ש.
תודה ממש על הפרוייקט !!! משמח ממש לדעת שיש מישהו שמנסה לעזור כמו שצריך!
אני לומד בישיבה תיכונית כבר שנה ויותר (כולל הקורונה) ועדיין לא בטוח במקום שלי ולא יודע מה אני צריך להרגיש ואיך בדיוק.
זה מתבטא בזה שכל אבל כל פעם! שאני חוזר לישיבה אני מזיל דמעות ולא מצליח לעשות וללמוד (מבחינה נפשית) ואפילו לא יודע ממה- בין אם זה געגוע הביתה ולחברים איתם גדלתי או סתם שלא טוב לי שם. כי אני לא ילד של בית, ומצד שני אחרי יומיים אני כבר מתרגל..
אני לא מבין למה זה קורה לי?! ,איך להמשיך מכאן?! ולמה דרוש אומץ (שאין לי) כדי לצאת למקום אחר?!/ אם בכלל צריך?!
ת.
שלום אחי! 👋מה שלומך? מקווה שטוב..
אתה מתאר מצב מורכב ואולי קצת מבלבל – מצד אחד כשאתה מגיע לישיבה בהתחלה לא טוב לך, אבל אחרי יומיים זה עובר, כי אתה מתרגל. אבל עד שאתה מתרגל – וואלה נשמע סיוט...
זה נשמע שניסת לחשוב עם עצמך, אבל לא ממש הגעת למסקנות.
קודם כל עצם העובדה ששיתפת אותנו - זה כבר התקדמות. זה מראה שיש בך את האומץ, יש בך מוכנות להתמודד. זה מצוין!💪
נקודה נוספת היא שזו באמת שנה מוזרה, אין ממש מסגרת, ורוב הזמן שאתה מכיר את החבר'ה זה מזומים ולא פנים אל פנים.
אז ייתכן מאוד שבקרוב ממש בעז"ה כשנחזור לשגרה הדברים יראו אחרת לגמרי. שזה בכלל לא משהו פנימי אלא קשור לכל האווירה המוזרה של הקורונה.
ולשאלה שלך. אני לא מכיר אותך, ולא יכול לדבר איתך פנים אל פנים. ולדעתי במקרים כאלו זה מאוד חשוב לפתח שיחה עם אדם שיכול לעזור לך.
🤝 קודם כל כי זה נותן תחושה טובה שיש עוד מישהו איתנו בצרה, שאנחנו לא לבד. זה מאוד מחזק!
🗣️ בנוסף – הדיבור עם מישהו עוזר לנו לאט לאט לחדור פנימה למה שאנחנו מרגישים, ולהצליח תת מילים והסברות לתחושות העמומות שיש בתוכנו.
אז נסה לאזור אומץ ולפנות להורים שלך/לר"מ/ ליועץ/ מדריך הפנימייה. אל תתבייש במה שאתה מרגיש – הרי ככה אתה מרגיש, וזה בסדר!. אתה לא אשם שלא טוב לך, אתה פשוט צריך עזרה לגלות מה גורם לך להרגיש כ"כ רע, ואחרי זה לראות מה עושים עם זה.
נסה לחשוב אולי בטלפון יהיה לך קל יותר לדבר איתם – משהו בזה שזה לא פנים לפנים יכול קצת לשחרר.
מעבר לזה – אנסה לתת לך כמה נקודות למחשבה, על פי הפרטים בשאלה שלך:
🌀 הישיבה עצמה - למה הגעת לישיבה הזאת דווקא? היו לך אפשרויות אחרות? מה חשבת שתקבל שם, שיהיה שם? התברר שזה שונה?. אתה מאוכזב מזה/שמח בזה?
איך בלימודים עצמם – טוב? לא טוב?.
🌀 החברים – כתבת שזה לא החברים שאתה רגיל אליהם. אתה שם כבר שנה – יש לך חברים חדשים? אם כן – מה זה משנה שהם לא החברים מילדות?. אם לא – מה גרם לכך שלא? מה חסר לך – לא הסגנון, לא הדיבור, לא אותם תחומי עניין?
🌀 אחרי שאתה מתרגל – הכל טוב? שמח? כיף עם החברה? מה גורם לך להרגיש 'שהתרגלת' – הזמן שעבר? כי יש ביום שני משהו שאתה מתחבר בלימודים? אם נגיד היית מגיע דווקא ביום שני לישיבה – זה היה נראה אחרת?
🌀 מה המשמעות של הפתיחה שלך – יש לך עוד שאלות? עוד ספקות עם עצמך? הם קשורים לחיים האיישים שלך, או שיש משוה בישיבה שמציף אותם?
עד כאן השאלות שאני יכול לתת לך, לעזור לעצמך לחשוב פנימה.
👈 שוב – לעשות את זה עם משיהו שאתה ממש יכול לדבר איתו, במיוחד אם זה דמות חינוכית מהישיבה – יכול מאוד לעזור לך. הוא מבין את המקום, אותך, את הסביבה שלך ויכול לא רק לעזור לך להבין מה הקושי – אלא למצוא לו פתרון.
תזכור שהר"מ שלך – נמצא שם בשבילך, היועץ המדריך – זה התפקיד שלהם, לדאוג שיהיה לך טוב. תסמוך עליהם. תעז לשתף.
חוצמזה, חשבתי להציע לך שני טיפים קטנים שאולי יכולים לעזור:
🦁 כשאתה מגיע לישיבה פשוט תקיף את עצמו באנשים, לא לשקוע בלבד והבדידות.
🦁 לנסות לעשות משהו שאתה אוהב כל פעם שהוא חוזר לישיבה - לשחק כדורגל עם החבר'ה, ריצה
אפשר גם להביא אוכל טוב מהבית. מה שמתאים לך...
מתפלל איתך שהפתרון ימצא במהרה!🙏. מוזמן לחזור לשתף/להתייעץ.
אם תרצה תוכל לשלוח לנו גם מייל – Meshivey.nefesh20@gmail.com
בהצלחה רבה!😊
יוחאי