ש: יש מישהי שפגעה בי מאוד.
ואני רוצה להתקדם, לשחרר ולסלוח לה.
אבל אני פשוט לא מסוגלת! כל פעם שאני רואה אותה, עולה בי מחדש כעס, ואני נעלמת משם כדי לא להגיע לשיחה אפילו.
אני אמשיך להפגש איתה בהמשך, ובלי קשר אני לא רוצה לכעוס על מישהי, זה מוציא ממני מלא אנרגיות לא טובות ועוד מעט גם יו"כ.
איך אפשר לסלוחח?
(חשוב לציין- היא לא התנצלה, ולא הביעה שום צער על מה שעשתה. וזה לא נראה שהיא גם מעונינת לעשות את זה או לדבר איתי בכללי)
ת-
בסיס התשובה לכל השאלות שלנו:
"הקב"ה –
מה עכשיו אתה רוצה שאעשה, שדרך הדרך הזו
אני מגלה אותך?"
-הרב ערן טמיר, בניין אמונה-
זו שאלה שכל אחד צריך לשאול את עצמו. וזה הבסיס ממנו לצאת לענות על כל השאלות שיהיו.
אני לא יודעת את פרטי הפרטים. את הדקויות. מה הייתה בידיוק הסיטואציה ועל מה.
מקווה שאכוון לאמת. ואם יהיו דברים שלא יהיו מדויקים או לא מכוונים לאמת, מבטלת את דבריי מראש.
בכל זאת אני לא יודעת
מה אומרים אנשים סביבך. האם הם אומרים לך יותר - תקשיבי לעצמך , מותר לכעוס, או אומרים לך יותר - תסלחי, תרפי, תשחררי, מה את כועסת עליה.
ויותר חשוב - מה את אומרת לעצמך.
(למרות שמעצם הניסוח של השאלה , זה נראה כאילו את יותר 'כועסת' על עצמך שאת לא סולחת)
אשתדל לענות לך כמה שיותר אמיתי, כלומר מה הייתי רוצה שיענו לי, מה האמת❤😉
יש שני מרכיבים בתשובה (לענ'ד). חושבת שהרבה עוברים ישר לשני, ומפספסים פה משהו חשוב מאוד.
מרכיב ראשון - "מודה על האמת".
קודם כל האמת.
מעלה גבוהה מאוד להיות נעלבים ולא עולבים.
הרב אלישע זצ'ל מדבר על זה בשיחה לפרשת בשלח , שהיום מנסים רבים להגדיר מיהו אוהב ה' , ולאיזו ציבור הוא משתייך ואיך הוא נראה חיצונית. הרב אלישע מציע להתנתק מההגדרות השטחיות, ופותח את דברי הגמרא -
'הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו'.
אדם שנעלב ואינו עולב , נקרא אוהב ה'. אז זו מדרגה גבוהה. לא פשוטה. להעלב , שדברים נכנסים בך. ונוגעים בך. לא שאתה אדיש אליהם, ובכל זאת 'לא עולב'.
אבל איך אפשר באמת להיות לא עולב ?!
אומר הרב אלישע , למה כתוב ואוהביו כצאת השמש בגבורתו?
תשרת כמו השמש.
השמש לא עושה חשבונות , אם מוחאים לה כפיים, כותבים עליה בעיתון או מבזים אותה. היא יום יום זורחת. לא משנה שום דבר.
מישהו פוגע בך ?
תעשה חשבון נפש לא מזיק.
כלומר , הכוונה היא
מה קובע את מה ? מה מוליד את מה ? מאיפה את מתחילה להסתכל על החיים שלך ?
כשאדם תלוי במה שקורה סביבו , אז באמת זה נורא ואיום כל דבר שאומרים. הוא חי בפחד תמידי, בלחץ. היום שמחים במה שאני עושה , מחר לא.
ואני מדברת גם על דברים גבוהים. קל להתפס שבדברים גבוהים זה לא קורה. זה קורה.
היום מעריכים אותי שאני צנוע, שאני עושה מצוות, ומחר יגחכו עליי. היום אומרים לי כל הכבוד שהתנדבתי, מחר צוחקים עליי שלקחתי על עצמי דברים ואני פרייאר ועוד.
היום אומרים לי כל הכבוד שלמדתי כך וכך תורה, מחר אומרים, איך למדת כ'כ קצת?
תוסיפי, תשני, תגדילי, העיקר שיתאים אלייך.
