ש. הי. יש לי בעיה, ההורים שלי פשוט לא סומכים עלי. כבר יחסית בוגרת, אני מדריכה בסניף ואני פשוט לא מבינה מה הם רוצים ממני. הם שמים לי סיסמאות על הפלאפון, בודקים כל דבר שאני עושה, הם תמיד רוצים לדעת איפה אני ועם מי אני, הם לא מסכימים לי כמעט כלום. כן, אני הילדה הזאת שההורים מתקשרים בטיולים ולא מסכימים לה לקחת טרמפים או דברים כאלה. אני פשוט מרגישה כמו ילדה קטנה באמת. אני לא מבינה את זה שאם הם לא סומכים עלי אז למה הם מצפים ממני שאני יסמוך עליהם וישתף איתם. אני מרגישה שנוצר פה קשר לא נכון בכלל שההורים שלי הם שוטרים כאלה וזה ממש מעצבן. אשמח לעצות ותודה רבה על הפרויקט הזה!!
טוב השאלה שלי קצת מוזרה זה קשור לאבא שלי, אבא שלי זה הדבר הכי מהמם שקיים על פני כדור הארץ הוא מבחינתי דמות להערכה אני אפילו מריצה שלו, אבל יש משהו אחד שקצת קשה לי איתו כשהוא מבקש ממנו לעשות דברים עכשיו זה בסדר לבקש ואפילו רצוי אני מכבדת אותו אז אני יעשה אתזה אבל לפעמים אני מרגישה שזה כבר ניצול, ואם אני יגיד לו שאני לא יכולה או לא רוצהאז זה יהיה לי מצפון ממש מה אפשר לעשות?
ש. הי, קודם כל תודה רבה על ההזדמנות לשאול באופן אנונימי!! ועכשיו לשאלה: השנה בתקיעת שופר לקחתי על עצמי להשתפר בנטילת ידיים ובכיבוד הורים. אני יודעת איך אני יכולה להתחזק בנטילת ידיים - לקרוא הלכות ודברים בנושא ולנסות ליישם בחיים...אבל הבעיה היא שאני לא כל כך יודעת איך להשתפר בכיבוד הורים. גם לפני שלקחתי על עצמי את זה, השתדלתי לכבד את הוריי ולעזור להם...אז מה אני אמורה לעשות כדי באמת לקיים את מה שלקחתי על עצמי?
ש. היי, לא מזמן התחלתי ללכת גם עם חולצות שקצת מעל המרפק וחצאיות שלא תמיד מכסות את הברך. אני מודעת להלכה ולא עשיתי את זה בקטע מרדני, עשיתי את זה באמת כי אני חושבת שזה בסדר ואני מאוד מכבדת ומבינה את ההלכה אבל זאת הדרך שבחרתי בה. לאחרונה אמא שלי לא מפסיקה להעיר לי כל פעם שהחצאית לא עוברת את הברך וכנ"ל על המרפק וכו'. אני מאוד מכבדת אותה והבהרתי לה שזאת הדרך שבחרתי ולא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי אבל היא בכל זאת מעירה לי המון וזה מאוד מפריע לי... לא באלי לפגוע בה אבל באמת שזה לא יעזור אם היא תמשיך להעיר לי ואפילו רק מעלה לי את החשק לקצר את הבגדים דווקא
ש. מה עושים אם ההורים לא מבינים אותנו ולא מסכימים לנו לעשות דברים???
אני לא מעריכה את אבא שלי. לא בתור בנאדם, ולא בתור אבא. רוב הבעיה שלי איתו זה שהוא אדם שמדבר הרבה ועושה קצת וקשה לי עם זה. זה גורם לכמה בעיות... 1. כיבוד הורים. ממש קשה לי לכבד אותו ככה. אני רגילה לכבד אנשים שאני מעריכה, ולמרות שזה מה שהתורה מצווה קשה לי לכבד בנאדם שקשה לי עם ההתנהגות שלו. (זה לא אומר שאני מתחצפת אליו ומתנהגת לא יפה, ממש לא. צריך להתייחס לכל אדם בצורה יפה. פשוט אני לא עושה מעבר למה שאני צריכה לעשות) 2. הקשר שלי איתו יחסית קר וזה מבאס כי אני כן רוצה קשר טוב איתו, אבל קשה לפתח יחסים חמים עם אדם שאת לא מסכימה עם ההתנהגות שלו... לא יודעת אם זה משנה את המצב, אבל אני אדם שבדרך כלל כן משתדל לראות את הטוב בכל אדם, ומעריכה המון אנשים. רק בו אני באמת לא מוצאת משהו טוב... וגם הקשר שלי עם אמא שלי סבבה אבל גם איתה אין לי קשר ממש ממש טוב.
אם הרמב״ם אמר שדור הגאולה זה דור שבו הילדים מתחצפים להוריהם, אני צריכה להתחצף להורים שלי בשביל להיות בגאולה? אני אמורה לקבל את זה שהילדים שלי (בעתיד ) יתחצפו אלי, ולא לנסות לעצור את זה? ואיך זה לא סותר את מצוות כיבוד הורים? תודה!!!