הייי:) הייתה לי שאלה בראש כבר הרבה זמן וחשבתי שאתם המקום.. מקווה שהשאלה לא אישית מידי.. אני אדם ריאליסטי אבל חולמני. אני אוהבת לחלום על מה שיקרה איתי בעתיד ומה אעשה.. ואני גם חולמת על דברים לא כ"כ אמיתיים/כאלו שלא יוכלו לקרות.. יש לי כמה חברות טובות מהמגזר החילוני וכל פעם שהן מספרות על הא ודא מהחיים שלהם בגזרת הבנים בנות אני אומרת לעצמי "תודה הקב"ה שאני לא שם!!" כי זה נשמע לי לא טוב. אבל.. אחת אחרת מספרת לי על משהו מדהים שיש לה. אני מקנא בחופשיות הזו.. אני לא מזלזלת בשמירה עצמית, אני בעצמי שומרת נגיעה שנית ובכללי מאוד זהירה במערכות יחסים אבל אני.. גם רוצה. אני רוצה מערכת יחסים כזו שאוכל לגעת בחבר שלי, להמשיך איתו לאן שבא לי, לצאת לטיול אבל אחד אמיתי ולא כזה שאני אפחד שבמקרה אצטרך ממנו עזרה פיסית כלשהי או לתכנן הכל מראש בלי להיות לבד פה או שם.. אין מחוייבות ענקית שרובצת על הראש. נכון שמחוייבות נועדה לשמור עלינו אבל.. אני מרגישה שאני מפספסת משהו. נשף? נשמע לי מדהים. חבר בגיל 17? עוד יותר מתוק. יכול להיות שאני מדמיינת מידי, ומה לעשות אני יודעת גם לבאס את עצמי בריאליסטיות אבל אני לא יכולה להפסיק לחשוב שאני מפספסת משהו.. בת 18
*ת*
שלום🙂
אם הבנתי אותך נכון את בעצם שואלת על הדמיון המפותח שלך והאם נכון לדמיין דברים שלא יכולים לקרות/ אסורים על פי ההלכה וגם על המהות של מחויבות להלכה והפספוס שאולי יש בשמירת הלכות בינו לבינה.
אשתדל לענות לפי הסדר. דמיון מפותח אינו דבר רע, הוא מקור ליצירתיות, לכתיבת ספרים ולדברים מבורכים אחרים. אני אשתף אותך שאני הרבה שנים חשבתי שהעיקר המעשים ולא כל כך משנה מה אני חושבת בראש, עד שנתקלתי במשפט של רבי נחמן מברסלב: "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות." רבי נחמן מסביר שבאמת למחשבות יש חשיבות גדולה מאוד לקדושה של האדם והן מבטאות את הביטוי העמוק של המקום בו הוא נמצא. כמו שכבר הזכרתי, דמיון הוא לא דבר רע, זה שאת חושבת על דברים אסורים זה לא טוב, אבל זה גם מראה על רצון לחיים ואהבה שיש בך, שאלו דברים טובים, רק שחשוב לנתב אותם למחשבות טובות. אני מציעה לך לחשוב על זה ואולי לחפש ספרים שעוסקים בכך וללמוד אותם (מוזמנת לפנות בקישור של השאלות ונחפש יחד).
לגבי שאלתך השנייה, את מתארת תחושת פספוס, הרגשה שהמחויבות להלכה גורמת לך להפסיד משהו טוב ונעים. אך את גם אומרת שאת מברכת על כך שאת לא שם והשכל שלך אומר לך שזה לא מקום טוב להיות בו.
יש לי שאלה בשבילך, יכול להיות שהבנות החילוניות שאת מדברת איתן, גם מפסידות משהו? לא כי מישהו הכריח אותן, אלא כי אף אחד לא חינך אותן לזה. לך יש באיזה שהוא מקום את הבחירה האם להקשיב להלכה או לא, הן שחונכו לכך מגיל קטן, הפסידו את המקום של הטהרה, של הצניעות, של הקמת בית נאמן בישראל על בסיס נקי, קדוש, מחויב, אישי.
העולם המערבי, "המשוחרר", בדרך כלל נראה הרבה יותר נוצץ ומדהים, זה הכוח הגדול שלו. אני יכולה להבין למה הוא נשמע לך מתוק ונעים כ"כ. אך הקב"ה שברא אותנו, יודע יותר טוב מאתנו מה טוב לנו באמת. מה שאולי נראה עכשיו מגביל, אבל לרצון הפנימי האמיתי שלנו, הוא הכי טוב. את בטח כבר יודעת את זה כי אמרו לך את זה הרבה, אבל להרגיש את זה ולהיות מחובר לאמונה הזו, זה כבר יותר קשה ודורש עבודה. אני מציעה לך לחפש מקום להעמיק בלימוד הזה וגם בלימוד החשיבות העמוקה והרעיונית של הלכות "בינו לבינה".
אוסיף עוד משהו קטן, בספר "צו וזירוז" כותב האדמור מפיאסצנה, שאחד הצרכים של הנפש הוא להתרגש. אדם ששומר נפשו, ימצא לו התרגשות בתוך עבודת ה', אחרת נפשו מתוך חוסר (כמו חוסר במזון) תמצא לעצמה את ההתרגשות בדברי הבל או בדברים אסורים. ממליצה בחום לחשוב על דברים שהם בגדר ההלכה ועבודת ה' שאת יכולה להתרגש מהם כמו מההתרגשות שיוצרים בך דמיונות שונים... בעזרת ה' שתזכי להקים במהרה בית נאמן וקדוש בישראל😉🙃
מקווה ממש שעזרתי.
מוזמנת להגיב בקישור של השאלות, אלישבע.