כשאני מפתח בתוכי אכפתיות , אז אני עלול גם להיות רגיש לכל דבר שזז , עד שגם דברים שהם אמת מבחינתי, יוצבו בסימן שאלה.
על זה אומר הרב אלישע - תשרת. כמו השמש.
כלומר , מחברת את זה אלייך.
האם מה שהיא אמרה לך, התוכן שפגע בך , יזיז אותך מהדרך שלך ?
האם בגלל הפגיעות תעזבי את הדרך שלך? מה שאת מאמינה בו ? בוודאי שלא.
כלומר לשרת במובן של לא להיות תלוי.
כששליח עושה את שליחותו, לא מעניין אותו מה חושבים עליו. הוא בתפקיד. הוא נאמן לתפקיד שלו.
עין טובה , פרגון, אהבה זה חשוב. ללא ספק.
אבל לא מזה נתחיל למדוד את החיים שלנו.
ולכן קודם כל האמת , מה שהייתי רוצה שיגידו לי - אם פוגעים בך..
אז מה ???
אז היא פגעה בך. אז היא אמרה מה שאמרה. זה כואב, מעליב , פוגע, נורא ואיום. נכון.
אבל הייתי רוצה שתשאלי את עצמך האם זה משבית אותך?
האם בגלל שחברה צחקה עליי שהלכתי צנוע , אפסיק ללכת ? האם בגלל שלא הצלחתי 100 פעמים אפסיק לנסות ?
האם בגלל שאף אחד לא אומר תודה - לא אמשיך בדרך כי אף אחד לא מעריך אותי ?
האם בגלל כל לשון הרע שיש בעיתונים על רבנים, על שרים, על ראשי ממשלות, אז אותם אנשי ציבור יקומו ויגידו -פגעו בנו, לא רוצים בתפקיד ?
צריך אנשים כאלה. שלא מתרגשים יותר מדי ממה שקורה, במובן של ממשיכים הלאה. שהם מתיישרים לפי הסרגל האלוקי, ולא לפי הסרגל האנושי.
בכוונה התחלתי מזה , לפעמים אומרים- יאלה תפרקי. בשם ה'שיתוף' , ה'פגיעה' , מותר לדבר לשון הרע, ולהחזיר דברים רעים ועוד.
אז לפעמים לא צריך 'להקשיב ללב' אם ליבנו רוצה רק להגיד דברים רעים. צריך ללמוד לשתוק. אדם נמדד בכעסו, אז לכבוש את הכעס זה קשה. אבל הרבה פחות קשה , אם לא כ'כ מודדים את עצמנו לפי מאמר אנשים.
מידות הראיה כבוד ה
כשהאדם מתכבד בעולם, ולבו דואב בקרבו על מה שהעולם מוטעים בו, יגנוז אותו הדאבון וישתמש בו לשמח בעת אשר יזדמן שיקבל איזה עלבון. הנעלבים ואינם עולבין, שומעים חרפתם ואינם משיבין, עושים באהבה ושמחים ביסורים, עליהם הכתוב אומר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו".
הרב רונן טמיר לימד את הפסקה הזו והסביר שהרב מדריך אותנו, שכשמחמיאים לאדם שלא במקום, במקום שיגיד - זה לא אני, ישתוק. יגיד תודה וישמור את ה'עודף' למקרה שיעליבו אותו.
אבל איך זה עובד ,
אנחנו לא הנהלת חשבונות ?!
אלא הרב רונן נתן עיצה מאוד משמעותית. אדם שלא מזיז לו שמחמיאים לו יותר מדי, גם לא יזיז לו שמעליבים אותו. לא במובן של חוסר אכפתיות , של חוסר רגישות. במובן של לא מזה הוא מתחיל להסתכל על החיים שלו.
תהיה אדם כזה שמכוון לאמת.
מרכיב שני - "דובר אמת בלבבו".
איך האמת הזו חיה בך. לא רק להגיד , אני משרתת את הקב'ה. לא משנה מה יגידו לי, אבל כואב לך. כואב שהחברה ככה פגעה. לא מתעלמים מזה.
אז ע'ג האמת כמה דברים פרקטים יותר -
❤ לדבר עם החברה
כשתרגישי לנכון.
אם תרגישי לנכון.
כמה שאלות ששווה לשאול את עצמך-
- האם היא יודעת שאת כועסת עליה ? לפעמים אנשים לא יודעים. או שיודעים מאחרים ובערך יודעים.
