ש. אני בנאדם שלוקח דברים קשה, כזה מנתחת כל מה שאומרים ואפילו היחס קטן ביותר, מה אפשר לעשות? ואם יש לכם פתרון לעוד נקודה- אני לא מתכתבת בקבוצות גדולות בוואצאפ, תמיד מתפדחת וכזה וגם בכללי עם בנות אני לא כל הזמן מתכתבת. מה זה אומר עליי? רע או טוב? תודה ממש!!
ש. עברתי סוג של חרם ביסודי... ברוך ה' יצאתי מזה- עברתי לאולפנא חדשה והנחתי את כל מה שקרה ביסודי כאבני דרך לרגליי.. יש לי חברות עכשיו והרבה וטוב לי באמת עם כל אחת ואחת.. רק יש בעיה אחת, יותר נכון שתיים, שמלוות אותי מאז מה שקרה ביסודי.. האחת זה שאני נהייתי ממש רגישה והשנייה שקשה לי לסמוך על אנשים.. כשאני מספרת דברים לאנשים שהם ממש אישיים שלי אני חוזרת ומתרה בהם "אל תספרו לאף אחד!!" וזה גורם לאנשים להתרחק ממני קצת.. בנושא של הרגישה מכל דבר אני נפגעת, אני חושבת שכל הערה שאומרים לי זה רק לרעתי וזה ממש סיוט כי זה עושה לי רע להיפגע מאנשים.. אפשר עצה? איך עוברים את זה? בת 15
ש. שלום! יש לי איזה עניין קצת מוזר, או מבורך.. יש לי קטע כשאני עם חברות הרבה פעמים צץ לי מצפון חזק על זה שאני נהנית וצוחקת, ויש אנשים שסובלים, או אנשים שצריכים את העזרה שלי, ומאותו הרגע אני פשוט לא נהנית וכואב לי על כל אותם שעכשיו בבתי חולים, או נזקקים שצריכים סיוע בכל מיני עניינים.. ואני מנסה להגיד לעצמי שאני צריכה גם זמן לעצמי, וזה לא צריך להיות סותר, אבל זה כל פעם פשוט מכאיב לי.. שאני שמחה ויש אנשים שסובלים וכואב להם, איך אני יכולה להיות שמחה ולאנשים אחרים כואב? כואב ממש.. שעכשיו הילד/ה של מישהי סובל/ת בבית חולים? שאמא אחת צריכה לראות את הילד שלה סובל מסדרת טיפולים, או שיש נזקקים שאין להם מה לאכול? אני נהנית ומאושרת והם כואבים.. מה אני יכולה לעשות? מה אני צריכה להגיד לעצמי כל פעם? אני לא רוצה שהמקום הרגיש כלפי האנשים שקשה להם יאבד לי, אבל אני גם רוצה שיהיה איזון בעניין.. אשמח לעזרה, תודה על הכל!