*ש.*
*רצון לחבר, איך להתמודד?*
עוד מעט בת 16. קודם כל תודה רבה!! זה לא מובן מאליו... יש בי באיזו שהוא מקום רצון לחבר. רצון להיות מחוברת לבן אדם בנפש, מישהו שאני אוהב כל כך והוא אותי.. פשוט מן חלום להגיע כבר לשלב הזה של חתונה להקמת בית ומשפחה. רק שאני כמובן עוד לא במקום הזה, בעז"ה יש לי עוד לאן להגיע, לגדול, להתפתח נפשית כדי להגיע לשלב הזה וגם תכנית.. אני עוד קטנה. אני מאוד שמחה בגיל שאני נמצאת בו ומנסה לראות את הטוב "ולנצל" את התקופה הזו לטובה כמה שאפשר. רק שהרצון הזה מפריע לי לפעמים, ואני חושבת על זה הרבה. אשמח אם תהיה לכן דרך לעזור לי(: תודה גדולה.
*ת.*
שלום וברכה,
אני חייב להגיד לך שאני ממש מופתע מהכוח רצון המטורף הזה! לדעת שיש מולך אתגר כזה בגיל ההתבגרות (והוא קשה לא אגיד שלא, מניסיון) ואת מוכנה לקרוע אותו בשתי ידיים, רק מחפשת קצת כלים כדי להצליח, זה ממש מדהים בעיני! קבלי את ברכתי והצלחה רבה!
כמה כלים כדי לנסות קצת להתמודד בתקופה הזו.
דבר ראשון את חייבת לברר ממש טוב למה בחרת שלא יהיה לך חבר עכשיו, כי עכשיו שעדיין התשובה הזו מעורפלת זה עוד סבבה, אבל אחרי שיהיה קשה את צריכה לתת לקושי תשובות ברורות מאוד, ולכן כדי להצליח את צריכה להחליט *באמת*.
הכי טוב שאת הברור תעשי בעצמך במה שחשוב לך. אבל בכל זאת ככה בקטנה, למה לא חבר עכשיו? יש שעונים שזה ילך וידרדר למקומות שלא רציתם להגיע אליהם, יש אומרים שזה יפגע בלימודים ואת צריכה ראש שקט.
אני חושב שתשובה יותר עמוקה היא - שקשר בין איש לאישה הוא דבר רציני וקדוש, ולכן לתורה ממש אכפת שיהיה כאן חופה וקידושין כדי למסד את הקשר, ואם ברצונם להפסיק צריך גט וכתובה. כל זה כדי להגיד את האמירה הבאה: חיי זוגיות הם לא דברים שהולכים ובאים, יש כאן מאמץ להקים משפחה שהזוג אוהב, ומוכן לעבוד ולפתור יחד כל קושי, לכל אישה יש את בעלה ולהיפך, הם נאמנים אחד לשני וכל דבר שמחוץ לזה, זה מחוץ לתחום. ועכשיו, כשאת מפתחת קשרים סתם (שרוב הסיכויים שלא תתחתנו כמו רוב הזוגות שהתחילו בגילאים כאלה אף מתמחה בבורסה לא היה מוכן להשקיע את ההשקעה לפי האחוזים האלה..) זה להגיע לחתונה אם כל מיני גברים בעבר ולא יהיה כאן את המאה אחוז בשבילו. תחשבי על זה שמרת על עצמך בשביל בעלך לעתיד כבר 16 שנה, האם כדאי לוותר על היהלום הגדול הזה שיהיה עוד (מתי שתהיה מוכנה) או לבזבז אותו על מאה ש"ח עכשיו? בחירה שלך.
אחרי שתבררי לעצמך, נגיד בנוסף כמה כלים.
א. כשמציבים יעד המניע צריך להיות חיובי ולא שלילי לכן את צריכה לשנות את ההסתכול מקושי לאתגר (שתתפתחי ממנו מאוד), ומחוסר בחבר לבניה וברור חזק לבית שתרצי לבנות בעתיד.
ב. גם אם עברת את זה הולכים להיות קשיים תוך כדי של בומים כאלה של הרגשת החוסר, ואלהם צריך להגיע מוכנים. דבר ראשון יעזור אם תכתבי את המניע לבחירה (מה שכתבת ב-א) וברגעים הקשיים תקראי אותו. דבר שני תדמיני לעצמך את הבית המיוחד שאת הולכת לבנות, וזה ישאב את הסיפוק של המטרה העתידית לדרך עכשיו שביום יום.
ג. כבר מהיום את צריכה להציב לך מטרות שלא תהיה משועממת שתרגישי מלאה, עם סיפוק עצמי זה ישפר את ההרגשה. אם חלק מהיעדים יהיו עזרה לזולת, עוד יותר טוב. הדבר הזה בונה בך סיפוק (לא השלמה) שלא מגיע מיד אבל נותן מענה חזק.
ד. תהיה עם חברות הרבה, אני יודע שזה לא אותו דבר. אבל כן להיות עם חברות לשתף להיות יחד זה מאוד מקטין את המצוקה של החוסר, אם יש לך חברה הכי טובה שתוכלי לשתף ולהיות בקשר חזק עוד יותר טוב.
אז בהצלחה רבה! מוזמנת לשמור את התשובה כדי להתחזק מידי פעם.
נ.ב מאוד מחמם את הלב שאת מפרגנת על ההשקעה, זה כלי חשוב גם בשבילך תשמרי עליו.
ברכה והצלחה!
אשר.