ש.
א. אהלן:) בוגרת שישית. אני פרפקציוניסטית. מאוד. גם ביחס לציונים של עצמי וגם ביחס לסביבה. ביחס לעצמי, כל ציון שהוא פחות מ100 נותן לי תחושה ממש רעה.
שאני פשוט לא חכמה, שיכולתי להתאמץ יותר. לא מדברת אפילו על נכשלים, שפשוט גורמים לי לבכות. זה מתסכל להכנס לשיעורים, להתאמץ להתרכז, ללמוד לקראת מבחן והופפ נכשל.
כבר הבנתי שהציון לא מעיד עלי כלום, שאם קבלתי 50 בנביא נגיד, אז זה ממש לא אומר שאני שווה 50.. אבל עדין מאוד מאוד קשה לי לקבל את הציונים שלי בשמחה. וביחס לסביבה אני לומדת באולפנה ברמה יחסית גבוהה, כל החברות הטובות שלי תותחיות ב5 יחל מתמטיקה, (אני 4 ולא מהמצטיינות) בשנתיים באולפנה אף פעם לא קבלתי את הציון הכי גבוהה בכיתה, וזה פשוט קשה ברמות. אני משקיעה. באמת!! וממש גאה בעצמי על כל המאמצים. אבל בסוף כשמחזירים את המבחנים אני מבואסת ממש, כי חברות שלי שבקושי פותחות חומר פשוט עוקפות אותי.
אז יש לי כמה נק' שאני אשמח לעזרה:)- א. קנאה. איך אני יכולה לקבל ציון פחות טוב (לפעמים בפער!) מילדה שמבריזה כל הזמן, או שלא למדה כמוני למבחן ולקבל את זה בצורה מפרגנת, בלי להשוות אלי כל הזמן ולהרגיש פחות מוצלחת בגלל זה?
ב. איך להתגבר על הפרפקציוניזם? אני מרגישה שהוא ממש מונע ממני להתקדם. שאני כבר מפחדת לגשת למבחן כי אני שוב אתבאס. המאמץ שלי כל פעם נראה פשוט מיותר.. זה לא שאני מצליחה אז למה לעבוד קשה?!
ג. לא יודעת אם זה נכון לבקש כאן, אבל אם ישלכם טיפים ללמידה נכונה, ולהרגעה לפני מבחנים (לקראת השביעית) אני מאוד מאוד אשמח
ת.
תודה גדולה על השאלה החשובה, אני בטוח שהיא משותפת לרבים ומקווה שתעזור גם להם.
אתן לך את נקודת מבטי ואת 'שיטות' שגם אני משתמש בהן.
*קנאה*
כדי להבין איך להתגבר על הקנאה חשוב שנבין קודם מה היא הקנאה, לְמה היא משמשת, ואיך אנחנו מנצלים אותה לדברים חיוביים.
הקנאה נוצרת בנו בדיוק כמו שתיארת, כאשר אנחנו רואים אדם אחר מצליח יותר מאיתנו, ובמיוחד כאשר אנחנו יודעים שאנחנו עובדים קשה והוא לא (או לכל הפחות עובדים יותר קשה ממנו).
באופן כללי יש לנו נטייה ורצון להיות הטובים ביותר בכל תחום שהוא, הרצון הזה ממש חשוב, הוא זה שגורם לעולם להתפתח, הגמרא משתמשת במונח "קנאת סופרים", שם מדובר על קנאה שמייצרת תחרות בריאה בין בני אדם, והתוצאה שלה היא התפתחות של העולם.
נכון לא כולנו נולדנו בתנאי פתיחה שווים, יש כאלה שנולדו חכמים יותר, עשירים יותר, יפים יותר, כריזמטיים יותר. ולעומתם תמיד *התוצאות* שלנו יהיו פחות טובות. ואכן יש חשיבות גדולה לתוצאה, אני לא מתעלם ממנה, הרי אין משמעות לדרך שעברתי בבניית מטוס אם הוא לא יצליח לטוס בסוף.
חשוב להגיד שיש גם חשיבות לדרך שאת עוברת, לא בייחס לתוצאה אלא בייחס לעצמך, מכל נסיון את מקבלת עוד דברים טובים, זה בונך בך את העמל, בדיוק כמו שאמרת את יכולה להשקיע ולתמיד.
אין אדם שמושלם בהכל, בגלל זה יש מגוון של אנשים בחברה, אחד מוצלח בספורט, אחת במתמטיקה, אחד רגיש ומתחשב, ואחת שמה לב לפרטים הקטנים, כך נוצרת חברה, אין כוונתי להגיד לך להפסיק עם הלימודים כי יש כאלה "שמצליחים יותר" אלא להציג את העובדות כמו שאת הצגת אותן רק בזווית אחרת.
המסגרת של בית ספר אכן לא מושלמת ומתאימה בול לכולם, יש אחת שמצליחה בלי ללמוד, ויש אחד שקשה לו, זו לא סיבה לא ללמוד בבית ספר, אלא רק כדי להסביר שהחיים הם לא רק בית ספר.
*הדרך להשתחרר מהקנאה היא להבין שבתחום הזה האדם האחר מוצלח מאיתנו, אך יש תחומים רבים אחרים ואנו טובים בהם ממנו.*
ה' נתן לכל אחד מאיתנו כלים שמתאימים לנו, כמו שאמרתי קודם אחד טוב במתמטיקה ואחת בלימוד שפות, ומישהו אחר יכול לשבת שעות וללמוד.
