העולם קורס עליי. אחד אחרי השני.. כבר אין לי כוחות להתמודד. הדבר היחיד שבאלי זה לקבור את עצמי מתחת לשמיכה ושיעירו אותי עוד כמה שנים. פשוט אין לי כוחות. גם הלימודים, גם קורונה, גם פרידה נוראית...
ש. אני חניכה שרופה. היה לי ממש קשה בסגר במיוחד מהסיבה הזאת. רציני, פעולה טובה יכולה לתת לי כוח לכל השבוע. אבל בזמן האחרון הבנים בשבט שלנו מתחילים לדבר מגעיל... טוב, זה לא נכון. פעם זאת הייתה קבוצה קטנה של בנים אבל עכשיו זה כבר חצי מהבנים. אנחנו שבט גדול, וזה אומר המון בנים. פעם היינו אומרות להם שיפסיקו או יוצאות מהקבוצה כולנו ביחד ואז חוזרות או פשוט פונות למדריכים שידברו איתם. (גם הקבוצה של הבנים שלא דיברו ככה הרבה פעמים עזרו לנו עם הקטע של להגיד להם להפסיק) אבל בדיוק החליפו לנו מדריכים (כאילו ממעפילים להראה) חוץ מאחד, ולא נעים לי להפיל עליו את התפקיד של השוטר הרע וגם תמיד הוא היה המדריך היותר זורם והפחות מעיר, זה היה התפקיד יותר של אלא שעזבו את ההדרכה כבר. נמאס לנו לצאת ולהעיר להם כי אז הם מתחילים לצאת עלינו וממש ממש לא בא לי לעזוב את הקבוצה, כי למרות הכל זאת הקבוצה של השבט. מה אני יכולה לעשות?? בת 13
יש לי בעיה שאני לא מצליחה למצוא לה פתרון ואשמח אם תוכלו לעזור לי...אז ככה בשנתיים האחרונות כמה אנשים מהמשפחה שלי נפטרו באופן פתאומי תאונת דרכים או תוך זמן קצר ובגלל זה אני לא מצליחה לחיות חיים כמו חברות שלי אני לא מסכימה לעצמי לטעות או לחיות את הרגע כי אני לא יודעת מה צופן לי העתיד אם רבתי עם מישהו אני חייבת להשלים איתו כי אני מפחדת שהוא ימות מחר ואני לא אסלח לעצמי לעולם שלא הייתי יותר נחמדה בנוסף, תמיד מלווה אותי הפחד שמישהו יקר הולך למות ובגלל הדברים האלה אני מרגישה שאני מפספסת את החיים שאני לא מצליחה לחיות את החיים כי אני שקועה בעתיד בלא נודע ואני לא מצליחה לשחרר כי אני תמיד מפחדת שאני אתחרט על זה עזרה?!?!?!
מדריכה.שבט מקסים עם ילדות קטנטנות ושמחות:)הן נכנסו רק לפני רגע לסניף.באמת שרובן כלכך אוהב ומודה ומתוק.יש כמה ילדות בשבט, שמתייחסות אלינו (המדריכות) כאלו אנחנו חייבות להן משהו.הסברנו להן שזה בהתנדבות, ושגם אנחנו תלמידות עם משפחה חברות וחיים:)אנחנו לא חייבות לענות לכל שיחה בכל רגע נתון, להפגש בכל רגע שמתחשק להן, לבטל פעולות בשביל 3 בנות שלא יכולות, לא חייבות להביא להן אוכל בפעולות, הכל אנחנו עושות מאהבה אליהן ורצון להיות דמויות משמעותיות בשבילן.אבל זה פשוט הפך לסיוט.. הן אשכרה כועסות עלינו אם לא ענינו לשיחת וידאו כי היינו בשיעור או אם לא הבאנו קרטיב לפעולות.מה עושים עם זה?שישיסטית
תודה על המיזם המדהים!טיפים איך ללמוד משהו ולזכור אותו בעל פה? (במקצועות קודש:))בת 13.5
שלום.יש מנהג שאחרי שהזוג מתארס - באותו יום שהגבר מציע נישואין, שולחים תמונה של הזוג המאורס.מה העניין הזה? כי כשאני אתחתן אז אני אעדיף לשמור את אישתי לעצמי ולא להפיץ תמונה שלנו וזה יעבור בין כל מי שמכיר אותנו. למה צריך את התמונה הזאת? לא מספיק הודעה שהם התארסו?
