היי, יו"כ וזה וניסיתי לעשות עם עצמי חשבון נפש. ביקשתי סליחה מאנשים שחשבתי שפגעתי בהם אבל במה במישור של בן אדם למקום?ממה אני אמורה לבקש סליחה מהמקום?? אם לא בירכתי ברכת המזון או התפללתי ה' לא צריך את זה. אם עשיתי דברים לא טובים בסופו של דבר אני האדם הקטן ולה זה לא מזיק. ממה אני אמורה לבקש מה' סליחה . בת 14
ת.
שלום יקרה(:
אני יכולה מאוד להבין את הקושי בבקשת הסליחה מול הקב"ה. בניגוד לבני אדם שנפגעים, אותם אנחנו יכולים להבין וככה גם לבקש סליחה, כי יש לנו הזדהות עם הרגשות שלהם. ומה לגבי ה'? מה, גם הוא "נפגע" מאיתנו כשאנחנו נופלים?
אבל אני חושבת שיש בשאלה הזאת כמה עניינים וכמה צדדים שמשלימים אחד את השני, ומקווה שאצליח לכסות ולענות בעז"ה על כולם, וככה ליישב את הדברים.(:
קודם כל אתחיל עם הנקודה של היחס אל המצוות.
ה' בהחלט לא "צריך" אותם.
הוא לא "צריך" שנתפלל אליו.
הוא לא "צריך" שנשמור שבת.
צורך הוא דבר מאוד אנושי, זה נובע מחוסר של משהו. ה' הוא לא אנושי והוא לא חסר.
אז מה כן? הייתי אומרת שה' רוצה בהם. ולא בשבילו, אלא בשבילנו.
כל עניין המצוות- מטרתם לקדש את החיים שלנו בעולם הזה. "אשר קידשנו במצוותיו".
ה' נתן לנו את המצוות כדי לפרש באופן מעשי איך חיים תורה. איך לוקחים את האינסוף הזה, את העוצמה של הקדושה לחיים האנושיים המצומצמים.
לכן, המצוות הם ביטוי בחיים שלנו לעבודת ה', וזה לא נובע מכך שהוא צריך בזה, או כי אם נאכל חזיר אז זה יפגע בו או יזיק. אלא כי זה יזיק לנו. כי זה ירחיק אותנו מהקדושה. מהאיזון שאנחנו צריכים לשמור עליו כל החיים- בין קודש לחול. כי אם ניפול, זה יפגע במטרה שלשמה אנו כאן.
אם מסתכלים ככה על המצוות, הכל כבר נראה אחרת. נבין שכל העניין בקיום המצוות הוא בעצם הפירוש המעשי בחיים לאמונה שלי בקב"ה. וברגע שאני כביכול "חוטא" לקב"ה, אני "חוטא" במטרה הזו.
כולנו כאן מסיבה מסויימת. כולנו באנו לכאן עם מטרה- אם זה ברמה הכללית או הפרטית.
אם הקב"ה, האחד שבכל בוקר נותן לנו חיים במתנה, כפיקדון, מתוך אמונה רבה שלו בנו- שנחיה חיים של מטרה, של עבודת ה'. שהיום, יהיה יום של התקרבות, של עשייה, של חסד, של תיקון וכן הלאה. ובכל יום מחדש הוא באמת מאמין בכח הבחירה שלנו, באמונה רבה, שהיום נהיה טובים יותר! וכשזה לא קורה.. אז החטאנו במטרה. ואם הייתי מתרגמת את תחושותיו של הקב"ה לתחושות אנושיות, בימים שכאלו- "איכזבנו" אותו.
לא נעים לאכזב את אבא..
לא נעים לאכזב את המלך..
לא נעים לאכזב מישהו שאתה כל כך חייב לו את כל חייך! שהוא הסיבה למתנה הזו שנקראת חיים, והקיום שלי בזכותו.
כל זה נכון גם בדברים שעשיתי וגם בדברים שלא עשיתי.
יש בנו פוטנציאל אדיר, ולצערנו אנחנו לא תמיד ממשים אותו. אנחנו לא מנצלים תמיד את היכולות והאמצעים שלנו עד הסוף. יכולתי היום לברך/ להתפלל יותר בכוונה, או להוסיף טוב ולעשות מעבר- ולא עשיתי. המחשבה שיכולתי יותר השנה, ולא התאמצתי מספיק, היא בהחלט נקודה למחשבה ולמקום שלי להתחרט מול עצמי, מול ה'. שהוא האמין בי שאני יכולה יותר. אני בעצמי יודעת שאני יכולה יותר, ולא הוצאתי את המקסימום.
אז נכון, אני לא פגעתי "אישית" בקב"ה כאשר חטאתי, והוא לא "נעלב" ממני כשלא התפללתי אליו. אלא פגעתי כאן בדברים הרבה יותר עמוקים.