אם זה המצב , אחרי זמן כלשהו שנרגעת
להתקשר ולהגיד נפגעתי בגלל א, ב,ג. (תחשבי אם זה היה הפוך האם לא היית רוצה לדעת שפגעת בחברה שלך?)
-אם היא יודעת, לשאול -
זו חברה טובה ,
האם היית רוצה לוותר עליה בגלל מקרה מסוים?
האם הייתי רוצה שהיא תוותר עליי אם זה הפוך ?
- האם הפגיעה הייתה מהותית, אנחנו ממש רואות מציאות שונה ואי אפשר להיות חברות ? או שזה משהו צדדי?
יש הרבה דברים שנפתרים באמצעות דיבור.
❤ דיוק המציאות
יש דברים שצומחים רק מתוך קושי וכאב. מתוך זה שאמרו לנו משו חריף היינו צריכים לעצור וזה גרם לנו לחשוב.
לא נבחר בהם מרצוננו. ולא נצדיק בחירות מקולקלות של אחרים ונגיד , בלי זה מה היינו.
אבל במקביל למסלול האנושי, לא נשכח שיש מסלול אלוקי. וכנראה שאם נפגשנו עם משהו זה לא סתם. לפחות לא סתם דווקא כדי להכאיב לנו.
(נקודה שאפשר לחשוב עליה. דווקא בנקודות שהעליבו ופגעו בי קלטתי , שיש דברים שגם אם יעבירו ביקורת עליהם, ולא ישמחו בהם. אני עדיין לא אזוז מהם. סימן שהצלחתי לבנות משהו אמיתי.
בסוף יש מצב שאני תלויה כ'כ בכולם. אז המצבים האלה , מאוד מעמידים מראה כמה דברים יציבים בתוכנו. ואי אפשר ללמוד את זה בדרך אחרת).
❤ ברירת תוכן מתוך צורה - הפרד ומשול
ולכן לפעמים אחרי זמן מה אם את מרגישה שיש משהו בדברים תעשי -
להתעסק בתוכן דבריה של החברה, אם יש מה לגדול ולהרוויח ממנו.
כלומר , אם כרגע זה גדול עלייך, תניחי בצד. אל תגעי בזה.
יכול להיות שעוד שבוע- שבועיים-חודש תוכלי להסתכל באור אחר על הדברים ולהגיד - יש שם משהו שאוכל לגדול מזה.
ולהשתפר. יכול להיות שלא.
ואז 'תגדלי' ממה שהיא אמרה.
כמובן שאין הצדקה לצורה.
אבל צריך לעשות את עבודת הבירור. שוב , לא להכריח בשעת הכעס לעשות זאת. לא באותו הרגע. אבל אולי יש פה משהו שאפשר לגדול ממנו ?
❤ כועסים על מי שאוהבים
את האמת, שלי זה גם קרה לא מזמן, והרגשתי אחרי כמה זמן שנכון שאסלח. שבנקודה הזו, אנו רואות אחרת את המציאות. אבל אני אוהבת אותה מאוד. אז שמתי בצד. הרגשתי שהיא צריכה אותי, וברגע שגם דיברתי וביקשה סליחה, למרות שלא כ'כ נראה לי הובן עד הסוף על מה , דברים לאט לאט חזרו לרגיל, קרו מעצמם.
עצם זה שמישהו צריך אותך, לפעמים זה עוזר לך להתגבר על העלבון. ובסוף את אוהבת אותה. וכועסים רק על מי שאוהבים.
❤ יום כיפור
"אתה רוצה לפתוח דף חדש, אתה מבקש מהקב"ה לא להתייחס לדברים השליליים, אבל כשאתה רואה דברים שליליים מסביבך מה אתה עושה- אתה מקטרג. אז מה אתה רוצה מהקב"ה שלא
יקטרג? עלי שלא יקטרג ואני אקטרג על אחרים -
למה"?
הרב אלישע
דווקא ימי אלול, והחגים, הם הזדמנות להרים עיניים לשמים ולהגיד לה' , תראה כמה זה קשה לי שאני לא סולחת. אני רוצה לסלוח. אני אוהבת אותה.
אז תסלח לי גם. תסלח לעמ'י.
זה בידיוק מה שאנחנו מבקשים מה' שיעשה איתנו.. אז אם יש אפשרות, נעשה את זה בשביל אחרים. אנחנו לא רק דורשים מה' משהו ונשארים במקום מבחינת עצמנו.
