ש.
בזמן האחרון הקשר שלי עם הקב"ה ממש נהרס. בכללי תפילה זה דבר שקשה לי איתו, אחד הקשיים הכי גדולים שלי. ועכשיו זה רק מחמיר בגלל הכעס שלי על ה'.
בתחילת הקורונה עוד התייחסתי לקורונה בתור אתגר של העם שייגמר עוד מעט וממנו רק נעלה. אני אולי אשמע קצת תמימה אבל לפני פסח הייתי בטוחה שהנה עוד רגע אנחנו נגאלים והתפללתי מלא וכשזה לא קרה זה ממש שבר אותי. לאט לאט אני מתחילה לאבד את האמונה שמזה אנחנו רק נצמח ושזה ייגמר בקרוב וכל הדברים האלה. אני שומעת כל הזמן על זה שהמצב מידרדר ואני כועסת על הקב"ה שעשה לנו את זה. למה זה מגיע לנו? ולמה הוא לא מפסיק את זה כבר??
חוץ מזה בהתחלה היינו אחת המדינות שהכי הצליחה להתמודד עם הקורונה והיינו ממש "אור לגויים" וכולם ניסו ללמוד ממנו ועכשיו כל המדינות מנסות איך לא להיות כמו ישראל מרוב שהמצב כאן הדרדר. הקב"ה לא רוצה להעלות אותנו לעומת הגויים? למה הוא עושה את זה??
אני ממש אשמח אם לא תענו לי שזה חשבונות שמיים ונסתרות דרכי ה' וכל זה. אני לא מצליחה להסתדר עם התשובות האלה.
תודה רבה!!
ת.
שאלה יפה וחשובה. אכן הרבה פעמים המציאות קשה ואנו לא מבינים "על מה עשה ה' ככה לארץ הזו מה חרי האף הגדול הזה"? מה? הקב"ה לא רוצה שיהיה לנו טוב? ואכן חשוב מאוד לשאול את השאלה הזו, אמנם בצורה יפה ולא בצורה של 'הטחת דברים' (לומר לקב"ה "אתה לא בסדר" וכדו'), אבל לשאול! בעזר ה' אעסוק בשני החלקים של השאלה, עצם השאלה "למה", ומתוך כך- ההשפעה שלה על הקשר היום-יומי עם הקב"ה.
לחלק הראשון, ה"למה"- מצד אחד, כמו שאמרת, להיפטר מהשאלה בטענה ש"זה הכל חשבונות שמים וכו'" זה לא מספק ולא יענה על השאלה בשום צורה. מצד שני, יש בטענה הזו ("חשבונות שמים") מן האמת, אנו אכן לא יודעים לומר בוודאות למה הקב"ה עשה כך ולא אחרת, אפשר לנסות לומר כל מיני דברים, אבל אלו יהיו תירוצים ולא סיבות (כלומר זה רק יניח את דעתנו, אבל זו לא בהכרח הסיבה). אז איך בכל זאת מתמודדים עם השאלה? כאן אני רוצה להציע כיוון אחר.
המציאות, כפי שהיא, היא ההתגלות האידיאלית של הקב"ה, גם כשהיא לא נראית כך. אם הקב"ה עושה כך וכך, זה לא כי הוא רוצה להעניש אותנו או כי הוא רוצה שיהיה לנו רע, אלא כי פשוט זו הדרך הטובה ביותר שלו להתגלות בעולם באותו רגע. ברגע שמפנימים את זה, המשמעות של השאלה השאלה "למה?" הופכת מ-"למה זה מגיע לנו?" ל-"מה אתה רוצה מאיתנו ואיפה אתה נמצא בכל זה?"
ההבנה הזו היא גם המפתח לגאולה. למה הכוונה? עצם הראיה של המציאות כהתגלות הברורה ביותר של הקב"ה גם מובילה לזה שהקב"ה באמת יתגלה יותר וכשנראה את הקב"ה במציאות, כשנמצא אותו, ניגאל, זו המשמעות של המושג "גאולה". אז "למה זה כך?" תשובה: כי זו הדרך הכי טובה של הקב"ה להתגלות כאן ואם היה קורה אחרת היינו מפספסים משהו. איפה הקב"ה מתגלה? מה הוא רוצה ממני? איך המציאות היא הדרך שלי לראות את הקב"ה ולהתחבר אליו? אלו שאלות שאת צריכה לשאול את עצמך, את יודעת לענות עליהן הכי טוב. מתוך כך, ההשפעה של השאלה "למה?" על חיינו משתנה וכאן אני עובר לחלק השני.
כתבת שבגלל השאלה הזו את כועסת על הקב"ה. אני מבין אותך, ותהיי בטוחה שגם הקב"ה מבין אותך, מסכים איתך, וכואב את כאבך. מתוך השלב הראשון של התשובה, אני מציע לך להפוך את השאלה מדבר שגורם לפגיעה בקשר עם הקב"ה לדבר שבונה אותו (זו באופן כללי המטרה של השאלות). לא לשאול את השאלה מתוך כעס, אלא מתוך כאב על הפער בין הרצון שלנו לרצון של הקב"ה (כמובן שאין למחוק את הרצון שלנו בגלל זה) ואפילו מתוך רחמים. כשאדם מצטער באמת, לא רק הגוף הפיסי שלו סובל, גם הנשמה שלו סובלת. החלק האלוקי שבו, מצטער! הקב"ה בעצמו מצטער! בסליחות אנחנו אומרים "רחמנא רחם על נשמתין!" כלומר- הקב"ה (שהוא המרחם), רחם על הנשמות שלנו! גם אנחנו צריכים לרחם על הנשמות שלנו, על עצמנו. כשניפתח לשיח כזה עם הקב"ה, וחשוב מאוד לשאול גם אותו את שאלת ה"למה" ולדבר איתו על הקשיים והחוויות (בתפילה או אפילו סתם כך), כבר קבלנו משהו מהמצב הזה. זה אולי אחד מהדברים שהקב"ה רוצה שניקח מהמצב הזה, שניפתח לשיח חדש איתו, שנרגיש אותו, שנוכל ממש להיפגש איתו!
מתוך ההבנות הללו שמתחזקות בעקבות המצב, אנו יכולים גם לצמוח וגם להיגאל. הגאולה והצמיחה אלו דברים שתלויים בנו! ככל שניפתח יותר לראות את הקב"ה במציאות, גם במציאות הכואבת, בתוך המצב הנורא בו אנו נמצאים, נוכל יותר ויותר לצמוח ולהיגאל. מתוך הראיה הזו, מתוך הגאולה הזו, צומחת גם הגאולה הפיסית. לא הפוך. אולי זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו עכשיו, שנרגיש אותו ושנדבר איתו, תהיי בטוחה שאם תדברי איתו ותשאלי אותו הוא גם יענה לך (זה יכול לקחת זמן ויכול לקרות בהרבה דרכים, אבל זה יקרה).
ברכה והצלחה,
אביאל