תמצאי את הנקודות שבהם את חזקה *ותפתחי אותן* בזכות היכולת לשבת וללמוד אני בטוח שתצליחי מאוד ברגע שתגלי את נקודות החוזק שלך.
כאשר תגיעי 'לשמיים' אחרי 120 לא ישאלו אותך למה לא היית משה רבינו או בן גוריון, ישאלו אותך למה לא הייתי את.
בנוסף אין כוונתי שתתעלמי ממסגרת בית הספר, היא נותנת לך המון למרות הקושי
יש גם משהו שאת יכולה לעשות עם ההצלחה של החברות, את יכולה להסתכל עליהן, ולשאוף להגיע ל100 במבחן, , והתוצאה של שאיפה זו תהיה התפתחות שלנו, ושל העולם כולו.
אני מסכים זה לא קל, הרצון שלנו להיות הטובים ביותר מקשה על ההבנה שיש טובים מאיתנו.
אגיד לך באופן אישי, דווקא היכולת לשבת על הכיסא וללמוד טובה בהרבה בהצלחה ללא קושי, יכולות הזו תעזור לך מאוד בהמשך החיים, לא ה-כ-ל מגיע בקלות.
*פרפקציוניזם*
באופן כללי שאיפה לשלמות היא לא דבר רע, רק יש צורך לשים לב איך היא משפיע לנו על החיים, אם כמו שאמרת, את חוששת לגשת למבחן בגלל הכישלון זה באמת מצב לא אידאלי.
פרפקציוניזם יכול להתבטא בדרך אבל לא בתוצאה. אני מתכוון שלאורך הדרך דייקי על כל פרט קטן כדי לגרום לתוצאה להיות הטובה ביותר, אבל אם לא הצלחת לא יעזור להלקות את עצמך, את צריכה רק ללמוד מה היה פחות טוב ולשפר לפעם הבאה
אתן דוג'
כאשר את מכינה עוגה, דייקי בהכל, בכמות המצרכים, במרקם הבלילה, בחום התנור, בסוג התבנית, בזמן האפיה
אבל כאשר העוגה יוצאת אין מה להצטער, אם לא יצא טוב לומדים לפעם הבאה, אם נצטער על העוגה הלא מספיק טובה לא יצא מזה כלום.
אז לשאלתך "למה לעבוד קשה?" כדי שבסוף תצליחי אחרי 100 עוגות שנראות לך כמיותרות את הצליחי, אני יודע שזה נשמע מבאס וקשה "מה אני אכין 100 עוגות לא טעימות שילכו לפח" התשובה היא כן!.
אז איך "מתגברים על הפרפקציוניזם?" לא מתגברים, כי הוא לא דבר שלילי, פשוט מחלקים אותו לשניים, תעבדי הכי קשה בעולם לקראת המבחן, תשבי תחרשי עם כוס שוקו\קפה ועוגיות במשך שעות (אם המבחן חשוב לך) אבל אחרי שקיבלת את המבחן אין מקום לקפדנות עם עצמך.
כלל הגדול שלנו בחיים בכל תחום זה לתת את המקסימום כשאפשר ואחרי שהדברים לא בידיים שלנו לסמוך על הקב"ה. (כמובן שתמיד סומכים על הקב"ה, רק מדגיש שאחרי שלב העבודה אין לנו יכולת לשנות ולכן אין לנו מה להצטער)
כדאי לתרגל התעלמות מהלקאה עצמית\ פרפקציוניזם ביחס לתוצאה, לעבוד עם דברים קטנים שאין להם השפעה גדולה על החיים, לדוג' עוגה
*מבחנים*
אתן לך כמה טיפים בתור אחד שממש חרש לפני הבגרויות - גם אני לא גאון או אפילו חכם ובכל זאת בזכות ה-מ-ו-ן השקעה הצלחתי להוציא ציונים סבבה לגמרי
1. סביבה שקטה, אם את במקום עם פנימיה אז מקום בלי חברות אם בבית אז חדר ולהגיד לאחים לא להפריע
2. לשים את הפלאפון בצד, אין דבר יותר גרוע ללמידה מהפלאפון, תני אותו לחברה או לאחד ההורים\אחים.
3. פרגני לעצמך גם בהפסקות נחמדות מדי פעם, משהו טעים לנשנש תמיד עושה טוב
4. מקום נוח לשבת, אם את מתכננת לשבת כמה שעות אל תהרסי לעצמך את הגב
5. להעזר במורה, חבר טוב אח גדול רוב האנשים ישמחו לעזור לך
6. לפעמים המוח קולט יותר בצורה אקטיבית מפסיבית ולכן אחרי שקוראים קטע אפשר לסכם במילים שלך מה שנאמר או ללמוד עם חברה ולהגיד מה הבנו.
7. והכי חושב לשבת לשבת ושוב לשבת, אם לא נולדת גאונה צריכים ללמוד, אין פתרון קסם להצלחה בבגרויות, לא לקוות שבדיוק השאלה הזו תופיע בבגרות, תלמדי הכל פעם ועוד פעם, תהיי פרפקציוניסטית
בהצלחה רבה. אני מקווה שעזרתי. בכל מקרה, את מוזמנת תמיד לשלוח שאלות, להעיר לי על מה שכתבתי וכו'
איתן שור