ש.
הי קודם כל תודה רבה על הפלטפורמה הזאת היא מהממת♥️
גדלתי בסביבה קצת פחות עם בנים לא התחברתי לסניף ואין בישוב שלי תנועות אחרות ... ואני חושבת איך אני אצליח להכנס למערכת יחסים ככה שלא תורגלתי לדבר עם בנים בכלל והפעמים היחידות שאני מדברת איתם אני מסמיקה "ומתרגשת" ולפעמים אני בכלל לא חושבת שהוא מוצא חן בעיני ישר אני חושבת על חתונה וחבר ודברים כאלה אבל לפעמים זה יכול להיות סתם ידיד ... אני לא יודעת אם זה בגלל שלא דיברתי הרבה עם בנים בכלל זה אני לא מצליחה להגיע ללדבר כמו חברים איתם ... העניין הוא שאני רואה את חברות שלי מדברות רגיל בלי לחשוב על זה לא מסמיקות או נבוכות והן עברו מסלול בדיוק כמוני (בלי סניף וכו'..) אז האם הבעיה היא אצלי ? איך אני יכולה ליהיות במערכת יחסים נורמלית אם אני אפילו לא מצליחה לדבר איתם .... (בת __)
ת.
שלום לך ! ☺ מה שלומך ?
תודה רבה על השאלה המשמעותית ששאלת ! אני בטוחה שהרבה בני נוער (בנים ובנות כאחד) יכולים להזדהות עם התחושה שלך, ככה שבאמת משמח לראות שמציפים את זה מעל פני השטח מתוך מודעות וכנות.
אני אתחיל מהסוף~ אני בטוחה שתצליחי ליצור קשר לחתונה והכל יהיה יותר מבסדר 😉
באופן כללי, הראש שלנו אוהב ללכת שבעה צעדים קדימה, להריץ סרטים ולהילחץ. אם מנתחים לאט לאט את הנתונים, רואים שהמצב מצויין והכל טוב.
אני חושבת על ארבע סיבות אפשריות לחשש שלך בקשר עם בנים. מוזמנת לראות איך כל סיבה מתקשרת אלייך ולפעול לפיה:
🔸 הרגשה טבעית
התחושה שאת מתארת היא מאד מובנת והגיונית.
אם גדלת בסביבה מנותקת מבנים, זה מאד הגיוני שתרגישי התרגשות ראשונית במפגש איתם.. אבל בהמשך, כשזה ייעשה במקום ובזמן הנכונים, זה ישתחרר לך~ פשוט כי את תתרגלי. את תצרי איזון בריא ונכון בין שתי תחושות הקיצון האלו (החשיפה לבנים מול הניתוק מבנים).
👈🏻 מה עושים עם זה? נותנים לזמן לעשות את שלו. זה ישתחרר לך הרבה יותר מהר משאת חושבת.
🔸 ביטחון עצמי
תשאלי את עצמך- האם אני בטוחה בעצמי? האם אני שלימה עם עצמי? האם אני מנסה לשדר משהו מסויים כשאני בנוכחות בנים? אם כן, מה בדיוק?
לפעמים הרגשת אי נוחות בסיטואציות חברתיות, מצביעה על נקודה בה אני לא נוחה עם עצמי. בדרך כלל נרצה לפצות על המקומות בהם אנחנו מרגישים חסרים ולטשטש אותם. כשפועלים בביטחון עצמי ובשלימות פנימית, אין את החשש הזה, כי ממילא לכל אדם יש חסרונות והכל תלוי בגישה האישית שלי.
👈🏻 מה עושים עם זה? אם אכן את מרגישה חוסר ביטחון, התחילי לפרגן לעצמך. בדברים הכי פשוטים.
נסי לחשוב באילו דרכים את יכולה לבטא את עצמך, לעמוד על שלך ולהרגיש הערכה לחשיבה ולדעה האישית שלך.
כשאנחנו מנסים להיות מי שאנחנו לא- זה מלחיץ אותנו. לכן, אם תביני שהתכונות שלך זה דווקא מה שיפה בך, מבלי לנסות להחצין משהו שהוא נגד הטבע שלך, זה יוכל לעניין הרבה יותר את סביבתך.
🔸 סגירות
האם התחושה הזאת נובעת רק בנוכחות בנים או שזו תחושה שאת מרגישה אותה בכל סיטואציה חברתית חדשה ולא מוכרת?
זאת נקודה משמעותית, כי יכול להיות שאת פשוט אדם שלוקח לו יותר זמן להיפתח, יותר זמן להרגיש בנוח בחברה חדשה, ללא קשר לבנים ובנות.
אגב, זה לא אומר כלום על החברותיות שלך- את יכולה להיות מאד חברותית ובד בבד להיפתח בקצב שונה מהסביבה שלך.
👈🏻 מה עושים עם זה? תלוי. אם את מרגישה שזו תכונה שהיית רוצה להיפטר ממנה- הייתי ממליצה לפעול במחוזות חיוביים שמוציאים אותך מאזור הנוחות שלך (ללא קשר לבנים). כך תרגישי פתיחות בינך לבין עצמך שתשפיע גם על ההתנהלות שלך בשטח ובחברת אנשים.
אני רק אגיד, שצריך לבחון היטב אם זה המצב. זו לא בהכרח תכונה לא טובה או לא נכונה~ להפך, יש בתכונה הזו את החן שלה.
🔸 תחושת בלבול
באופן כללי, 'ידידים', ובייחוד בגיל הזה זה מתכון לבלבול (אגב, לא רק בחברה דתית).
מהשאלה שלך, נשמע שאת מרגישה פספוס בזה שאת לא מצליחה ליצור שיח פתוח עם בנים ולהרגיש איתם 'כמו חברים', כשבפועל, זה שאת מרגישה את ההפרדה הזאת זה דבר מבורך.
כן, ראוי שתהיה 'בושה' מסויימת בין בנים לבנות.
את לא צריכה להגיע לדבר איתם כמו חברים, כי זה לא המקום שלהם.
הבעיה היא במי שמרגישה פתיחות לא נכונה בסיטואציה כזו- היא זו שצריכה לחשוב מה ראוי לשתף ומה לא, לא את.
👈🏻 מה עושים עם זה? חושבים מה הפתיחות שאני חושבת שראויה ביחסי בנים-בנות. מה הגבולות שאני מגדירה לעצמי והולכת לדרכם, ואיפה הקו עובר.
אולי שווה גם להעמיק בקשר הנכון והטוב בין בנים לבנות ע"י לימוד משמעותי ומכוון 😊
שיהיה לנו המון בהצלחה ! מוזמנת תמיד לשאול שאלות נוספות 😇
מקווה שעזרתי,
הילה