ש.
יש לי חבר שאני מאוד אוהבת, ובאמת מעריכה אותו ולא רוצה להיפרד, אבל קשה לי עם המחויבות וזה מלחיץ אותי, במיוחד כשהוא או חברים אחרים רומזים שאנחנו צריכים להתחתן בקרוב. מרגיש לי ממש מוקדם להתחתן ואני מרגישה שאני לא במקום הנכון בשביל זה. אני לא יודעת איך להסביר לו בלי שהוא ייעלב, או ייפרד ממני. אנחנו דתיים, אז השאלה של שמירת נגיעה והפיתויים רק מחמירה את המצב, וזה מלחיץ. שקלנו אפילו להפסיק לשמור נגיעה מהלחץ, אבל אנחנו לא מוכנים לזה. אשמח לעצות
בת 19
ת.
שלום וברכה!
קודם כל - ואוו! איזה מדהימים ותותחים אתם על ההחלטה לא להיכנע ללחץ. זה לחץ רגשי ופיזי ממש. באמת צדיקים!
וגם איזו מדהימה את שאת מרגישה את עצמך ונותנת לעצמך מקום, כל כך קל לפעמים "לזרום" בלי לשים לב במיוחד בקשר כזה רגשי ולהסביר לעצמנו למה אנחנו "לא בסדר".
לחץ חיצוני
הסביבה החיצונית יכולה לומר מה שבא לה. אין לך שום סיבה להתייחס לרמיזות שלהם ומבחינתך שיחשבו שאתם לא בסדר. חברים הם דבר נפלא, אבל יש תחומים של צניעות בין בני זוג, שלא טוב ולא נכון להכניס אחרים. אם לא טוב לך הערות ורמיזות כאלו - תגידי לחברים האלו שזה לא מתאים לך הרמיזות האלו, את ההחלטות שלכם אתם מחליטים אחת עם השני, לא עם עף אחד אחר.
פערים בתוך זוגיות.
אני שומע שיש לכם כזוג קצת פער ביחס לציפיות שלכם. זהו חלק בריא וטבעי של זוגיות. אני לא יודע אם זה הפער הראשון שנפגשתם בו אבל הוא ככל הנראה הפער המשמעותי הראשון.
פערים פשוטים
יש פערים של - אני יותר אוהב סושי מגלידה ואת יותר גלידה מסושי, אז כשיוצאים צריך להחליט לאן ואז יש צד שיכול "לוותר" על מה שהוא יותר אוהב ואין לזה שום השלכה משמעותית. הפער הוא לא קריטי ולא מערב יותר מדי רגשות.
דברים מתחילים להסתבך יותר כאשר נכנסים רגשות להחלטות.
אם נוסיף רגשות משמעותיים לדוגמא שנתנו- נניח שיש יום הולדת לצד שאוהב סושי והוא רוצה ללכת להתפנק אבל הצד של הגלידה לא מוכן "לוותר". בן הזוג יכול לקבל הרגשה שלא אכפת ממנו כי הוא "כל הזמן מוותר" והצד השני לא. כביכול זה אותו דיון, רק שהכנסנו רגשות של אהבה, קרבה ואכפתיות שכביכול נבחנים על ידי הבחירות האלו. במקרה כזה נייעץ לצד שאוהב גלידה להיות בצד ש"מוותר".
פערים משמעותיים.
פער משמעותי הוא פער שבו מעבר לרגשות - כל צד ש"יוותר" יפגע באופן משמעותי.
עכשיו נעלה עוד דרגה - נניח שהצד שאוהב גלידה לא סובל סושי, הוא לא יכול אפילו להיכנס למסעדת סושי בלי לקבל בחילה. ההתעקשות של הצד הראשון גורמת לו להרגיש שלא אכפת ממנו.
אם הם לא ילכו לאכול סושי הצד הראשון יפגע מאוד, אבל אם ילכו - הצד שאוהב גלידה יפגע מאוד.
מה נעשה? חייב להיות פיצוץ?
לנטרל את הפצצה
אז זהו שברוך ה' - גם מול פערים משמעותיים וגם מול פערים קטנים או לא משמעותיים כל כך - לא חייב להיות פיצוץ בזוגיות.
אם תשימי לב, את המילים לוותר ומוותר שמתי בתוך מירכאות. הסיבה היא שבזוגיות טובה - וויתור היא פעולה שאולי פותרת בעיה רגעית אבל עלולה הרבה פעמים לייצר בעיה עמוקה יותר.
זוגיות מורכבת משלושה חלקים - שני הצדדים בזוגיות ועוד חלק אחד משותף. אם אחד הצדדים מוותר על עצמו זו כבר לא זוגיות.
הדרך להתמודד עם פערים, קטנים כגדולים, היא הגעה משותפת להחלטה. על מנת לעשות זאת צריך ששני הצדדים יבינו באופן אמיתי אחד את השני, וישאלו מה הכי טוב לנו בתוך הסיטואציה.
זה שיעור חשוב בזוגיות, שעוד תזמן לכם בעז"ה הרבה עבודה של בניית ההחלטות המשותפות.
הדרך להגיע להחלטה משותפת היא על ידי שיח ודיבור עמוק שבו לכל צד יש את המקום המלא שלו.
ללמוד לדבר לעומק
באופן כללי התהליך עובד כך שבוחרים נושא, במקרה הזה עניין החתונה שלכם.
