ש.
היי בשאלה 92 בחלק שענה כתבת שצריך לחשוב על 'האם אשתי הייתה רוצה שאני אעשה את זה'. אני מסכימה ואני גם קצת חושבת "בעלי היה רוצה שאני אעשה את זה?" אבל יש לי לגבי זה 2 שאלות
1. מי מבטיח לי שגם הוא, בעלי, יחשוב את זה ולא יחטא?
2. עד איזה גבול צריך לעשות את זה? כלומר, זה גם יכול להיות הרסני באיזה שהו שלב (על כל צעד קטן ואפילו בבחירות הכי פשוטות ושטחיות)
תודה רבה רבה!!!
ת.
היי!
נתחיל מזה שכמו שאמרת זה לא אמור להיות משהו קיצוני וקטנוני על כל צעד והחלטה קטנה. אבל כשאת מרגישה ככה שדי כבר נמאס איפה האחד שלי? אז את צריכה לקחת את הכוח הזה ולנתב אותו למה הוא היה רוצה שאני אעשה, לא רק בשבילו אלא בשבילנו.
ולשאלתך הראשונה, את בוחרת איזה אדם יהיה האיש שלך. וחוץ מזה זה שאת חושבת שהאיש שלך ירצה שתהיי טובה לא אומר שהוא מושלם. זה ששניכם רוצים להוסיף טוב בקשר, ולהיות אנשים טובים יותר אחד בשביל השני לא אומר שאתם מושלמים (אם כבר זה אומר שאתם לא, אחרת לא הייתם צריכים להיות יותר טובים אחד בשביל השני).
זה לא שהמטרה היא לחשוב באופן אובססיבי מה הצד השני היה רוצה ממני באופן דרשני כזה. אלא לנתב את כוחות העשייה של חיי הנישואין והרצון להתחתן להשתלם גם לחיים של לפני הנישואין. החזון איש פעם שאלו אותו איך מחנכים ילדים קטנים? יש לנו ילד בן שנה. הוא ענה להם זה כבר מאוחר מידי. גם לעבוד על עצמי אחרי שאני מתחתן זה מאוחר מידי, חלק מהזוגיות זה ההכנה שלנו כלפיה. ורק עלינו לנתב את הכוחות שלנו בגיל הנעורים לכיוון בניה עצמית שתעזור בחיים המשותפים שלנו בעתיד.