ש.
אז ככה: יש לי ב"ה הרבה כשרונות. אני טובה באומנות, אני חכמה ומקבלת ציונים טובים וכאן אני אפסיק למרות שיש עוד.
השאלה שלי מתחלקת לשני חלקים:
1. איך אני יכולה לא להתגאות במה שיש לי? אני יודעת שזה מ-ה' והכל וזה נועד לשליחות הספציפית שלי בעולם, אבל אני עדיין מרגישה לפעמים מין עליונות כזו על אחרים. וגם תחושה שעדיף שאני אעשה דברים כי אני סומכת על עצמי שאעשה ולא תמיד אפשר לסמוך על אחרים (מהניסיון שלי).
2. איך אפשר לדעת איזה כישרון לפתח? לפתח קצת מכל דבר? להתמקד במשהו אחד? ואיך אני אדע מה השליחות שלי בעולם בקטע שקשור למתנות שקיבלתי? יכול להיות שקיבלתי מתנה שאני לא אשתמש בה בחיים שלי ואז היא מבוזבזת עליי, כי ה' יכל לתת אותה למישהי אחרת שמרגישה שאין לה כל כך הרבה כמוני?
ת.
שלום לך!
את שואלת שאלות רציניות וחשובות. אהבתי במיוחד את הראש הגדול, החשיבה על מעגלים יותר רחבים. מה עושים עם תחושת העליונות על אחרים? מה אם אני לא מנצלת כוחות שמישהי אחרת הייתה יכולה לקבל במקומי? ננסה לתת לכל שאלה את המקום הראוי לה.(מתנצל מראש אם יצא קצת ארוך🙈)
1. איך להתמודד עם הגאוה? אומרים שהכשרונות הם מתנה מה' בשביל השליחות שלי בעולם. אז אומרים. במבחן המציאות קשה שלא לחוש גאוה בהם. בשאלה הזו נגעו כמה משיבים יקרים לפניי מזוויות שונות, לכן לא נרחיב עליה. מוזמנת להחכים בשו"תים הבאים:
תשובה 306: https://did.li/MeshivNefesh306
תשובה 727: https://did.li/MeshivNefesh727
תשובה 740: https://did.li/MeshivNefesh740
תשובה 1026: https://did.li/MeshivNefesh1026
מה עושים עם תחושת העליונות על אחרים❓
כולנו רקמה אנושית אחת חיה🌍
כדי לצאת מההתעסקות בעצמי ובהשוואות לסביבה, צריכים לשנות תפיסה. אנחנו כולנו במשימה משותפת לקדם את העולם, כל אחד והתפקיד שלו.
זה שאת יותר טובה בתחומים מסוימים לא אומר שחברה שלך לא טובה באותה מידה בתחומים ששייכים לה. אין לדעת איזה תפקיד עצום מחכה למי שיושב לידנו. זה לא בא להמעיט ממך, אלא להרחיב מבט. לראות שלא את כולם אפשר למדוד לפי סרגל אחד. אם המוח יחליט שהוא הכי טוב כי הוא המלך של כל האיברים והוא קובע מי יזוז ומתי, נגיד לו שבלי הדם שהלב שולח לו הוא לא שווה כלום. ובלי האף שנושם - גם הוא לא יחיה. ובלי האוכל שהבטן מעכלת לא תהיה לו אנרגיה לחשוב וכו'. את בהחלט יכולה לשמוח בטוב שה' נתן לך, ואם תזכרי שזה רק החלק האישי שלך בפאזל, תביני שאין לך במה להתנשא על אחרים.
"ואנכי תולעת ולא איש"
שימי לב איך ראה את עצמו דוד המלך. או אברהם אבינו שאמר "ואנכי עפר ואפר". גם על משה רבנו כתוב "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה". מדהים. האנשים הכי גדולים לא תופסים כך את עצמם, בידיעה מתמדת שיש מישהו מעליהם. הענוה עצמה היא גודל. ככל שאדם יודע יותר, הוא מגלה כמה הוא לא יודע. ככל שאדם יותר גדול, הוא מבין כמה הכבוד מגביל אותו. כמה חשוב להיות מוכן ללמוד ולהשתפר ולא להסתפק במצב הקיים. ענוה משמעותה להכיר היטב בכוחות שבנו אבל בלי להסתנוור מהכבוד, שלא נפסיק לרגע לשאוף למעלה.
