לפני הקורונה הייתי פעילה ברמות מתנדבת במלא עמותות מתקתקת שיעורי בית ומבחנים ובאמת שנהנתי מהעשייה המטורפת הזאת . עכשיו לא יודעת אין לי כוח לצאת אין לי כוח ללמוד ... אזל המרץ והרצון לתרום ... לא יודעת מה אני אמורה לעשות כי יש לי התחייבות אני מדריכה ומתנדבת בעוד כמה דברים בת 14
שלום ותודה רבה לכם אתם באמת מדהימים!אני מרגישה הרבה שאני נותנת את כל כולי באמת את הכל ובסוף לא יוצא לי מזה כלום. אני יתן דוגמא הכי בקטנה אבל נגיד אני מתאמנת מלא למבחן באמת חורשת ועושה הכי טוב שאני יכולה, ובסוף מה? מוציאה 60. וזה מתסכל באמת אבל אני יודעת שזה ההכי טוב שלי ושלא יכולתי לעשות יותר. ומבאס אותי לחשוב שזהו פה זה נגמר.תודה
יש לי שאלה שממש ממש מציקה לי ואשמח שתענו עליה, אני התחלתי י״א ויש לנו מבחנים בזום, עכשיו החומר ליידי באמצע המבחן, איך אני אמורה לא להסתכל באמצע, אם המבחן הוא למגן וזה משפיע לעתיד. הנה לדוגמא יש לי מבחן ביום ראשון ואני לא מרגישה הכי מוכנה איך אני עושה את המבחן ביושר?
שלום ותודה רבה! נמאס לי.. אני כל החופש למדתי כמה שיכולתי באמת! וההורים שלי פשוט באים וצועקים עליי את לא לומדת ושמיצדם אני ירד ל3 יחל או שאני פשוט לא יבוא לבית ספר וזה מעצבן בגלל שהם פשוט לא מעריכים שום דבר ממה שאני עושה דיי!! מה אני יכולה לעשות:) כי באמת קשה לי ללמוד ושאני לומדת אני באמת מנסה להשקיע והם לא מעריכים שום דבר איך אני יכולה אחרי זה לאסוף את עצמי ופשוט להמשיך ללמוד איך? (כי רוב החופש השקעתי גם לחברות..)
מתמטיקה. אני אפילו לא יכולה לתאר את היאוש והבחילה שזה מעלה בי. לא משנה הנושא, המורה, הסיטואציה.. פיתחתי פוביה מעצם הרעיון הדבילי הזה. הימים הכי טובים שלי בשבוע, זה הימים האלה בלי הלחץ מהשיעור מתמטיקה הקרוב. אם יש לי מבחן אני במשך שבוע אהיה עם נשימות מהירות ובלי יכולת לשבת ולהתרכז מרוב לחץ. מגעיל אותי מחשבונים, לא מסוגלת כבר לשבת יותר מ10 דקות על תרגיל (ואחרי שכבר ישבתי 10 דקות אני גמורהההה כאלו מה כבר עשיתי). שתבינו רגע- אני לא טפשה, לא עם קושי לימודי לפי מה שידוע לי. אפילו עושה יותר מ3 יחל! אנשים שנהנים מזה מוזרים בעיני ומכעיסים אותי. אם זה היה מקצוע שולי הייתי מוותרת.. אבל זה מקצוע שלומדים ככ הרבה שעות, וקריטי לעתיד. אבל באמת שאני כבר לא יכולהה! בכל השיעורים, גם הכי קשים שיש, אפשר להכניס חומר מעניין- סיפור רלונטי בספרות, תקופה מעניין בהסטוריה, אפילו לכתוב קטע בנושא שאני מחוברת בלשון או לקרוא טקסט מתיש אבל מעניין באנגלית. במתמטיקה זה פשוט לא זה.. זה משעמם ואתי מדי, מפחיד מדי, והכי נורא- חסר פואנטה. זה תופס חלק משמעותי מדי מהחיים שלי, ופשוט רע לי עם זה. המנהלת תיכון שלי מדהימה, היא הסבירה לי כמה עבודות אני אוכל למצוא עם מתמטיקה נמוכה. אבל אני לא רוצה לוותר לעצמי! יש לי יכולות! ואם כולם הצליחו לשרוד למה שאני לא? איך אפשר להפוך את זה לנסבל יותר? להנות מזה? כי יש לי עוד קצת שנים עם המקצוע.. תודה לכם!:) שישיסטית