ש. היי תודה רבה על הכול אתם מדהימים וראויים להערכה גדולהה!! אני מרגישה שיש מישי, או בעצם יש עוד כמה, שמתרחקות ממני בזמן האחרון. אני מרגישה שהן לא עושות את זה בכוונה רעה ודווקא ובכוונה לפגוע ולעשות לי לא טוב אלא עושות זאת באלגנטיות.. לדוגמא אני אומרת להן שכבר דיי באלי לצאת מהבית ולעשות דברים כזה כיפיים וזה והן אומרות לי "ואי צודקת נכון" והן מסכימות איתי לגמריי בדעה הזאת , אבל לא עושות עם זה משו אלא באותו הערב אני יכולה לראות אותן ניפגשות עם עצמן ועושות עם עצמן דברים בלי לשתף אותי.. וזה לא נעים.. וזה כבר תקופה ככה.. ובגלל שזו לא בת אחת אני יודעת שיש משו שאני עושה פה לא נכון השאלה מה.. אני לא יודעת אם זה יהיה נכון לדבר איתן על זה באמת. (עם אחת כן דיברתי, שאלתי אותה כזה למה בזמן האחרון את מתרחקת וזה הכי בקטע סחבק ונעים שבעולם והיא אמרה ש"לא, מה קשור?" וזה..) אז אני יודעת שיש משו שאני צריכה לשנות עם עצמי, השאלה מה? מה אני יכולה לשנות בעצמי כדי שהמצב הזה ישתפר? שהן ירצו להיות איתי, לדבר איתי, יציעו לי לצאת איתן לדברים, יציעו מעצמן לדבר ולעשות דברים כיפיים שפשוט ייהנו להיות איתי ולדבר איתייי! אשמח מאוד לעזרה ועצה , תודה רבה!
ש. כאילו אני לוקחת דברים ממש קשה, כל הערה שאומרים לי או אפילו המבט הקטן ביותר יכול לגרום לי למחשבות של עד כדי כך שהבנאדם לא אוהב אותי. מה אפשר לעשות כדי לא לחשוב כ"כ הרבה או לעשות נגיד שלום עם עצמי? תודה רבה!
ש. שלום!! תבורכו על כל מה שאתם עושים!! אני קצת מתביישת במה שאני הולכת לשאול.. אני באמת אדם טוב.. אכפתי, עוזר, חברותי, טוב לב, עם עשייה, כיבוד הורים.. ובזמן האחרון.. כשאני צריכה לחשוב על שנת השירות הבאה, אני צריכה לראות את עצמי: במה אני טובה ובמה לא.. הייתי יושבת עם עצמי ופשוט לא מוצאת דברים שלא טובים בי... זה משגע אותי!! אמרתי לעצמי, איך זה הגיוני שאין לך חסרונות? אתמול שאלתי את אחותי הגדולה במה אני לא טובה.. והיא אמרה לי 2 דברים בסך הכל וגם בהם היא אמרה שזה לא ממש קורה.. ושאני באמת אדם טוב. אני ממש מתביישת בעצמי שאני לא רואה את החסרונות שלי.. האם זו גאווה? כי אני לא מרגישה שאני מתגאה בזה.. הייתי רוצה לקבל מכם טיפים איך לראות את החסרונות שלי..? אני יודעת שאני לא מושלמת, אבל אני באמת לא מצליחה לראות את הדברים הפחות טובים בי.. בת 18
ש. איך אפשר להפסיק לחשוב מה חושבים עליי? או איך אפשר שהמחשבה הזאת לא תנהל אותי? מרגישה שהמחשבה הזאת תוקעת אותי בכל מיני סיטואציות וזה ממש מפריע לי תודה רבה!!
ש. שלום ותודה רבה, (וסליחה על הטרחה) יש משהו שאני מרגישה כבר תקופה ארוכה... משהייתי קטנה היו לי קשיים חברתיים, הייתי ביישנית, וכל חברה שנכנסה לי ללב בסוף עזבה אותי. לאט לאט חשבתי שזה הסתדר, כי יש לי קבוצת חברות. אבל אני פתאום קולטת שאף פעם לא היה לי טוב איתן. הרגשתי שהקשר שלי איתן חלש ממה שהוא ביניהן, וגם לא אהבתי את זה שהן קצת מדרדרות אותי לערכים לא טובים. הרבה פעמים הרגשתי בודדה גם כשאני איתן. אני מרגישה הרבה שיש מצבים שאני מוכנה להתמסר בשבילן והן הרבה פחות רואות אותי.... אני לא רוצה לעזוב את החברות כי אני לא רוצה להישאר לבד.. שזה מה שהכי מפחיד אותי, כי אני לא טובה בקשרים חברתיים. ולפעמים כן כיף איתן. אני מרגישה שאני צריכה יותר מזה, שיראו אותי גם. אין לי מושג מה אני רוצה מעצמי מהבחינה הזאת.
ש. עוד מעט חוזרים לאולפנה ואני ממש מפחדת!! אני לא כ"כ שמרתי עם בנות על קשרים ואין לי הרבה חברות באולפנה ואני לא יודעת איך אני יכולה לחזור ובכלל איך אפשר להתחיל מחדש.. אם אפשר לא לכתוב "תנסי כן לשמור על קשר" וכאלה.. ניסיתי וזה פשוט לא הולך.. פשוט אין לי כוח לחזור לא יודעת מה יהיה ואני בטוחה שאני אבכה כל יום כזה.