איזהו חכם? הלומד מכל אדם!🤓
כשאנחנו מבינים את שתי הנקודות הקודמות, שלכל אחד התחומים החזקים שלו, שאין מקום להשוואות, שהענוה היא לא צמצום אלא גדלות, אנחנו פתוחים לשמוע ולקבל מאחרים. כי לכל אחד יש מה לתרום לנו. "מכל מלמדי השכלתי ומתלמידי יותר מכולם". מי שעניו מספיק, מצליח לקבל ולצמוח גם ממי ש"לא בכבוד שלו" ללמוד ממנו. זה הסוד איך אנשים נהיים גדולים באמת.
איך לסמוך על אחרים❓
בעצם כבר עלינו על התשובה.
כל אחד עמוק בפנים סומך על עצמו יותר מאחרים בתחומים שהוא טוב בהם.
זה נובע ממקום אמיתי, זה המקום שלי בעולם!
אבל נסי להביט על המצב מבחוץ.🛰️
את חוששת לסמוך על אחרים שיעשו דברים כמו שצריך. יכול להיות שאותם אחרים גם חושבים ככה? הגיוני מאוד שגם אצלם יש תחושה שאם הם לא יקחו אחריות מישהו אחר יעשה את זה פחות טוב מהם. ומה הסוד?לשחרר.
תרשי לעצמך לתת אמון. גם אם לפעמים מתאכזבים. יכול להיות שאחרים באמת עושים דברים קצת אחרת מאיך שאת היית בוחרת - אבל זה האור המיוחד שלהם! יש מקום לעוד גוונים בציור שלנו. עוד סוגי חשיבה, עוד דרכי פעולה, עוד דעות ושיטות. הסובלנות הזו יוצרת שפע. ככה העולם מתפתח. תני אמון מלא באנשים הטובים שסביבך כל עוד הם לא הוכיחו שהם לא ראוים לו. המחנכים הכי טובים, המנהיגים הדגולים, האנשים המשפיעים ביותר, הם אלה שידעו לתת אמון באחרים ולקנות את אמונם שלהם.
"כשהולכים לבד מגיעים מהר, כשהולכים יחד מגיעים רחוק"🏃🏻♂️
אנחנו נוטים לחשוב שאם נעשה הכול בעצמנו נצא הכי מרוצים. זה מתכון לקריסה. עבודת צוות, מתן מקום לכל אחד והתרומה שלו לכלל, היא דבר הכרחי. אי אפשר להצליח בלי שילוב כוחות של כולם יחד.
2. איך יודעים איזה כוח בי לפתח, מה היעוד שלי❓
התשובה האמיתית לשאלה היא שלאף אחד (מלבדו) אין דרך לענות לך. אם היינו יורדים עם רשימת מטלות ברורה לעולם הזה, כנראה היינו מסיימים את תפקידנו הרבה יותר מהר. מה שכן אפשר לעשות הוא לברר איך לפעול עם הכוחות שיש לנו בצורה הכי טובה ולקוות לכוון למקום הנכון בס"ד.
🤠 במידה מסוימת, אי הוודאות היא זו שדוחפת אותנו להתאמץ ולטפס עד שנגיע לפסגה ונגלה את מקומנו בנוף. לא סתם לא קיבלנו יעד כתוב על פתק. חלק מהתפקיד שלנו הוא למצוא את השליחות בעצמנו...
זה הזמן שלך לזרוח, ולדעת, ולגעת בהכול💫
תני לעצמך הזדמנויות לפרוץ בכל מיני תחומים. בתחילת הדרך אנחנו מתנסים בשלל מקצועות חול בבית הספר, שלל ספרים ותחומים בלימודי הקודש, מקבלים מבט רחב. עם הזמן באופן טבעי תתמקדי במה שיותר ימשוך אותך ויתאים לך. אין מה להילחץ מזה עכשיו.
נטיית הלב הטבעית💓
כמו שאמרנו, יש תחומים מסוימים שיותר קרובים לליבך. הם יתפסו את מקומם אי"ה ולאט לאט תמצאי את הדרך להביע אותם ולהשפיע דרכם טוב. במהלך החיים תחומי עניין יכולים גם להשתנות!