בהתחלה צד אחד מקבל את המקום לדבר ולהסביר את עצמו, כשהדגש הוא לדבר על עצמו ועל הרגשות שלו, לא על האחר במשפטים שמתחילים במילים "אני מרגיש ש...", "קיבלתי מ... הרגשה ש...".
בזמן הזה הצד המקשיב רק משקף את מה שהוא מבין ובסופי משפט עונה משפטים כמו "אני מבין ממך ש... האם אני מבין נכון?" . חשוב מאוד שהצד שמדבר יקבל את כל המקום עד שהוא יאמר שאין לו יותר מה להוסיף והוא מרגיש שהצד השני מבין אותו. התפקיד של הצד המקשיב באותו זמן הוא לשים בצד את דעותיו האישיות ולהתרכז אך ורק בניסיון לראות ולהרגיש דרך העיניים של הצד השני.
לאחר מכן מתחלפים. הצד המקשיב עובר להיות המדבר והצד המדבר מקשיב.
אחרי ששני הצדדים מרגישים שהשני הקשיב והבין אותם - אפשר להתחיל לחשוב על החלטה משותפת. על בחירה שנותנת מקום לשני הצדדים. בשאלות מסוימות נראה אפילו "וויכוח" הפוך, כל צד בוחר דווקא את הצד השני במקום את הצד של עצמו.
לא חובה אגב לעשות את כל התהליך במכה אחת. אפשר לפרק לחלקים - פעם צד אחד, פעם אחרת צד שני ופעם שלישית החלטה, כך שנותנים זמן לדברים להתיישב על הלב ולהיות פנויים להקשיב או להסביר.
נקודה מהותית שיש להדגיש כאן היא שמדובר רק במצב שבו כל אחד מהצדדים רוצה באמת בטובת הצד שמולו. אם צד אחד לא אכפתי לאחר, גם כשהוא יבין אותו זה לא ישנה לו הרבה.
ברגע שבו תדברו ככה תוכלי להסביר לו כמה א אוהבת אותו ואכפת לך ממנו אבל איפה נמצא הקושי שלך מול עניין החתונה.
דוגמא לשיח עמוק בסיפור
אם נחזור לסיפור על הסושי והגלידה:
בהתחלה צד הסושי מדבר -
"קיבלתי מההתנגדות שלך ללכת לסושי הרגשה שאת לא אוהבת אותי."
"אני מבינה שזה שאני לא רוצה ללכת לסושי גורמת לך להרגיש שאתה לאהוב, אני מבינה נכון?"
"כן, במיוחד שהיום יש לי יום הולדת וזה מרגיש לי שלא אכפת לך ממני ומההנאה שלי. ביום ההולדת שלך אנחנו הולכים לאכול גלידה כמו שאת אוהבת."
"אני מבינה שאתה מרגיש שלא אכפת לי ממך ומההנאה שלך ביום ההולדת שלך. אני מבינה גם שאתה מרגיש שזה לא הוגן שביום ההולדת שלי הולכים לאן שאני אוהבת ובשלך לא. אני מבינה נכון?"
" כן."
"רוצה להוסיף עוד משהו?"
" לא אני מרגיש שהבנת אותי."
עכשיו מתחלפים בתפקידים:
"כשאני נכנסת למסעדת סושי אני מקבלת בחילה מהריח שיש במקומות האלו, אני ממש נהיית חולה מזה. אני מרגישה שלא אכפת לך שאני ארגיש לא טוב בזה שאתה מתעקש ללכת לסושי."
"אני מבין שההתעקשות שלי ללכת למקום שגורם לך להרגיש לא טוב גורמת לך להרגיש שלא אכפת לי, אני מבין נכון?"
" כן, אין לי מה להוסיף."
עכשיו מגיעים להחלטה-
" אם כל כך חשוב לך ללכת לסושי אני אלך איתך אבל נשב בחוץ, טוב?"
" לא נראה לי שכדאי, אם זה כל כך גורם לך להרגיש לא טוב אפשר פשוט להזמין הביתה, עדיין יפריע לך הריח?"
וכן הלאה עד שמגיעים להחלטה משותפת שטובה לשני הצדדים.
התייעצות
הכלי הזה הוא לא כלי שהמצאתי מעצמי אלא כלי שמלמדים בסדנאות זוגיות ואצל יועצי נישואים. אם את מרגישה צורך לחשוב על הדברים עם מישהי מנוסה - אל תהססי לפנות ליועצת נישואים או מדריכת כלות מומלצת מהאזור שלך שתעזור לך לבחון ותשאל אותך שאלות שיקדמו אותך להבנה של עצמך. זה שווה את זה.
בנוגע לחתונה בגיל צעיר יש באתר עוד הרבה תשובות וזו וודאי שאלה שצריכה להילקח מתוך חשיבה והבנה של המציאות עד כמה שניתן ואי אפשר לומר פשוט "נסתדר וזהו".
לסיכום -
העצה הטובה ביותר שלי היא לבנות בתוך הזוגיות שלכם יכולת לקבל החלטות משותפות - עושים את זה על ידי שיח עמוק וקשוב של כל אחד מהצדדים כך שכל צד ממש מבין את השני, הרגשות והצרכים שלו. בשיח כזה יש צד שמדבר על עצמו וצד שמקשיב ומשקף.
לאחר מכן מחליפים תפקידים ולבסוף מגיעים להחלטה.
בהצלחה רבה בהמשך הזוגיות ושתזכו לדבר באמת על הכול ורק להתחזק מכל זה.
נתן טיליס