ש
היי, תודה על המיזם!! הוא ממש מדהים בעיני...
רציתי לשאול- איך לגרום לעצמי שיהיו לי שאיפות? אני חייה את החיים ועובר יום ועוד יום ללא שום דבר מיוחד, איך לגרום לעצמי שיהיה לי משמעות יותר לחיים? ולא סתם לעבור ימים שלמים בלי כלום?...
ועוד שאלה- אני מאמינה באלוהים, אין לי שאלות יותר מדי, וזה מפריע לי. יש לי חברות שממש מבררות ואני פשוט אדישה... זה בסדר?
ת
שלום, מרגש ומשמח אותי לקרוא את שאלותייך, שאלות שמעידות על מודעות עצמית גבוהה ועל כח רצון.
אני חושב שהמכנה המשותף לשתי השאלות הוא התחושה שהחיים עוברים לידך ושיכולות להיות בחייך התרחשויות משמעותיות (בשאלה הראשונה), ורוחניות/שכליות (בשאלה השניה) ומשום מה את מנועה מגישה להתרחשויות האלו ורק נשארת באזורי הנוחות שלך. אז קודם כל, ובהתייחסות בעיקר לשאלתך השניה - כן, זה ממש בסדר! את צריכה להתנהל לפי הקצב שלך ולא לפי הקצב המקובל בחברה, אני חושב שבייחוד בעניינים רוחניים שבהם עוסקת שאלתך השניה העיקרון הזה חשוב, והסיבה לכך היא שבעניינים אלו אין רף התקדמות קבוע, יכול להיות שמחשבות שיש לילד קטן על אלוקים יתעוררו לאדם אחר רק בבגרותו, וכך צריך שיהיה וכך טוב שיהיה (למשל רבי עקיבא שהתחיל ללמוד תורה בגיל ארבעים). אני ראיתי הרבה חבר'ה שבגיל התיכון הסתערו על התורה ועל כל מיני מחשבות רוחניות ואחרי כמה שנים לא נותר לזה זכר אלא רק מפח נפש על החסכים שזה יצר להם.
ובכל זאת, במעט השורות הבאות אנסה לתאר את הסיבות האפשריות למצב הזה ולהתוות דרכי יציאה ממנו:
א. יכול להיות שפשוט אין בסביבתך שאיפות שתואמות את הערכים שלך, כלומר יכול להיות שהערכים שאת מאמינה בהם ושאותם את רוצה לממש לא רלוונטיים לחברה בה את חייה, למשל - אדם שהערך המרכזי בחייו הוא יצירה וביטוי עצמי שחי בחברה שבה הערך המרכזי הוא ענוה וחסד ירגיש חסר שאיפות ולא כי באמת אין לו שאיפות אלא כי הוא לא מכיר בעובדה שהשאיפות שיש לו הן אכן שאיפות אלא רק בגלל השפעת החברה הוא מתייחס אליהם כחולשות או כפגמים. לכן אני מציע לבדוק את הכיוון הזה, ולחשוב, אולי רק בגלל סיבות חיצוניות את לא מוכנה לקבל את השאיפות הנסתרות שעולם הערכים שלך מוביל אליהן.
ב. כיוון שני יכול להישמע קצת לא נעים אבל באמת הוא הכי נעים שיש, והוא שאולי פשוט את לא באמת רוצה, כלומר את כן רוצה להיות שואפת, אבל באמת לשלם את המחיר שגובות השאיפות את לא מוכנה לשלם. ושוב אם זה האמת אולי קצת חבל לך ולעולם שמפסיד את מה שאת יכולה לתרום לו, אבל זה בסדר גמור! ודוקא בגלל זה אני חושב שבמידה והמצב כזה - את פשוט צריכה להגיד לעצמך שהשלב שלך בחיים כרגע הוא לא לכוון רחוק. ולהשאיר, בצורה מודעת, את כל הרצונות הגדולים על אש נמוכה, המטרה היא פשוט שלא תהיי מתוסכלת סתם.
ג. כיוון שלישי, הכי בנאלי, הכי מעצבן ולרוב גם הכי מתאים, הוא שכדי לטפח משמעות ושאיפות גדולות צריך להתחיל בקטן, לא לשקוע בדמיון על היעד שאליו הן יובילו בעוד שנים אלא לברר כיצד לממש אותם ולהתחיל בבנייתן - עוד השנה... השבוע... מחר בבוקר!
כל טוב
אליה.