ביטחון בהשגחת ה'😎
כמו שאמרנו, תשובות מוחלטות הן מעל להשגתנו. אנחנו צריכים להתמיד ולפעול על הצד הטוב ביותר. ללמוד את רצון ה' מתוך התורה ודברי חז"ל במהלך הדורות, לבנות בניין יציב של אמונה והלכה. לקבל מההורים, המורים, הרבנים. לא להתפשר עם עצמנו ולהביא לידי ביטוי את כל כוחות החיים. ובסופו של דבר, להתפלל ולשים מבטחנו בקב"ה שיוביל אותנו בדרכים ישרות.
מה שמהותי - לא נעלם⚓
יש בך תכונות וכשרונות מגוונים, כמו שאמרת. חלקם תחביבים נחמדים, חלקם אולי יהיו המקצוע שלך בעתיד. חלקם מעצבים את האופי שלך וחלקם רק מקשטים. הדברים העקרוניים, גם אם נראה לך שאת לא תמיד מקדישה זמן מיוחד לפתח אותם, נשארים תבועים בך.
כשהתחלתי ללמוד בישיבה הטרידה אותי השאלה שאת שואלת. מה אם אני מתעלם מכשרונות אמיתיים שאני אמור לפתח?
עם הזמן גיליתי שהם באים לידי ביטוי בכל מצב, גם בישיבה. ולא רק אצלי: יש כאלה שמנגנים, יש שכותבים, יש שיוצרים בעץ - זה משתלב גם בשגרה ה"אפורה".
יותר מזה, עם השנים כל הכשרונות מקבלים נופך נוסף, עמוק ובוגר יותר. אין סיבה לדאוג, האישיות המיוחדת שלך ממשיכה להיבנות ולפרוח, ובע"ה הפירות יהיו מתוקים😊
מה המטרות שלך?🎯
שבי עם עצמך ונסי לתאר איך את רואה את עצמך בעוד עשר שנים, אולי אפילו שנתיים קדימה. אילו תכונות בך לוקחות שם תפקיד מהותי? איזה סגנון חיים נשמע לך מתאים? איזה מקצוע קורץ לך? איזו מן משפחה תהיו?היעדים הרחוקים עוזרים לברר גם את הדרך אליהם. אולי זה יעזור לגלות במה תעדיפי להשקיע יותר.
💡 הארה כללית:
נשמע מהשאלה שלך שהנושאים האלה מאד מעסיקים אותך. זה מעולה! אבל חשוב לי להזכיר שוב שאין לאן לרוץ. אין ממה להילחץ. בשני הנושאים שהעלית:
1. אל תפחדי להעריך את עצמך! לא כל תחושה חיובית היא גאווה. ולא כל גאווה היא פסולה. אנחנו גאים להיות יהודים, גאים לחיות בארצנו, זוגות הורים גאים בילדים שלהם, וכל אלה דברים נפלאים! חשוב לראות שזה בגבול הטעם הטוב ושאת לא פוגעת באחרים או מנמיכה אותם, אבל אל תהיי קשה עם עצמך יותר מדי. ב"ה שאת מוכשרת! (כפי שתוכלי למצוא בקישורים שצירפתי - זו בעצם ענוה אמיתית - להכיר בכוחות שלך במאה אחוז! לא להתכחש אליהם וגם לא לנפח אותם. פשוט לחיות נכון).
2. למרות הדחף לדעת הכול, להבין כבר עכשיו מה יהיה מפעל החיים שלך, מה היעוד, מה התכלית - זכרי שאת בתחילת הדרך! בעזרת ה' יהיו לך עוד הרבה שנים ללמוד, להתפתח ולברר את מקומך. זה תהליך ארוך ואין מה לפחד ממנו או לנסות להאיץ בו. הדברים מתחדדים ומתבהרים עם הזמן.
🗒️סיכום:
חשוב לדעת את מקומנו. להבין שלכל אחד כוחות שונים לצורך מילוי תפקידים שונים ואין מה להתגאות בחלק שלנו.אנחנו בשאיפה לנצל את כל כוחותינו לטוב. כרגע אנחנו בשלב שבו יורים לכל הכיוונים וטועמים מקצועות שונים ותחומי עניין שונים, ועם הזמן נעצב דרך ברורה ומכוונת יותר.
בהצלחה רבה!
יובל :-)