ש.
יש שיר של בניה ברבי, שיש בו שורה "זה העולם קטן ואלוקים גדולים"
וזה העלה לי שאלה-
אפשר להגדיר את אלוקים כ"גדולים"? הרי מצד אחד אין לו גוף.. הוא לא זכר או נקבה, אז הוא גם לא בהגדרה שלנו ליחיד ורבים.
מצד שני אנחנו מאמינים באל אחד, והשימוש ב"גדולים" הוא לא סוג של עבודה זרה, שיש כמה אלוקים?
ת.
שלום וברכה!
כל הכבוד על תשומת הלב! ותודה על השאלה – עזרה גם לי לברר כמה דברים...
הפירוש של שם 'אלוקים' הוא בעל הכוחות כולם. המילה 'אל' פירושה כוח, כמו "אילי מואב יאחזמו רעד"(שמות טו), כלומר האנשים החזקים במואב יפחדו.
לפי זה - אלוקים = א-ל ברבים.
(אם כבר עסקנו בלשון – המילים 'אלילים' היא מלשון חלולים, היינו חסרי כל כח, ואילו הקב"ה הוא בעל הכוחות כולם. "כי כל אלוהי העמים" הם באמת "אלילים", אבל "ה' שמים עשה")
אמנם, אע"פ שזה לשון רבים הכוונה היא שהקב"ה הוא יחיד השולט כל הכוחות הרבים האלו. וכמו שמפורש בפסוק בתהלים פרק קלו "הודו לאלוקי האלוקים כי לעולם חסדו" שהוא השולט על כל הכוחות השולטים במציאות.
ולכן, כל ביטוי רבים ליד שם אלוקים כמו למשל "אלוקים גדולים" או "אלקים אדירים" זה כאילו לומר שיש כמה "אלוקים", כלומר כמה כוחות נפרדים ששולטים במציאות, וזה מחשבת ע"ז.
הביטוי "אלוקים חיים" אינו קושיה, כי הכוונה שלו – אלוקים הנמצא ומתגלה בחיים שלנו. בניגוד לתפיסות שאומרת שאולי יש אלוקים, אבל הוא לא מתעניין בעולם שלנו.
⛔ מבחינה הלכתית לומר שממש אסור לומר ככה – קצת מורכב. בעקרון – כל אמירה שהיא מביאה למחשבת כפירה, לכאורה אסור לומר אותה. לכן אותו דבר פה – ראוי לא להתבטא כך. ואכן הרב קוק התבטא בחריפות על מה שכתבו לו במכתב "אלהים אדירים". (על פי דברים שאמר לי הרב שלי, כששאלתי אותו)
על כל פנים יש להניח שבניה ברבי לא עשה את זה בכוונה, אלא מחוסר מודעות..
🌀 בונוס - הרחבה נוספת 🌀
יש לא מעט מקומות בתנ"ך שיש לשון רבים ליד שם ה' – כמו שמביאה הגמ' בסנהדרין דף לח:
'אמר רבי יוחנן כל מקום שפקרו המינים תשובתן בצידן – "נעשה אדם בצלמנו" (לעומתו כתוב) "ויברא אלקים את האדם בצלמו"(בראשית א כו,כז) "הבה נרדה ונבלה שם שפתם" (לעומתו כתוב) "וירד ה' לראת את העיר ואת המגדל"(בראשית יא, ז,ה) ..." כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרבים אליו כה' אלקינו בכל קראנו אליו"(דברים ד,ז)...'
הגמ' בעצם מסבירה שבכל פסוק ופסוק שכתוב לשון רבים, ישר יש לשון יחיד לידו, שלא נטעה לחשוב שיש כאן כמה כוחות שונים שפועלים במקביל, אלא באמת יש שליט אחד, יחיד ומיוחד.
אז למה כתוב ככה?
📘בעל התורה תמימה (דברים ד,ז) כותב שלשון רבים הוא גם לשון כבוד. כמו שאמורים לאדם יחיד "שלום עליכם". (לפי זה אגב – לכאורה אין בעיה לומר "אלוקים גדולים", אלא שכיוון שעלולים לטעות בכוונת הדברים, נראה לי שעדיף לא להשתמש בביטוי כזה)
📙יש פרשנים נוספים בגמ' בסנהדרין שהבאנו, המסבירים בכל פסוק מה הסיבה המיוחדת להשתמש בלשון רבים. באופן כללי נאמר שעומדים מאחורי זה רעיונות עקרוניים ויסודיים.
📗ננסה להביא בקצרה את הסברו העקרוני של הרב קוק (אורות הקודש ב, תקמז) – כשאנחנו מסתכלים על העולם אנחנו יכולים לחשוב שהעולם מלא כוחות שונים מנוגדים, וממילא אין מנהיג אחד לבירה. זה המקום שבו יכולים המינים, היינו הכופרים, ליפול ולטעות בו. אז מה עדיף – שלא יהי' ריבוי בעולם בכלל? אם היה ככה העולם היה משעמם וחד גוני?!. אלא דווקא הנקודה הזאת שיש מקום ליפול בה, דווקא היא בעצמה המקום לעלות לאמונה השלמה - להכיר איך כל התופעות הלכאורה מנוגדות, הכל מגיע ממקור אחד. מה שנקרא – להבין איך העולם כולו אחדותי. יש פה ביטוי שהוא עלול להטעות, ומצד שני הוא הפתח להבנות גדולות וחשבות.
כלומר יש כאן לימוד עמוק – כל הדברים שהם פתח לקושיה, הם בעצמם, דווקא דרך הקושיה, הפתח להבנה יותר גדולה ומאירה. לכן אנחנו מאמינים בשאלות..😉
יראנו ה' נפלאות מתורתו!
אם משהו לא היה מובן, או שיש שאלות ודיוקים – נשמח לשמוע!
יוחאי