ש.
שלום לכם ותודה רבה! מעומק הלב!
יש לי שאלה יותר נכון מצב קצת מסובך אשמח שתענו לי ובעז"ה יוקל לי..
אני לא קשורה למשפחה שלי! אני מרגישה ככ רחוקה ולא קשורה אליהם... כשאני בבית אני במצב רוח פחות טוב אני שקטה ועצובה דבר שכלל לא מאפיין אותי.. אבל איך שאני יוצאת מהבית ומתרחקת אני מרגישה ככ חופשייה שמחה מיישמת את עצמי בצורה שאני באמת.. זה לא ככ הקשה אליי עד כה אבל כמו שהבנתם הקורונה ממש קטעה אותי והתחלתי להרגיש את זה באופן בולט והתכנסתי יותר ויותר... אשמח לטיפים ועצות (רק אציין ש"דברי עם ההורים תשבו תדונו" וכזה פחות בא בחשבון אני לא בקשר פתוח אתם בכלל ...זה לא ככ מתאים)
ת.
שלום רב. הקושי שלך ברור, ואני מזדהה איתו מאוד. חוויתי אותו רבות בעבר והוא עדיין מציק לי מפעם לפעם, וגם אצלי שיחה פתוחה לא תמיד מהווה פתרון שמתאים לקשר שלי עם ההורים. יש לי מספר טיפים, מקווה שתתחברי.🕊️
נפלאות הסלון🏡: אני מניח שיש לך את תחביבייך, משימותייך ואת הדברים שאת עושה ביום-יום. אני יכול לנחש לפי ההודעה שכתבת, שאת עושה את מה שאת יכולה בחדרך, בפרטיות. הריני להמליץ לך המלצה: נסי לקחת חלק מהדברים שאת עושה ולעשות אותם בסלון. סלון הוא המצאה גאונית! אני מאמין שכשנכנסים לבית שלא היינו בו קודם, ניתן לנחש את רמת היחסים והקרבה בין בני הבית לפי זמן נוכחותם בסלון ביחס לזמן נוכחותם בחדרים שלהם. ובגלל שקורונה ואת ממילא בבית ואין לאן ללכת, אני ממליץ לך להעתיק את חיי היום-יום שלך לסלון. כמובן מה שפרטי פרטי, אולם יש הרבה דברים שאפשר בקלות לעשות בסלון ואני חושב שכדאי לך לנסות. זה משדר פתיחות עדינה, בלי לדבר הרבה ולהכניס את הפתיחות בכוח, זה נותן תחושה שאנחנו רוצים לשתף עם הרבים בחיינו, ולהראות את עצמנו ואת הדברים שאנחנו עושים לכולם, זה מקרב. ושוב, לא צריך להגיד כלום.
שותפות מלאה במשימות🔨: כדאי למלא את חלקך בעבודת הבית כמה שיותר. זה מראה שיש לך נכונות להיות שותפה לנעשה בבית. אם לא מבחינה נפשית אז לפחות מבחינה מעשית. ובסוף אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
חיוך😁: לגב שני הסעיפים הקודמים, חשוב לעשות אותם בחיוך. מדוע? כי חיוך מעיד על רצון טוב ושותפות. הרב שלי פעם אמר שלעזור בבית עם פרצוף חמוץ אחרי ויכוח זה יותר גרוע מלא לעזור כלל. הקשר והיחס בין בני האדם הוא חשוב מאוד והוא ממש תלוי בחיוכים האלו!
טיפ אחרון🧘♂️: "תודה", "סליחה" ו"בבקשה". אני לא מדבר על לשבת לשוחח איתם לעומק, אבל אני אומר שבדברים שאת כן מדברת איתם, גם אם זה הכי ענייני, יש לשלב איתם את שלוש המילים הללו. הן נהדרות, ואני בטוח שאדם שמרבה להשתמש בהן (אבל אני לא מכיר מחקר שאומר את זה, סתם אינטואיציה שלי), יהיה אדם מאושר יותר. כמה זה חשוב שההורים שלך ידעו שאת מכירה להם תודה, שאת לא במצב של "נגד", אפילו שהדברים לא מושלמים. ושוב, אני לא מדבר על לשבת לשוחח אל תוך הלילה, אלא רק על צורת הדיבור הטבעית שלך.
ועכשיו קצת מול עצמך☻: חלק מהעניין שאת חשה כך בבית לא קשור רק אליהם אלא גם אלייך. נסי לברר את הנקודה שמפריעה לך, ולהצביע על הסיבה שאת מרגישה "פחות את" וברגע שתעשי זאת, הדרך לפתרונות תהיה הרבה יותר פשוטה וגלויה לך.
חשוב לקחת בכיף את כל ההצעות שאמרתי. תזכרי שיש שני צדדים למטבע ולא הכל תלוי בך, ואם את חשה שאת משקיעה יותר מידי מאמץ בזה, בהחלט אפשר להוריד הילוך לא תמיד קל לנו לפעול כשאנחנו מרגישים "פחות אנחנו".
מקווה מאוד שעזרתי והעניינים רק ילכו וישתפרו, לבי לבי על הקושי שאת חווה.😊
ברכת ה' עליך,👌
יאיר.