ש.
רציתי לשאול איך להיות נחמדה לבני דודים שלי שגדולים ממני בשנה- שנתיים בלי להרגיש שאני מתחילה אתם.. במיוחד כשאני אדם מאוד חברותי ששולח הודעות הרבה ובעיקרון אוהבת לשמוע מה שלום חברות שלי כל כמה זמן.. אז לפעמים קשה לעשות הפרדה בין חברות לעוד אנשים בעולם (במקרה בני דודים שלי).. יש לכם עצות אולי איך להתנהג בחוכמה וברגישות סביב העניין הזה?
תודה צדיקים וצדיקות!! הייתי אומרת שתזכו למצוות אבל לא צריך לאחל לכם את זה כי אתם זוכים לעשות כל כך הרבה מצוות כל יום! שתדעו שאני פשוט חיה בתוך הקבוצה של משיב נפש, כל היום נכנסת לקרוא שם דברים, נותנת יותר משקל לתהיות ושאלות שעולות לי וגם באמת שואלת אז תודה רבה מקרב הלב שלי ושל עוד רבים ורבות!!
ת.
שלום לשואלת היקרה! נתחיל מהסוף – תודה מכולנו על הפירגונים! כיף לשמוע!😁
ונחזור להתחלה: אשרייך שאת חברותית, זו בהחלט תכונת אופי מבורכת; וגם טוב שאת מודעת לזה שלפעמים צריך לשים גבולות. את מבינה שבתקשורת עם בנים צריך זהירות ואיפוק והיא לא יכולה להיות משוחררת לגמרי כמו עם חברות; אז בואי ננסה להגדיר גבולות שיעזרו לך להתנהל נכון.
לא ברור לי מהשאלה האם את שואלת על מה נכון מבחינת ההלכה, או בלי קשר לזה אלא מצד ההרגשה שלך. אז אני אכתוב איך צריך להיות לפי ההלכה - וזו כמובן השאיפה - ואני מניח שזה ייתן לך כיוון, גם אם כרגע תחליטי שמתאים לך לקחת את זה באופן מתון/הדרגתי יותר.
בגדול אפשר לומר ככה: כל מה שכלול ביחסים מתבקשים של נימוס, כמו שיחת התעניינות קצרה כשנפגשים, או אחרי שמישהו עבר אירוע משמעותי שדורש התייחסות, ודברים נוספים מהסוג הזה – ודאי מותר וראוי. אבל דברים שמעבר לזה, כמו שיחות סתמיות קלילות באמצע החיים, או דיבורים שנראה לך בעלי אופי 'חברי' מדי – פחות יש להם מקום מול בנים, אפילו אם הם בני דודים. מבחינה הלכתית אין הבדל בין בן דוד לבין כל בן אחר, אם כי כמובן הקרבה המשפחתית מרחיבה את המעגל של מה שהוא בגדר של תקשורת בסיסית ומתבקשת. אין הגדרות מדוייקות שמבחינות בזה בין משפט מותר למשפט אסור, אבל לפי הרעיון העקרוני שאמרתי אפשר לסמוך עלייך שתרגישי מתי זה שיחה נימוסית מאופקת, ומתי זה כבר עובר את זה וגולש לשיחה חברית מדי.
כמו שאמרתי, זה האידיאל מבחינת ההלכה. אם התכוונת לשאול רק איך לדבר איתם כך שלא יפרשו שאת ''מתחילה איתם'' - אז באותו הכיוון: ככל שהדיבור מאופק יותר כך זה פחות נראה ככה. ותזכרי שאחרי הכל, אתם בני דודים, והם מבינים שזה טבעי שאת מדברת איתם כמו שאתם רגילים, ואין סיבה שהם ייחסו לזה משמעויות אחרות.
אם תחליטי לשנות את הרגלי השיחה שלך איתם - מן הסתם זה יצריך אותך קצת לשנות הרגלים, אבל מכיוון שאת מבינה את החשיבות והמשמעות של זה, אני בטוח שיהיה לך יותר קל ותרגישי ככה יותר טוב עם עצמך☘️. גם אם היחסים בינך לבינם היו מאוד משוחררים וקרובים עד עכשיו, לא כל מה שטוב לילדים טוב גם לנערים מתבגרים; את נמצאת עכשיו בשלב מתקדם יותר בחיים ובעיצוב האישיות שלך, וקשר עם בנים קיבל משמעות קצת שונה מזו שהיתה לו עד עכשיו. בסופו של דבר תזכרי שההגבלה הזו שאת לוקחת על עצמך היא חלק מתהליך ההתבגרות שלך, שבו את רוצה לשמור על עצמך ממוקדת מטרה,🎯 ולממש את הקשרים החברותיים רק במסגרת המגדר שלך – עד שבבוא היום תוכלי לכוון אותם למקום המדוייק, למי שאיתו תבני את ביתך והמשך החיים.💙
מקווה שעזרתי, ומוזמנת לשאול עוד!🙂
ברכת ה' עלייך, שלמה