יש לי קצת בעיה של להתמיד בדברים..
אני מתחילה משהו בהתלהבות וסקרנות אבל אח"כ אין לי כוח לסיים וזה פתאום משעמם אותי, איך אפשר להתמיד בלי לפרוש באמצע?
בת 18
ת.
אהלן!
האמת שאני מזדהה מאוד עם ההתמודדות, וסחטיין על הכנות עם עצמך והרצון להצליח. אנסה להביא כמה טיפים וכיווני חשיבה שעזרו לי.
🪁 כהתחלה, חשוב לפני שאת בוחרת להתחיל "משהו" תבררי לעצמך האם את באמת רוצה אותו והוא באמת מתאים לך, בין אם זה פרויקט, לימוד בספר או כל משימה אחרת ששמת לעצמך, האם זו משימה שבאמת את רוצה אותך או שהמניע שלה או אחר (לדוג'- חברה שעושה כך). חשוב להדגיש שאין שום בעיה- ואפילו מומלץ- ללמוד דברים מהסובבים אותנו, אבל חשוב להיות כנים עם עצמנו האם זה רצון שלי והאם זה באמת מתאים לי, לאישיות שלי, למקום ולזמן שבו אני נמצאת.
במשימה עצמה:
🏹 להגדיר לעצמי מה המשימה, מה היעד והשאיפה. לדעת מה המטרה ואיפה אני ביחס אליה.
🏹 קטן- לקחת משימה שתואמת את יכולותיי, האדם מכיר את עצמו ואת כוחותיו הכי טוב שאפשר, את יודעת על עצמך איפה את מוותרת ואיפה את יכולה למתוח עוד קצת את היכולת.
🏹 דרך להשגה- קשור לנק' הקודמת, האם יש לי "סביבת עבודה" נוחה מספיק ליישום המשימה. (ז"א יכול להיות שהמשימה מתאימה לכוחותייך- לדוג' את בכושר של לטפס על הר מושלג, אבל הסביבה לא מתאימה לכך, קרי: כדי למצוא הר מושלג תצטרכי לבזבז הרבה זמן מסביב...)
חשוב לזכור שבחירת היעדים לא צריכה להוריד לנו את השאיפות הגדולות והטובות להיות הכי גדולים שאפשר ולהצליח הכי הרבה. עם השאיפות הגדולות האלו אנחנו צריכים לשים את הצעדים הקטנים בדרך למטרה הגדולה.
הבחירה ביעד סביר בתור התחלה עם קבלת ההחלטה שהפעם אני מצליחה תעזור לדעתי לעמוד במשימה, אחרי פעם אחת שתעמדי בזה הפעמים הבאות יהיו קלות יותר. אז לכי על זה ושיהיה בהצלחה!
עוד טיפים- אם יש משהו מהם שנוגע אלייך יותר ממוזמנת ליישם אותו!🥳
🪁 לשתף, לדבר עם חברה על הקושי וירידת ההתלהבות, לאו דווקא ממקום של קבלת עצות אלא של הוצאת הדברים ממני לאדם שקרוב אליי- מניסיון זה עוזר ממש. השיתוף מעמיד את הדברים על השולחן בצורה מוגדרת יותר, מזכיר לנו קצת מה רצינו ולמה ומכניס לרבאק מחדש.
באותו הקשר- לבקש מחברה מוגדרת לדבר ספציפית על הנושא הזה, לתת סוג של דו"ח פעם בסך זמן כדי לוודא שאת עומדת ביעדים).
🪁 חברותא ושותף לדרך, אם זה ספר או כל משימה לעשות- לבקש מאח/ות/ חברה לעשות זאת ביחד.
🪁 לחרוט את רגעי ההתלהבות, ההתחלה כמעט תמיד קלה כמו שאמרת, המרץ בשיאו, הרבאק בשמים, ממליץ ממש לנסות לשבת עם עצמך, לחשוב על ההתלהבות הזו, לחרוט אותה בזיכרון, לרשום אפילו על דף/ במחשב את התחושות המעיפות, ובזמן משבר- להציץ בו, לשבת כמה דק' עם עצמי, להיזכר באותם רגעים ולשאוב מהם את הכוח להמשך הדרך.
🪁 הקרבה לבוא עם תחושת הקרבה, עם מוכנות למסור מעצמי קצת יותר ממרחב הנוחות שלי. הרבה פעמים אנחנו מוכנים לעבוד רק כשהכל נוח וזורם אבל כשמגיע הרגע שרק צריך לקפוץ מעל הקיר אנחנו נסוגים. אם נגדיר לעצמנו מראש שכשיגיע הקיר הזה אנחנו ניזכר בהחלטה הזו לתת קצת משלנו ולעבור אותו זה יקל עלינו מאוד. (לאיזון- חשוב מצד שני לא להרוג את עצמנו, כמו שאמרנו- לקחת משימה שמתאימה ליכולותינו).
🪁 ללמוד/ להבין למה הדבר הזה חשוב, להזכיר לעצמי למה אני רוצה לעשות אותו, למה הוא חשוב לי.
🪁 לחשוב על התוצאה, על הכיף והסיפוק שיהיה לי כשאני אשיג אותה. על התועלת שתהיה לי מקניית ההתעקשות וההתמדה בלי לוותר.
🪁 לראות את הטוב, את מה שהצלחתי. גם במובן הקודם- לקחת יעדים קטנים וברי השגה, וגם במובן של לראות את מה שכן עשיתי, לשמוח בכך- ולהמשיך.
🪁 והכי חשוב- להתפלל. פשוט. לדבר עם הקב"ה ולומר לו כמה זה חשוב לי. הוא פה, לידינו, שומע ועוזר.
לסיום: התחושה שאנחנו לא מצליחים להתמיד בדבר מסוים יכולה לפעמים לייאש ולהביא לחוסר רצון לעשות ולהתחיל משימות ודברים אחרים. כדאי וצריך לזכור תמיד שגם לא מצליחים- אנחנו ממשיכים, אנחנו מאמינים באמונה שלמה שהתוצאות הם לא העיקר, הם חשובות ונצרכות מאוד, הם מדד יעיל למקום בו אנחנו נמצאים, אבל "ישמח לב מבקשי ה'", הבקשה, הרצון והניסיון שוב ושוב- הם העיקר, הדרך וההתמדה- גם בדברים שהם לא בהכרח קודש טהור- בונות ומגדלות אותנו כעובדי ה', כאנשים גדולים.
בהצלחה ענקית!
יהודה.