויראה, אבל עד אז צריך לדעת 'להרכין את הראש' מעט יותר בפני ההורים, ולקבל את העובדה שיש להם סמכות עלייך, וכנראה שבדרך כלל זה לטובתך.
כדאי גם לנסות לכתוב דברים טובים שיש בהורים שלך, הרבה פעמים זה יכול לפתוח את העיניים ואת הלב כלפיהם וכלפי הטוב שבהם, וגם לעזור לך לזכור תמיד את הדברים הטובים, לדעת שהם כתובים אצלך על דף.
אוזן קשבת 👂
אם יש קושי בקשר עם ההורים, אם יש משהו שמפריע לך, כדאי למצוא מישהו לפרוק כלפיו את התסכולים שלך, את הכעסים, מישהו שמבין אותך, חברה טובה, או מדריכה, מישהי שאת מרגישה שהדיבור איתה משחרר את המתחים ועוזר לך להיות במקום רגוע יותר.
☕
כדאי גם למצוא זמן לדבר עם ההורים 'על כוס קפה'. בנחת, בכנות ובכבוד לספר להם מה מפריע לך, עם מה קשה לך, לשמוע מה יש להם לומר לך, ולנסות גם להגיע להסכמות בנושאים בהם יש הרבה חיכוכים. אפשר גם למצוא הזדמנויות לשבת עם ההורים על כוס קפה סתם בשביל לחזק את הקשר בינכם, דבר שיכול להועיל מאוד בכל מקרה.
בנוסף לעצם הקשר עם ההורים, ההורים שלך מכירים אותך די טוב, ויש לך גם הרבה מה לקבל מהם. הם כנראה האנשים הכי מדוייקים בשבילך, והרבה פעמים הנקודות שהן יעמדו איתך עליהן הן לא סתם. אם תקשיבי בענווה למה שיש להם לומר לך את יכולה להרוויח הרבה מאוד.
ומה עושים בינתיים?
אם עדיין לא הצלחתי להרגיש כבוד כלפיהם, מה אפשר לעשות?
אני חושב שכדאי בזמנים כאלה, כשאת מרגישה שאת ממש כועסת או לא מסכימה עם משהו שההורים אומרים, להתרחק קצת, להימנע מחיכוכים שיביאו אותך למרוד, לנסות למצוא פינה קטנה לעצמך, לנשום עמוק, להירגע, להזכיר לעצמך שאת טובה, שאת יכולה לשלוט ברגשות ובמילים שלך, ולחזור להתנהלות חיובית עם ההורים כשאת מרגישה שאת רגועה יותר ושולטת במה שקורה בתוכך.
לכתוב
עוד עצה טובה לזמנים שאת מרגישה שיש לך דברים לומר להורים אבל זה ממש לא מתאים, היא פשוט לכתוב על דף את כל מה שיש לך לומר, אפילו לעשות לעצמך מחברת של הדברים האלה, כדי שתוכלי כשתהיי גדולה להיזכר איך עברו עלייך השנים המאתגרות האלה, זה יכול להיות כיף כשזה נעשה במבט לאחור. 📓
כשהדברים כתובים על דף, הצורך לומר אותם כבר הרבה פחות חזק, ואת יכולה למצוא את עצמך פתאום כבר לא כועסת, כבר לא מרגישה צורך לומר, או מרגישה את הצורך בצורה פחות משמעותית.
לא להתייאש מהטוב שבך
הכי הכי חשוב, זה לא להתייאש, ולא לבנות לעצמך דימוי עצמי של ילדה מרדנית וחצופה, גם אם עכשיו קשה לך – את חייבת להאמין בטוב שבך, בכך שאת רוצה להיות במקום אחר, טוב יותר, ולדעת שאת מסוגלת לכך, גם אם זה יקח זמן, וכמה זמן שזה יקח, את אדם טוב, אני בטוח.
מאחל לך הרבה הצלחה, בשמחה גדולה!
רועי.