ש. היי! דבר ראשון אני חושבת שאתם עושים עבודת קודש! דבר שני, השאלה: אני לפעמים מרגישה שאני לא חווה חוויות ודברים שקורים לי באמת, זה לא נכנס לי ללב ואז כשאני מסתכלת אחורה אני מרגישה שזה פשוט חלף על פני ואומרת לעצמי: איך לא נתתי את כולי? מה בדיוק נאמר/היה שם? מה הרגשתי ואז קולטת שלא הרגשתי כלום.
למשל אם זה אירוע כלשהו או שיש איזשהו ״ערב משמעותי״ באולפנה או בבני עקיבא, מתפילה גדולה שעושים לכבוד ראש חודש בירושלים(כשהיה אפשר), שכולם יוצאים מהמקומות האלה ואומרים איזה משמעותי היה, מתרגשים ומיישמים את הדברים שהיו ואצלי זה פשוט חולף או שאני פשוט לא מרגישה שאני נמצאת באותו מקום ומפספסת הכל, אני מרגישה בחיסרון של משהו, למה אני לא שמחה עם כולם? למה אני לא נוכחת? למה אני לא מצליחה להתכוון? למה אני לא מצליחה לחוות את הרגע הזה ואני מרגישה כמו רוח שלא יכולה להרגיש אלא רק להיות מורגשת? מה עושים כדי להצליח להרגיש את ההבנה וההתרגשות? קצת חפרתי אבל מקווה שהבנתם את הכוונה שלי ותוכלו לענות לי בעז״ה תשובה שתעזור לי🥰 בת 15
ת.
שלום לך!
קודם כל חשוב לי להגיד לך כל הכבוד על השאיפה שלך להתרגש! זה אולי יישמע לך קצת מוזר, אבל ישנם לא מעט אנשים שמבחינתם להתרגש 'זה לא קול' . לשיטתם מי שמביע רגש בעצם מביע חולשה לכן מבחינתם אין מקום לרגש. אשרייך שאת לא רק לא מתביישת ברגשות שלך , אלא רוצה ומחפשת להעצים אותם! ועוד חשוב לי לציין שדווקא 'החפירה' בשאלה דייקה אותה מאוד ונתנה לי כלים משמעותיים לענות עליה. מקווה שאני לא חפרתי יותר מדי בתשובה:)
באמת הרגש הוא מטורף! מעבר לעובדה שהוא מוסיף המון המון צבע ושמחה לחיים, הוא גם מעורר אותנו לשינויים מטורפים בחיים שלנו. רגש חזק אחד של אמונה או עלבון או כעס יכולים לשנות לנו את החיים(לטובה או לרעה) מקצה לקצה.
אז איך מצליחים להתרגש? איך מרגישים 'חיות' באירועים שאנו חווים?
💔 לב שבור
לפי השאלה שלך, נשמע שאת אכן בסערת רגשות! זה כואב לך שאת לא מצליחה להתרגש! זה מעציב אותך נורא! זה מתסכל אותך נורא! אולי זה גם מכעיס אותך נורא! אבל רגע.. עצב, תסכול וכעס הם רגשות! אמנם נראה שאין מה לעשות בהם אבל תדעי שבאמת יש להם פוטנציאל מטורף לעורר את הנשמה!
אל תפחדי לתת להם מקום. לא מול חברים - מול ריבונו של עולם! תעמדי לפניו בתפילה, במילים שלך, ותשפכי לפניו את מרירות לבך! הרי ידוע לנו שחנה זכתה שיוולד לה שמואל ממרירות נפשה ומכאב נורא, ודווקא ע"י כך זכתה שיוולד ממנה שמואל, נביא ומנהיג בישראל!
את מתארת שאינך מצליחה להתרגש מתפילה גדולה או ערב משמעותי באולפנא או בבני עקיבא. זה באמת מאוד קשה ומתסכל! לא להצליח להתרגש! ועוד שכולם מתרגשים מסביבי!
משאלתך נשמע שיש לך רצון עז לחוות חוויות בעוצמה! איך עושים את זה? איך הופכים כל חוויה(ובמיוחד חוויה משמעותית) למסעירה ומרגשת?
משמעות
מה בעצם גורם לנו להתרגש מתפילה או מחוויה? הרי אלו רק מילים/מעשים סמליים! אלא מה שמרגש אותנו זו המשמעות שלהם בעבורנו. למשל "מודה אני" - חשבת פעם מה אומרת התפילה הנפלאה הזו? ודאי שיש מעלה להגיד גם בלי להבין, אבל בלי להבין מה המשמעות של מעשינו הם לא באמת מרגשים. לכן ממליץ לך בהחלט לגלות את המשמעות של החוויות שאת עוברת, וזה עושים ע"י למידה ושאילת שאלות. אמרת שאת לא מצליחה להתרגש בתפילות. נסי ללמוד על חלקים נוספים בתפילה(מצרף לימוד קטן וחמוד על מודה אני) ותראי שככל שתלמדי יותר על התפילה ככה יותר תצפי לה והיא תהא משמעותית יותר עבורך.
