ש.
שלום ותודה על היוזמה!
למרות שברור לי שבכלל אי אפשר לתפוס את ה' במחשבה או בדמיון, ברוב הפעמים שאני חושב עליו/ מדבר עליו/ מדבר איתו אני מדמיין כאילו אני מדבר עם בן אדם.
מה אני יכול לעשות פרקטית בשביל להפסיק לדמיין את ה' בתור דמות ולהתחיל להבין שאי אפשר לתפוס אותו בדמיון?
ת.
אחי האהוב, כל-כך כיף לשמוע שאתה חושב על ה' יתברך ומדבר עליו ואיתו. זה כל כך מדהים שאתה חי בתודעה כזו! ואני אישית אף שמח לשמוע שאתה מדמיין שאתה מדבר עם בן אדם- למה? אסביר בהמשך.
אנסה להקדים קצת על הדמיון. כאשר אדם חושב מחשבה אוטומטית המוח והנפש מעלים למחשבה הזו ציור (דמיון) ורגש תגובתי כלפי המחשבה והדמיון הללו. אם מחדדים את הציור ומתמקדים בו הוא אפילו יכול להשפיע עלינו גופנית.
חז"ל אף מנחים אותנו לפעמים להשתמש בדמיון, לדוגמה בשו"ע בהלכות תפילה סימן צ"ד כתוב שבחו"ל צריך אדם להחזיר פניו (כלומר פיזית) לכיוון א"י ולכוון (המשנה ברורה אומר על זה: "יכוין לבו... שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים") לירושלים ומקדש וקודש הקודשים. בחסידות היו אדמו"רים שהרחיבו המון בנושא הזה (ר' אלימלך מליז'ענסק הדריך ממש בפרטניות להקשיב ללוויים לחוש את רצפת העזרה להריח ולהסתכל סביב ולהשתמש בכל החושים בדמיון).
כוח הדמיון הוא כמו כל שאר כוחות הנפש כוח עצום מצד אחד וכוח הרסני מצד שני, הוא יכול לרומם אותנו עד השמים וח"ו להפיל אותנו לתהומות עמוקים, פחדים חרדות ועוד כל מיני כאלה. כאשר אנחנו לומדים לשלוט בו ולהפעיל אותו כרצוננו ולא שהוא ישלוט בנו, אנחנו יכולים להשתמש בו ככלי מאוד חזק וטוב מאוד בעבודת ה' הפרטית. כמו שהזכרנו הוא מעורר ממש את הרגש ומחזק אותו.
לענייננו: הדמיון הוא כלי ולכן, אם אני יודע שאי אפשר לתפוס את ה' יתברך באמת והדמיון הוא רק כלי כדי לעזור לי להתכוון הרי שכנראה אין בעיה. ואפילו יש מרבותינו שהדריכו לעשות כך. האדמו"ר מפיאסצ'נה (שכתב ספרים עמוקים בעבודת ה' וחסידות כדוגמת חובת התלמידים) כותב בספר הנקרא "בני מחשבה טובה" הדרכה שבא אליו פעם אברך ואמר לו שקשה לו להתפלל בכוונה כי אין הוא יכול לצייר אל מי הוא עומד. ענה לו האדמו"ר כי כאשר אדם יודע שאין זה באמת שיש לה' יתברך דמות או תמונה ח"ו, רק הוא מצייר לעצמו בדמיון כדי שיתחזק במחשבתו אז זה טוב ואף יגרום לכך שיתקרב מספיק לה' וה' יסיר ממנו דמיון זה. כמו כן, במאמר של הרב קוק "צמאון לא-ל חי" הוא מדבר על כך שהאדם וכל כוחותיו (ומונה בין שאר הכוחות את הדמיון) שואפים לאלוקות, וככל שמתרוממים כך התפיסה באלוקות (או הבנת חוסר התפיסה) גדלה כי ה' יתברך באמת הוא נעלה מן המציאות. ולכן לצדיקים אין מנוחה כי הם רוצים אלוקות וכל פעם שהם מתקרבים אין הם מגיעים כי הם במציאות וה' יתברך למעלה ממנה... אם בכל זאת אתה עדיין חושב שצריך טיפ להפסיק לדמיין את ה' כדמות אדם בכלל, ממליץ לקחת זמן לפני התפילה, לשהות ולדמיין עצמך מגיע למקדש וכו' כמו שהזכרתי קודם את הדרכת ר' אלימלך מליז'ענסק ממש עם כל החושים.
לי זה רומם את הציור מעבר לדמות אדם במקום ה' יתברך אבל לי עדיין עולים תמיד דימויים ובכל פעם הם יותר מופשטים...
תודה רבה לך על השאלה.
ינון בר-לב