למה לחיות?
שלום אחות !! דבר ראשון שולחת לך חיבוק גדול. השאלה שלך אמנם מכילה רק 2 מילים וסימן שאלה אחד , ויש שאלות שהן יותר מפורטות, אבל עד לפה אני שומעת את מה שלא נשמע. ושולחת לך חיבוק. מתפללת שבעזרת ה' אצליח לתת לך כיוון.
ועוד לפני שנתחיל לפתח כיוון, רציתי לומר שממש ממש מומלץ, כדאי ואולי גם חובה מאוד, לפנות למבוגר שאת סומכת עליו, אפילו לשתף חברה וללכת יחד איתה, או לפנות לחברים מקשיבים (תחפשי בגוגל)מרגישה שהתשובות שאנחנו נותנים, עם כל הרצון הטוב, לא תחליף לליווי של מישהו, בצורה אמיתית וצמודה. אחרת זה כמעט ללא תועלת. זו טיפה בים. זה להתייחס אלייך לא ברצינות הראויה לך, מבינה ?
עכשיו לשאלה - למה לחיות ?אם זו שאלה שהיא 'פילוסופית' אפשר לענות עליה בכמה דרכים.. אבל אני חושבת אולי, כנראה שכשאת שואלת את זה , את חווה כרגע שיש יותר דברים מורכבים, מדברים טובים ושמחים בחייך. כלומר את תובעת ממני מין תשובה , של אז למה לחיות אם כך וכך..
תראי , אין לנו בחירה על עצם החיים, אנחנו הולכים לישון, ומדי בוקר ב'ה פוקחים את עינינו, מישהו משיב לנו את נשמתנו, ואנחנו חיים. ככה מדי יום ביומו. האחריות אודות מי יחיה ומי ימות בצורה הפיזית לא בידיים שלנו. אלא בידי הקב'ה.
כמובן, שאפשר ח'ו לבחור להמית וכמובן אף להחיות ולרפא. גם פיזית, וגם נפשית. אבל לפני התערבות בני האדם, מה שאותי מחזיק ברגעים של חוסר טעם, וחוסר משמעות , זה דיוק המציאות. המציאות מדויקת לי. ולך. ולכולנו.כלומר , העולם אינו הפקר. יש מישהו שמידי יום דואג לפקוח לי את העיניים, ובאותה מידה בוחר שאדם אחר לא יפתח את עיניו הבוקר.ואם החליט, שאני היום קמתי. סימן שזה לא לחינם. אותו נותן המשימות, אותו נותן הכוחות, אותו בורא הטבע והעולם האיר אותך היום. הוא החליט שיש משמעות לחייך. הוא החליט שכרגע העולם אינו יכול בלעדייך. לא כקלישאה, לא כסיסמא מקסימה לתלות בחדר, לא כי אני רוצה לעודד אותך (גם🤩) אלא כי זו האמת פשוט. אי אפשר. כי אם היה אפשר - כנראה שסיימת את תפקידך כאן. זו עובדה מוגמרת שאין עליה עוררין.כלומר עצם מציאות החיים. זה שיש חיים, גם אם נוציא לרגע את מהי הרגשת בן האדם עם המציאות, זה גדול ועצום. למה לחיות ? כי התעוררתי. למה התעוררתי? יש סיבה. להגיד שאני יודעת כל רגע מה הסיבה ואם אני מממשת את הסיבה שאני כאן ? לא יודעת לומר לך. משתדלת. אבל , שתדעי שאפשר לשאוב המון כוח מזה. לשאוב כוח מהחובה שלנו. מהסיבה שלשמה אנחנו כאן. מזה שמישהו אחראי על זה שנקום. מהתפקיד שלנו.דוד המלך אומר "אם תקום עליי מלחמה בזאת אני בוטח". (תהילים כ'ז). ושמעתי את הרב אלישע וישליצקי זצ'ל שואל, מכל המילים את המילה הכי חשובה השמיטו , מי זו "בזאת" ? במה דוד המלך בוטח, מה נותן לו כוחות?! יש הרבה תשובות, אבל הרב אמר בשם הרד'ק , 'בזאת - במלחמה'. כלומר. דוד המלך בעיצומה של מלחמה. ומה האות שהוא בוטח בה'? בעצם המלחמה !!!הזוי !!!אתה במלחמה, איך המלחמה נותנת לך כוח? אלא , הוא שואב כוח מעצם המציאות בה ה' שם אותו. הוא יודע שאם ה' שם אותו במלחמה הנתונה סימן שזה האות שהוא יצליח. אחרת לא היה שם אותו שם. וזה נותן לו ביטחון. תחשבי בידיוק ככה.. עצם חייך. יתנו לך ביטחון בחיים. עצם הדברים שאת עוברת מעידים כי את תצליחי בהם. שהרי ה' נתן לך חיים. ממילא בזאת את בוטחת! את תחיי, ותצליחי !
עכשיו על גבי זה. את צודקת לגמרי במה שאת שואלת. חיים לא נמדדים במובן הפיזי. אני יכול "לחיות" אבל "לא לחיות". ואנחנו לא מסתפקים ברובד של רק להיות. אנחנו רוצים להרגיש שמחה , משמעות, שליחות , להזדהות, להתחבר. שזה יהיה אנחנו. לא רק כל הזמן להאחז בלחיות כי מישהו בחר בשבילנו ובפנים להרגיש ריק לגמרי..לכן כמה עיצות שאולי יעזרו - 🌸יש כאלה שתחושת החיים שלהם באה מכך שיש להם מקום שהם מרגישים נצרכים. זו יכולה להיות התנדבות, זו יכולה להיות עשייה. משהו שמחיה אותם. מחבר אותם לנקודה הפנימית שלהם. נותן לה משמעות. וללא זה הם לא מסוגלים.
🌸יש כאלה שצריכים יותר חופש ושקט. הם מרגישים חנוקים במסגרת שלהם, או שהם מרגישים נקברים מתחת לשגרה , לחובות, לעבודה, ציונים, מבחנים, פרנסה. והם צריכים לטייל, לנגן, לראות נופים, לרקוד, לצייר, להציג, לעשות ספורט. משהו שהם רוצים לעשות לא כי צריכים. מעבר. משהו שהם אוהבים. לשבור שגרה.
🌸יש כאלה שעוזר להם להתכנס פנימה , ללמוד , לכתוב , להקשיב לעצמם.
🌸ובכל מקרה קשר עם אנשים, לא דרך הפלאפון, אלא אמיתי, להפגש , לראות חברות, משפחה, סניף. זה חשוב. זה לא מותרות.יש משהו בתקופה הזו שכולם סגורים בבתים, ובנוסף גם קר וגשום, שזה גורם למחשבות כאלה למצוא להם מקום אצלנו. צריך לנסות ליצור שגרה כמה שאפשר , לצאת , לקום בבוקר מוקדם, לאכול ארוחות מסודר. לראות אנשים.
אחות יקרה❤מחזקת אותך. שולחת לך ברכת הדרך. ומתפללת שתרגישי גם שמחה בכך שאת פה.
אוהבת, מעריכה מאוד על פתיחת הלב , בהצלחה רבה.מיכל