♡ פגעתי בדרך חיים שה' ואני רוצה בהם. במגמת חיים של עובדת ה'. כאשר שמתי את החומר, או את הנוחות שלי לפני התורה והמצוות. פגעתי.
♡ פגעתי כביכול באמונה שהיתה לקב"ה כשהוא העניק לי חיים במתנה בבוקר ובמהלך כל היום. אולי קצת קשה להגיד את זה, אבל כן, יש כאן מעין "כפיות טובה." שה' כל כך מאמין בנו וממלא את חיינו בחסד בכל רגע, למען מימוש המטרה ואנחנו לא עומדים בציפיות שלו בנו, ושלנו בעצמנו.
♡ פגעתי בזכות שלי להשתמש בשפע שה' נתן לי. אומרים שכאשר אדם אוכל בלי ברכה הוא גוזל מהקב"ה. כי הקב"ה נתן לנו את העולם הזה, ואת השפע עם תנאים. לא סתם. וכאשר אני משתמשת בשפע הזה בלי התנאים, זה שימוש שהוא כביכול "ללא רשותו" של ה'. לכן כאשר אוכלים בלא ברכה, זה שימוש לא נכון בחומר, שימוש שהוא לא על פי רצון ה', ולכן יש כאן פגיעה בזכות הזו של השימוש החומרי.
אפשר להרחיב עוד, ולהסתכל על זה מהצד הכללי. על ההשפעה של זה על העולם ועמ"י, לחשוב במה זה פוגע וכו', אבל זה בינתיים ברמה הפרטית שלי מול ה', ומספיק בשביל לעשות את החשבון נפש האישי שלך. להבין במה פגעתי ועל מה להצטער.
חשוב מאוד לזכור שבסופו של דבר, כן, אנחנו בני אדם. ושטועים, ונופלים, ושקשה מאוד מאוד (!) להגיע אל שלמות אמיתית בכל ענייני עבודת ה', תמיד היה ויש לאן להתקדם. בגלל שאלו מחשבות קשות ומכבידות, הן אמורות להיות איתנו ברגעים האלו, של בירור והירהורי תשובה- בכל העניינים של ביני לבין המקום, ולא סתם ככה ביומיום.
לסיכום:
🍁 המצוות הם לא בשביל ה', אלא בשבילנו.
🍁 המצוות הם ביטוי מעשי בחיים לאמונה שלי בקב"ה ובתורתו.
🍁 חטאתי לה'= חטאתי למטרה שלי, ולכן גם "איכזבתי" את הקב"ה שהאמין בי כאשר נתן לי חיים במתנה בבוקר.
🍁 זה נכון גם לגבי דברים שעשיתי, וגם לגבי דברים שלא עשיתי. פוטנציאל שלא מומש עד הסוף.
🍁 לא פגעתי בה' במובן שאנחנו מבינים, כי הוא לא אנושי. פגענו בדברים יותר עמוקים.
🍁 אפשר להרחיב גם ברמה הכללית יותר. (ומוזמנת;)
🍁 אלה מחשבות שצריכות ללכת איתנו ברגעים של חשבון נפש, הירהורי תשובה וכו', ולא כדבר שמוביל אותנו ביום יום.
ממליצה לך מאוד אם את רוצה, ללמוד על ענייני המצוות שביננו לבין הקב"ה. ברמה הכללית והפרטית- על המטרות והרעיונות שעומדים מאחוריהם. זה באמת יכול יעזור לך להתחבר יותר.
ספציפית ליום כיפור- זהו יום מאוד מיוחד שמיועד בידיוק בשביל לעשות את החשבון נפש הזה. זה הזמן שה' מבקש מאיתנו לעצור רגע, להתנתק מהעולם החומרי ולהתבונן במישור הרוחני מטרתי שלנו בעולם. להסתכל מצד אחד על מה שהיה, אם פיספסנו או החטאנו את המטרה במהלך השנה, וגם הלאה, על מה מצופה מאיתנו, מה אנחנו מצפים מעצמנו. קבלה לעתיד.
ב"ה חז"ל קבעו לנו נוסח של "וידוי", מה מבקשים סליחה מהקב"ה. המטרה היא לעמוד מול ה"רשימה" הזו של המצוות, להתחרט על מה שלא היינו בהם 100% ולהתפלל שהשנה נצליח להיות טובים יותר, מתוך ההבנה שהמצוות הן כלי למטרה כוללת שחשובה לנו.
אנחנו אומרים את הוידוי כמה וכמה פעמים ביום כיפור, והוא עניין עיקרי וחשוב ביום. גם שם, כדאי מאוד להעמיק לפני, ושווה ללמוד אותו כדי להתחבר טוב גם לעניין של התשובה במישור מול הקב"ה.
את נשמעת מהממת ואני מאחלת לך המון בהצלחה!
תמשיכי לשאול ולהעמיק. זה חשוב!!😍
מקווה שעזרתי,
עם המון הערכה, רחל.💓