ש.
שלום לכם,
יישר כוח באמת עושים שליחות עצומה.
שאלה שעלתה לי לראש לאחרונה, והיא הרגישה לי כל כך רלוונטית ולגיטימית לדור הזה.
העולם כולו מלא בניסיונות , קשיים, קריסות, משברים.
יש לי פעמים שבהם אני נמצא במשבר עמוק... וברוך ה' כל חיזוק אמוני נותן לי את הכוח להמשיך, חיזוק תורני-רוחני.
ברוך ה' זו הדרך המועילה ביותר בשבילי. אבל מה שיותר הציק לי בנפש זה: איך אפשר להציג את עמדת החיזוק לנער בן 16 שכל החיזוק הרוחני-תורני לא באמת עוזר לו מספיק, והוא לא מרגיש שזה מה שיקים אותו. הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו.
ובאופן כללי, האופי של הנערים האלה.. אבא שלו מת מסרטן, אמא חולה באישפוז. מעל ל4 חברות שמתו לה מסרטן... וכל הדוגמאות האלה. אז החיזוק הרוחני תורני יכול לבוא בתור -" אחרי הכול ה' רק בא להעמיד אותך בניסיון, כי הוא יודע שאתה חזק ואתה תעמוד בזה..", "הניסיונות האלה באים בשביל לחזק אותך אל תתייאש וכו"
מה אני יכול לענות לדור של היום כתשובה שבאמת תחזק אותם, במקום " זה יעבור, זה בא בשביל לחזק אותך", כי יש נערים שכבר מיצו את זה, וגם כאלה שמאמינים בזה גם מדי פעם, מאמינים שהכול יהיה לטובה, אבל הם רוצים לקבל תשובה אחרת מקורית, מגוונת, שונה לחלוטין מהפרספקטיבה הרוחנית הזאת.
נמאס להם לשמוע חיזוקים שבאים מהקב"ה, רוצים לשמוע נקודת מבט שונה מהנורמה הדתית.
מה את/ה היית עונה לו?
תודה רבה מראש.
ת.
שלום, אחי, קודם כל אשריך! אשריך שאתה מצליח להתחזק ע"י מחשבה על הנהגת הקב"ה את העולם, ואשריך שאתה חושב על אחרים ועל תשובות טובות לאלה שמחפשים חיזוקים שונים מאלה.
זכיתי לא מעט לפגוש יהודים מתוקים שקשה להם ומבקשים חיזוקים בסגנון שונה ממה שמנית בהתחלה, וב"ה דרכים אלו שאפרט מיד הועילו ועזרו.
התשובה מורכבת משתי אפשרויות שונות לחיזוקים, או פשוט להסתכלות אחרת על המציאות:
האחת - בשבילי נברא העולם!
ידוע שאדם נדרש להחזיק בכיס שני פתקים: בראשון כתוב "ואנכי עפר ואפר" ובשני "בשבילי נברא העולם". רובנו נוהגים לרוב להסתכל כמעט רק על הפתק הראשון. אנחנו רגילים למעט מערכנו מתוך ענווה שנראית לנו כדבר טוב וחשוב ואפילו מצווה גדולה, ולעיתים סתם הלקאה עצמית וייאוש אחרי חטא מסוים. האמת היא שענווה שכזו היא ענווה פסולה. ענווה אמיתית היא ענווה המכירה את החסרונות שלי אך גם את הדברים הטובים שבי. היא לא מתכחשת אליהם אלא מעצימה אותם. הענווה היא הכרה פנימית של כל אחד את עצמו על חסרונותיו ומעלותיו.
נקודות למעשה
1. אפשר ואפילו מומלץ להיעזר בחבר שרואה אותי מבחוץ ויעזור לי לראות כמה אני טוב. וגם אם אני רואה בעצמי רק את הצדדים הפחות טובים, הוא יעזור לי לראות גם את החיובי.
2. שמחה! העצבות מורידה את האדם למטה. גם אם היא באה בעקבות מקרה מצער לא עלינו או סתם מתוך ייאוש או תשישות. כדי להתחזק מומלץ מאד למצוא דברים שכיף לעשות. לדבר ולשתף, לנגן, לצייר, לקרוא, לפגוש חברים או כל רעיון יצירתי אחר שגורם לשמחה שירים את האדם למעלה וישמח אותו. תהיה אגואיסט, תחשוב על עצמך! כמובן, לא בדרך שפוגעת באנשים ובסובבים אותך, אלא כזו שמעצימה ומשמחת אותך. שיהיה "זה נהנה וזה לא חסר".
הדרך השנייה - מגדל פיקוח כאן קודקוד!
הדרך השנייה היא לדמיין שהחיים הם כמו מסלול המראה. בהתחלה המטוס מונח על הקרקע בביטחה, אבל הוא גם לא טס לשום מקום. הוא פשוט שם. השלב השני הוא ההמראה. המטוס מתחיל לנסוע מהר מאד עד שברגע אחד הוא מתרומם וממריא. ממש כמו החיים!
לעיתים אנו מרגישים שאנחנו זזים ועושים דברים, והחיים פשוט מאירים לנו פנים. אנחנו על הגובה וטוב לנו! כיף חיים. אבל כאן זה לא נגמר. זה רק מתחיל. בשמים, כמו בקרקע , יש נתיבים. לכל מטוס יש נתיב משלו, ואם חלילה הטייס יעבור לנתיב שאינו שלו - צפה להתנגשות לא נעימה בכלל. ממש כמו החיים!
לכל אדם יש מסלול ונתיב משלו ואם ינסה ללכת בדרכים אחרות - זה לא טוב עבורו. כל אדם ומסלול בו מגדל הפיקוח קבע לו. כל אחד עם המסלול שהכי טוב לו על מנת להגיע ליעד הייחודי שלו. כאן מגיע שלב הנחיתה. אחרי כל המראה חייבת להיות נחיתה. והנחיתה אף פעם לא חלקה. הגלגלים מונחים על הקרקע והמטוס קצת מזדעזע עד לעצירה מוחלטת. ממש כמו החיים!
לכל אחד יש זמנים שהוא ממריא בהם ויש נחיתה שמטלטלת אותו אך מורידה אותו חזרה למציאות. אי אפשר לנחות אם לא המראת קודם, וכן להיפך. ואם יש אחד שהמסלול שלו כדי להגיע ליעד עובר במקומות קשים - זה מה שהוא צריך כדי להגיע לייעוד שלו. אבל אי אפשר לעבור לנתיב אחר, הוא מוביל לייעוד של אדם אחר!
נקודות למעשה
תהיה הטייס! תחזיק חזק בהגה, תמריא כשצריך, תדע שהמסלול שלך הוא רק שלך והמסלול של אחרים הוא שמוביל אותם ליעד שלהם ושלך לייעודך, ואל תפחד מהנחיתה גם אם היא מזעזעת. כי ככה זה! חייבים לנחות כדי להגיע ליעד.
כמובן שהנמשל הוא שבסוף אי אפשר להיות מנותקים מהאמונה וברור שניסיון שה' מביא עלינו זה רק בגלל שהוא סומך עלינו שאנחנו מסוגלים ויש בנו את הכלים להתמודד איתו. וגם אין ספק שהתפילה גם היא משמעותית מאד וחשובה ומרוצה לפני הקב"ה. אבל לא על זה השאלה.
מקווה שעזרתי וחיזקתי, ואם משהו לא ברור או שלא עניתי די הצורך - מוזמן בשמחה לשאול שוב 🙂
ישראל.