אהלןן, כל הכבוד על הפרוייקט המטורף! רציתי לשאול, אם יש לכם המלצה למשהו שאני יכולה ללמוד.. משהו כזה לנשמה, שיקרב אותי לקב"ה ובכללי שיעשה לי טוב :) ספר או חוברת או כל דבר בסגנון.. תודה רבה!! בת 15
היי, השאלה שלי קצת מזכירה שאלה קודמת אבל היא לא לגמרי דומה ואשמח ממש אם תוכלו לענות עליה בכל זאת. מרגיש לי הרבה יותר חופשי וטבעי לדבר על דברים רציניים עם בנים מאשר עם בנות. סתם ככה שיחות חולין ודברים לא באמת עמוקים אני בכיף מדברת עם חברות שלי , אבל גם אז אני בדרכ מאוד צינית. כשזה מגיע למשהו עמוק , שקשור אליי, לאהבה, לאמונה וכו' אני ארגיש הרבה יותר בנוח לשאול ידיד שלי מאשר חברה טובה. וגם אמרתי קודם שאני בן אדם מאוד ציני סתם ככה, אז כשאני אגיע לשיחה רצינית עם מישהו שאני מרגישה איתו בנוח (ידיד קרוב שלי) אני אפסיק עם כל הציניות והבדיחות. בקיצור, השאלה שלי היא אם זה בסדר? יש פה בעיה ? אני צריכה לשנות את זה? כי לי זה מאוד נוח , אבל לפני כמה ימים ידיד שלי שמכיר גם חברה טובה שלי סיפר לי שהיא אמרה לו שהיא אף פעם לא דיברה איתי על נושא רציני יותר מ5 דקות .. אז אולי זה מפריע לה ולשאר החברות שלי? אשמח אם תוכלו לענות על השאלה שלי:) בת 16
היי! דבר ראשון אני חושבת שאתם עושים עבודת קודש! דבר שני, השאלה: אני לפעמים מרגישה שאני לא חווה חוויות ודברים שקורים לי באמת, זה לא נכנס לי ללב ואז כשאני מסתכלת אחורה אני מרגישה שזה פשוט חלף על פני ואומרת לעצמי: איך לא נתתי את כולי? מה בדיוק נאמר/היה שם? מה הרגשתי ואז קולטת שלא הרגשתי כלום. למשל אם זה אירוע כלשהו או שיש איזשהו ״ערב משמעותי״ באולפנה או בבני עקיבא, מתפילה גדולה שעושים לכבוד ראש חודש בירושלים(כשהיה אפשר), שכולם יוצאים מהמקומות האלה ואומרים איזה משמעותי היה, מתרגשים ומיישמים את הדברים שהיו ואצלי זה פשוט חולף או שאני פשוט לא מרגישה שאני נמצאת באותו מקום ומפספסת הכל, אני מרגישה בחיסרון של משהו, למה אני לא שמחה עם כולם? למה אני לא נוכחת? למה אני לא מצליחה להתכוון? למה אני לא מצליחה לחוות את הרגע הזה ואני מרגישה כמו רוח שלא יכולה להרגיש אלא רק להיות מורגשת? מה עושים כדי להצליח להרגיש את ההבנה וההתרגשות? קצת חפרתי אבל מקווה שהבנתם את הכוונה שלי ותוכלו לענות לי בעז״ה תשובה שתעזור לי🥰 בת 15