הכנה
אני רוצה לגלות לך סוד קטן: לעיתים קרובות, הדברים הכי מרגשים ומספקים אלו הדברים שאף אחד לא זוכר😅. למשל, עושים ערב שבט. את יודעת איזה סיפוק יש למי שאירגן את הערב הזה? ובאמת זה הזוי, הרי מה כזה מרגש בלצבוע בריסטולים/להכין אוכל ל30 איש.. אלא שאותו חניך יודע ומבין שאלמלי ההשקעה שלו הערב לא היה שלם. הוא יודע שהוא חלק משמעותי מהערב שבט(ולכן גם מהשבט עצמו) ובאמת זה נותן לו כל כך הרבה כוחות ושמחה! הנה עכשיו מתחיל חודש ארגון! קחי על עצמך תפקיד: אם את אוהבת לצלם ולערוך תוכלי להכין מצגת סיכום של החודש, או לדבר עם המדריכים/החבר'ה/הקומונרית איך אפשר להפוך את החודש למשמעותי. כך בעז"ה חודש ארגון התשפ"א ייזכר כתקופה משמעותית ביותר עבורך:)
ואולי.. זה בעצם משהו אחר?
ראשית חשוב לציין שאולי(וכנראה) כל הקטע הזה לא רלוונטי למצב שלך, אך למקרה שכן חשוב לשים לב אליו..
את כותבת שאת מרגישה שאת כאילו לא נמצאת באותו מקום עם כולם שכולם שמחים. ויכול להיות שאת בעצם תקועה במשבר אחר. שווה לנסות לחשוב: יכול להיות שאני לא מצליחה להתרגש כי עוד לא עיכלתי/התמודדתי עם חוויה מטלטלת אחרת עד תומה? יכול להיות שאני מרגישה רגשות כל כך חזקים של משבר עד שאני לא מצליחה להתרגש מן החיים עצמם?! זהו בירור שעלול להיות מאוד מאוד כואב אבל יכול גם מאוד מאוד להועיל.
באם אכן גילית שזה המצב - אז מה עושים מפה? יש לי 3 דברים להציע:
1. להתייעץ עם חברה טובה/אמא ואבא/מורה אהובה או כל דמות אחרת שתוכל לעזור לך לפתור את המשבר שלך
2. להתייעץ עם בורא עולם! הוא תמיד ישמח לעזור לך(ושווה להסתכל שנית על מה שכתבתי לגבי לב שבור(: )
3. ברגע שדייקת מה הנקודה שחוסמת לך את הלב את מוזמנת בשמחה לשאול אותנו שאלה נוספת ונשמח לענות לך:)
לכשתתמודדי עם משבר שכזה(אם הוא באמת קיים, יכול מאוד להיות שלא ואז אין מה לחפש בכח...) את תראי שיהיה לך הרבה יותר קל להתרגש מחוויות שאת חווה.
נסכם
1. להתרגש זה כלי מאוד משמעותי בחיים וצריך לתת לו מקום
2. לא לפחד לתת מקום גם לרגשות של תסכול וכעס, אלא להוציא אותם בצורה של תפילה או התייעצות ודבור עליהם ולא איתם עם אנשים אחרים..
3. המשמעות של חלק גדול מהמעשים והחוויות שאנו חווים הם דווקא בסמליות שבהן. שווה ללמוד ולהבין מה אנו אומרים בתפילה למשל, בשביל להתחבר אליה יותר..
4. לקיחת אחריות כלפי משהו גורמת לחיבור מאוד חזק כלפיו וכלפי הסביבה, ונותנת תחושת שייכות חזקה ומשמעותית
5. שווה לבדוק: יכול להיות שיש איזה משבר אחר שכל כך מסעיר אותך רגשית שמונע ממך להרגיש כל רגש אחר. לאחר שתתמודדי איתו(בגבורה כמובן🦁) בעז"ה תחזרי להתרגש מחוויות שתעברי:)
https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%A8%D7%91%D7%94-%D7%90%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9A
כמובן שמוזמנת לשאול שאלות נוספות בהמשך!
מאחל לך המון הצלחה,
לחיים מאושרים ושמחים באמת!
עמר כהן