אומרים שברגע שמעליבים אותך ואתה לא מגיב,
השמיים נפתחים בפניך ואפשר לבקש הכל ונענים.
שה' תולה ארץ על בלימה (של הפה).
בכוונה אמרתי את זה בסוף כי אל תעצרי את עצמך להיות עולבת, רק כדי להרוויח נקודות בשמיים(:
אלא , כשבנאדם מגיע למקום שהוא לא עולב , הוא משרת, עלבונות לא ככ מזיזים אותו מהדרך , ומחמאות לא גורמות לו להיות מושבת מרוב אושר, הוא נאמן למגמה ולעצמו,
אז בוודאי שהמטרות שלו טובות, ורצונותיו טובים והכל למען עמ'י ולמען ה'. הוא יענה. לא בזכות המעשה של לא להיות עולב, כמו הנפש וממילא החיים שהאדם פיתח בתוכו מהם יצאו המעשה של הלא להיות עולב. וכשאלו החיים, ה' שומע.
חיים למענך!
❤ לימוד זכות
'ישועת ישראל תלויה בעיקר ברצון ישרי לב ללמד זכות על ישראל' (הרב חרל'פ)
ללמד זכות זה לא רק כשנוח. כשרואים דברים טובים גלויים. ללמד זכות זה לא לצעוק 'מזל טוב' בשבת לאוטו שנוסע. זה לא נאיביות. זה למצוא דרך אחרת, לפתוח עוד אפשרות לקרוא מציאות.
חברה חכמה אמרה לי פעם, שכשקשה לי ללמד זכות,
אפשר לבקש עזרה (:
זה מדהים להתקשר ולהגיד "שומעת אחות, אני לא מצליחה ללמד זכות, תעזרי לי."
לספר למישהו שלא מכיר את הדמויות שלא לעבור על לשון הרע, אבל מהמקום של - אני כ'כ רוצה ללמד זכות ולא מצליחה תעזרי לי. ולפעמים אדם חיצוני מאוד עוזר.
ובכללי זה עוזר שכולם מכוונים למקום טוב , וזה מקדם את החברות. ושם אותה במקום אחר לגמרי.
איזה קשר אמיתי יש לך עם אנשים, כאשר מה שאתם עושים ביחד זה עובדים את הקב'ה. שהוא במרכז.
זה מעלה את החברות לדרגה אחרת. אני חושבת שאפשר למפות חוזק של קשרים לפי - מה מחבר אותנו ביחד. אז זו הזדמנות ליצור שיח יותר משמעותי עם חברות, אנשי צוות ועוד. לא להתבייש לבקש עזרה.
לא אומרת שישר הכל רגיל. ומיד תחזרו להיות החברות הכי הכי בלי לזכור מה היה.
וקראתי פעם (אולי הרמבם אמר? תבררי) שאנחנו לא יכולים 'לסלוח'. למחוק לגמרי מה שהיה כאילו לא היה שום דבר. זה רק ה'.
'כי עימך הסליחה למען תוורא'.
ואת יודעת מה ? גם לא מצופה מאתנו שנשכח. הקב'ה לא מטיל משימה בלתי אפשרית. ואם בני אדם לא יכולים לשכוח כנראה שיש סיבה.
ביחס לבני אדם יש רק את הביטוי 'למחול'. מה שכן מצופה מאתנו - ליצור מחילה מתחת למציאות , למצוא דרך מתחת לפני השטח. ללמד זכות, לעקוף את מה שקיים. לראות את המכלול.
מה שהיינו רוצים שיעשו איתנו..
לפעמים עצם השחרור שאני חייבת למחול וחייבת ברגע זה שהכל יהיה כרגיל הוא שחוסם.
אוהבת אותך.
ברוך ה' שזה הרצון.
תעצרי תשמחי ברצון.
אני התפעלתי ממנו!
תשמחי שאת ככ רוצה למחול.
זה גדול באמת,
ועצם הרצון הזה, בוודאי שיוציא גם פעולות בסוף נכונות שיקדמו אותך למחול.
מחזקת אותך אחות,
זה באמת לא דבר פשוט.
מיכל
https://drive.google.com/file/d/14eUNeZD9dXr8YMNDW69KRAZkX0WsaPzy/view?usp=drivesdk
מצב חלק מדברי הרב אלישע. כדאי לקרוא