שמעתי מישהו שאומר כל הזמן ''ה' לא חייב לי כלום''. למה בעצם ה' לא חייב לנו? ה' הוא כל יכול, מה אכפת לו לעזור לאדם ו'לפנק' אותו קצת, למה שלא נהייה תמיד בריאים, למה שנצטרך לסבול? אני יודע שיש את כל העניין שרק ככה מתקדמים ומתפתחים, ובלי הקשיים לא היה ניתן לראות את הטוב אבל זה פשוט לא משכנע אותי.נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, ה' הוא זה ש'הכריח' אותי להיות בעולם, ועכשיו אני צריך לעבוד קשה כדי לקבל את חלקי בעולם הבא, למה בעצם שהקב''ה לא יהיה חייב לי?תודה
שלום וברכה! מאוד נהנתי לקרוא את השאלה!☺️ אני מאמין בכל ליבי בכך שהשלב שבו אנחנו מפסיקים להשתכנע מתשובות שענו לנו פעם, הוא בדיוק השלב שבו אנחנו מוכנים לשמוע תשובות עמוקות, מדויקות ובוגרות יותר. הרבה מידי אנשים נשארים עם תשובות מהגן ומהיסודי, וחבל! שאלה טובה היא שאלה שאדם שואל את עצמו בכל שלב בחיים, ובכל פעם מוצא בה טעם חדש; ובוודאי שהשאלות שלך הן מהסוג הזה. ישר כח!!👍🏻
אנסה להציע מבט קצת אחר על הנושא שהעלית, שלפחות לי באופן אישי הוא עוזר להתמודד. יהי רצון שיהיו הדברים יוצאים מן הלב ונכנסים אל הלב, ושאזכה לפתוח פתח לבירור מעמיק יותר ולהתחדשות בעבודת ה' שלנו🌺
'נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים' (תנחומא נשא ט"ז).נתאוה הקב"ה, שתתגלה מלכותו בעולם התחתון. עולם נפרד ממנו יתברך, חומרי, שיש בו מקום לאנשים כמוך וכמוני, עולם שבו יש דברים פשוטים ואנשים שפועלים ברצונם החופשי ורצונות נפרדים וגוונים שונים, עולם שיש בו רגשות ומחשבות ומעשים. פנה הקב"ה מכל העולמות העליונים, הנפלאים והמושלמים, וחשק דווקא בנו, השפלים והפחותים, להיות לו לבנים ועבדים. זו גדולתו וזו תהילתו, שיצורים נפרדים, בעלי חומר ורצון חופשי, שיכולים אפילו להעלות בליבם את המחשבה של 'כוחי ועוצם ידי', יבחרו בו ויאמינו בו למרות הכל. זו גדולתו, שאפילו החומר הגס והאדם השפל יכולים להיות מוארים באורו יתברך.
וכשהקב"ה רוצה – הוא עושה את זה איכותי...😉 אכן, א-להים ברא עולם שאין כמוהו לחומריות ולשפלות. יד הטבע והמקרה שולטת בו, והחיסרון מצוי בכל פינה. גם לבני האדם, הקב"ה נתן רצון חופשי ביד רחבה, לבחור בכל מה שירצו, לטוב ולמוטב. ובני האדם בחרו – לעיתים בטוב, ולעיתים במוטב... והתוצאות בהתאם, כמובן. וכשבני האדם פנו אל הקב"ה וביקשו ממנו להפסיק את מחול השדים הזה, אמר להם הקב"ה – אולי אתם כבר התייאשתם, אבל אני לא!
לאן אני חותר? אני מנסה לומר, שלדעתי זה לא שהקב"ה עושה לנו 'מסלול מכשולים' כדי ש'נראה את הטוב'. זה הרבה יותר פשוט. הקב"ה מאפשר לעולם להיות, כפי שהוא. כמו אבא שכל הזמן משגיח מהחלון, אבל יודע שהדבר הכי טוב לילד הוא לתת לו להתמודד. גם אבא בדרך כלל לא עושה לבנו 'מבחנים' כדי 'לחשל' אותו. זו באמת דרך חינוכית שלא הייתי ממליץ עליה, ולפחות באופן אישי – אני גם לא חושב ככה על הקב"ה. אבל אני כן חושב שהוא מאמין בי, בעולם. גם אם לנו לפעמים קשה להאמין, הקב"ה מעולם לא הפסיק להאמין שאנחנו מסוגלים. לפעמים הוא מושיט יד בהיחבא, מלטף, מרגיע ועוזר, אבל בגדול – הוא נותן לנו את הבמה, משום שהוא מאמין בנו ובעולם שהוא ברא. שמכל המקרים והבלבולים והטעויות, יצא משהו טוב וגדול ואמיתי ומואר יותר.
ועכשיו זה תלוי בנו.
אנחנו יכולים לחשוב שאנחנו ילדים קטנים, שצריכים כל הזמן שיעשו דברים בשבילם, ולשאול מה הקב"ה 'חייב' לנו ולהתחשבן איתו ולהתעצבן עליו.ואנחנו יכולים להבין שהקב"ה בצד שלנו ולא נגדנו, שהוא 'לא חייב לנו כלום', פשוט משום שהוא בכלל לא בא להתחשבן איתנו. אנחנו יכולים להאמין שאם הקב"ה נותן בנו אמון, אז גם אנחנו יכולים לתת אמון בעצמנו; שהעולם הזה, על כל המקריות והחסרונות והאנשים הרעים שיש בו, הוא בר-תיקון. ומי שיתקן אותו, בעזרת ה' כמובן, זה – אתה. לא בקלות ולא ברגע, כמו שילד לא גדל בן-רגע. אבל בסוף לשם אנחנו חותרים, בכל הכוח הדל שיש לנו. הקב"ה איתנו🥳
תראה, אני לא אומר שאני תמיד מבין את הקב"ה ושאין לי עליו שום השגות, ושוואלה אם הייתי העורך דין שלו לא הייתי מציע כמה שיפורים קטנטנים. אבל אני לא. בסוף הוא א-להים, ואני – אני. אבל מכאן הדרכים מתפצלות – האם אני בוחר לריב עם הקב"ה, או להיות בצד שלו, בצד הבורא והמתקן והמאיר? האם אני בוחר לראות את הרע, או להרבות את הטוב? בידך הדבר!
מקוה שהועלתי, מוזמן תמיד לפנות, לשאול ולחקור! אל תתבייש לא להשתכנע!
באהבה,נדב