בזמן האחרון אני מתעסקת הרבה עם מידת הענווה שקצת חסרה בי והייתי רוצה שמישהו יכוון אותי יותר עליה..ספרים, שיעורים או סתם הגדרה ואיך אפשר לעבוד עליה..
תודה ענקית ענקית על הפרוייקט! איך אפשר להיות יותר ענווה? פחות לדבר על עצמי, פחות לשים את עצמי במרכז ולהצליח לחיות בתחושה מול ה׳ שאני כל כך קטנה מולוושאני צריכה להיות יותר ענווה למרות שקורים דברים קשים?
היוש אלופים!! אז יש לי שאלה די פשוטה אבל שאני לא כ"כ יודעת מה התשובה שלה. לכן פניתי אליכם...אז ככה אני רוצה להיות יותר ענוה. הלואיי ואצליח! איך אני יכולה להתקדם בזה? זה אומר שעכשיו כדי לי להפסיק לשלוח תמונות לחברות איפה אני נמצאת ומה אני עושה?! או שעכשיו אני לא יספר שאני הולכת לביביסיטר?! אשמח שתעזרו לי! תודה רבה! תזכו למצוות!
ש. אז ככה: יש לי ב"ה הרבה כשרונות. אני טובה באומנות, אני חכמה ומקבלת ציונים טובים וכאן אני אפסיק למרות שיש עוד. השאלה שלי מתחלקת לשני חלקים: 1. איך אני יכולה לא להתגאות במה שיש לי? אני יודעת שזה מ-ה' והכל וזה נועד לשליחות הספציפית שלי בעולם, אבל אני עדיין מרגישה לפעמים מין עליונות כזו על אחרים. וגם תחושה שעדיף שאני אעשה דברים כי אני סומכת על עצמי שאעשה ולא תמיד אפשר לסמוך על אחרים (מהניסיון שלי). 2. איך אפשר לדעת איזה כישרון לפתח? לפתח קצת מכל דבר? להתמקד במשהו אחד? ואיך אני אדע מה השליחות שלי בעולם בקטע שקשור למתנות שקיבלתי? יכול להיות שקיבלתי מתנה שאני לא אשתמש בה בחיים שלי ואז היא מבוזבזת עליי, כי ה' יכל לתת אותה למישהי אחרת שמרגישה שאין לה כל כך הרבה כמוני?
היושים 🙂 יש לי שאלה שמעסיקה אותי רבות... מהי ענוותנות? משה רבינו היה צדיק גדול, ירא אלוקים מופלא, גדול בחוכמתו, בעל דבקות ומסירות עצומה באמונתו בקב"ה, מנהיג דגול, והתורה צימצמה את אישיותו של משה רק לפסוק אחד: "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם". כיצד פועל איש ענו מכל אדם כמנהיג כל כך דגול, בעל עוצמות רוחניות יוצאות מן הכלל? מה פשר ענוותנותו של משה?
ש. תודה לכם על המקום לשאול שאלות וכל זה. אז אפשר לומר שיש לי מין בעיה הפוכה (או שהיא לא הפוכה? 🤔🙈🙈) של דימוי עצמי, כאילו, אני בתכלס יודעת את האמת שאני טובה ונחמדה ומקסימה ומה שלא יהיה, אבל הסבירות שתשמעו אותי אומרת את זה בקול (ואפילו הכתיבה של זה היתה לי קצת קשה... 🙈) או אפילו מסכימה עם מישהו שאומר לי את זה היא ממש ממש נמוכה. כאילו, אני אנסה לסתור את האמירות האלה מכל וכל ובכל דרך שאפשרית, ואפילו בכאלה ממש מגוחכות. ולאי'דעת, מצד אחד אני רוצה להאמין בַּאמת ולקבל אותה, אבל מצד שני קצת קשה לי איתה וקשה לי לקבל אותה, כאילו, אני ממש מובכת כשאומרים לי מחמאות או דברים טובים עלי או אפילו סתם תודה (שבתכלס כן מגיעה לי), והנטייה שלי היא ישר להקטין את מה שעשיתי או להפוך את התודה על מי שאמר אותה ("לאלא, תודה לך", וכל מיני כאלה). אז אני ממש אשמח אם יהיו לכם כל מיני רעיונות מה אפשר לעשות עם זה (קשה לי גם קצת עם כל מיני דברים כאלה של לשבת עם עצמך ולהגיד/לכתוב כל מיני דברים 🙈)