יש לי ב"ה הרבה אחים ואחיות.אני לא הגדולה (חשוב להדגיש), אבל כן מהגדולים...איכשהו נוצרה סיטואציה שרק עליי סומכים.אם צריך להכין אוכל, לא משנה מה - תמיד יבקשו ממני.אם צריך לשמור על הקטנים - תמיד תמיד אני!!שלא לדבר על משימות מורכבות יותר כמו להשכיב לישון, לקלח, לשטוף כלים...ההורים שלי פשוט יודעים שאם הם יתנו לי משימה רוב הסכויים שהיא תקרה ועל הצד הטוב ביותר.לעומת זאת אחים שלי פדלאות... הם גרועים בבישול אז אף אחד לא יבקש מהם, הם לא ימלאו כל משימה, ופשוט הכל נופל עליי.אני עושה הכל בשמחה ואהבה כי צריך, אבל וואלה מבאס שאני צריכה לדאוג כל-כך לבית ואחים שלי חופשיים מהעניין.אני צריכה להבריז מדברים כי בנו עלי כבייביסיטר, ודווקא עליי... לא חלילה על אחותי הבכורה.מה הפתרון? לתקן את האחים שלי? להוריד אחריות בעצמי? ההורים שלי מודעים לזה, אבל עדיין מעדיפים שדברים ייקרו...
מה ההבדלים בין עמותות השירות? האגודה, שילת, חיבור חדש, עמינדב ובת עמי. לכל עמותה יש ימי כיף וסמינריונים שונים? תנאים שונים? איפה כדאי להיות? אני יודעת שצריך לבחור את התקן עצמו ולא להחליט לפי איזה עמותה באלי, ובכל זאת אשמח שתענו (; זה די דחוף כי אני הולכת למיונים המוקדמים בחנוכה😅
לאחרונה שמתי לב שיש לי חברה די טובה, שבחבורה שלנו רוב הבנות רואות אחת את השניה בתור חברות די טובות וגם אני רואה אותה בתור חברה די טובה , אבל אני מרגישה שהיא לא תופסת ממני חברה טובה כמו מהשאר. ואני לא יודעת אם בכלל כדאי לי לפנות אליה ולדבר איתה על זה כי אנחנו באמת לא קרובות כמו שאר הבנות. ואולי עדיף פשוט 'לעזוב את זה' ולשחרר ממנה ופשוט להישאר בחברות בינונית ,אני כן רוצה להתחבר איתה יותר אבל לפעמים אני חושבת שזה בעיקר כי הן כולן מסביבי בקשר הרבה יותר טוב איתה. תודה רבה זה באמת יוזמה מבורכת ❤️💫
ש. היי :) אני מדריכה ויש לי חניכה שכל הזמן מתערבת לי בהחלטות.. אם למשל אני קובעת שהפעולה במקום מסויים, או בזמן מסויים היא כל הזמן תגיד לי שיותר טוב בזמן אחר, או במקום אחר או אפילו על מה עושים ועל תוכן הפעולה... עכשיו זה נשמע שטותי וקטן אבל זה באמת נוכח בטירוף... ובסוף זה מפריע לי כי אני קובעת משהו מתוך זה שאני חושבת על הכל ומגיעה למסקנה שזה מה שהכי טוב ... אני יודעת שזה הכי לא מגיע ממקום רע והכי מתוך זה שהיא שרופה של הסניף.. אבל מה אפשר לעשות עם זה ? שהיא תבין שיש מתיישהו שצריך פשוט לקבל את מה שהמדריכה אומרת אבל בלי לפגוע בחניכה? ( החניכות שלי בכיתה ט') תודה רבה!! בת 17
נאבדה לי השמחה.. יש לי רגעים שמחים אבל בסופו של דבר אני תמיד חוזרת לשקוע בעצבות.. לא יודעת כבר מה לעשות.. שיתפתי את אמא שלי והיא באמת מדהימה ועוזרת לי אבל לא נעים לי כבר כל הזמן לחפור לה שאני עצובה כי היא עושה כ"כ הרבה טוב בשבילי, לא מגיע לה לשמוע שאני לא שמחה...לא יודעת כבר מה לעשות..
ש.אהלן, מה הבעיה בעצם בחברה בגיל 15? לא שזה הדבר הנכון.. אבל זה כן כיףבן 15
אומנם אנחנו צעירים , אבל זה מרגיש שזה הולך לכיוון הנכון .בין אם זה בדיבור שלנו , באווירה וגם בעניינים רוחניים , מרגיש שאנחנו באותו ראש בקטעים האלה.יש רצון משותף לקדם את הקשר , כדאי ?בת 17
ש.אהלן, מה הבעיה בעצם בחברה בגיל 15? לא שזה הדבר הנכון.. אבל זה כן כיףבן 15
יש לי שאלה שממש ממש מציקה לי ואשמח שתענו עליה, אני התחלתי י״א ויש לנו מבחנים בזום, עכשיו החומר ליידי באמצע המבחן, איך אני אמורה לא להסתכל באמצע, אם המבחן הוא למגן וזה משפיע לעתיד. הנה לדוגמא יש לי מבחן ביום ראשון ואני לא מרגישה הכי מוכנה איך אני עושה את המבחן ביושר?
ש. תודה לכם על המקום לשאול שאלות וכל זה. אז אפשר לומר שיש לי מין בעיה הפוכה (או שהיא לא הפוכה? 🤔🙈🙈) של דימוי עצמי, כאילו, אני בתכלס יודעת את האמת שאני טובה ונחמדה ומקסימה ומה שלא יהיה, אבל הסבירות שתשמעו אותי אומרת את זה בקול (ואפילו הכתיבה של זה היתה לי קצת קשה... 🙈) או אפילו מסכימה עם מישהו שאומר לי את זה היא ממש ממש נמוכה. כאילו, אני אנסה לסתור את האמירות האלה מכל וכל ובכל דרך שאפשרית, ואפילו בכאלה ממש מגוחכות. ולאי'דעת, מצד אחד אני רוצה להאמין בַּאמת ולקבל אותה, אבל מצד שני קצת קשה לי איתה וקשה לי לקבל אותה, כאילו, אני ממש מובכת כשאומרים לי מחמאות או דברים טובים עלי או אפילו סתם תודה (שבתכלס כן מגיעה לי), והנטייה שלי היא ישר להקטין את מה שעשיתי או להפוך את התודה על מי שאמר אותה ("לאלא, תודה לך", וכל מיני כאלה). אז אני ממש אשמח אם יהיו לכם כל מיני רעיונות מה אפשר לעשות עם זה (קשה לי גם קצת עם כל מיני דברים כאלה של לשבת עם עצמך ולהגיד/לכתוב כל מיני דברים 🙈)