*ש*
בוקר טוב! למה אלוקים ברא את הסבל בעולם? הרי הוא ברא את העולם במטרה לעשות טוב לבריותיו, אז למה הוא לא יכל לברוא את העולם כשהוא טוב מושלם? פשוט להיות בגאולה או בגן עדן או במצב הכי מושלם וטוב של העולם.
*ת*
אהלן נשמה.
יש שאלה ששמעתי מהרב יהושע שפירא, הוא קורא לה 'שח-מט ליהדות' מט סנדלרים בשלושה צעדים, 1- ה' כל יכול, 2- הוא טוב, 3- יש סבל בעולם.
שלושת ההנחות האלה לא מסתדרות אחת עם השנייה, ולכן מעדיפים לוותר על אחת ולומר-
או שה' מוגבל או שהוא רע (לפחות לא רק טוב ראו את התשובה של אריאל שקישרתי אליה) או שאין סבל בעולם, מה שבנינו לא נוותר עליו.
אז איך עונים לשאלה?
דבר ראשון כדאי להתבונן בכל הטוב שיש בעולם הזה, בעבר, מלך היה יכול לסבול מכאבים נוראיים כי כאבה לו שן, והיום כל ילד מקבל משחה כדי שלא תכאב לו זריקת ההרדמה שמונעת את הכאב בטיפול בשן, ואפילו מקבל מדבקה בסוף!
זו דוגמא להשתפרות העולם, איך הסבל היומיומי הפשוט כבר לא קיים כמעט, והמעט שקיים עליו צריך לשאול.
אם רוצים להשאר במישור האמונה אפשר לענות שהסבל שאנחנו רואים הוא כלל לא סבל, זה רק איזה דמיון ובאמת הכל טוב. מה שבעצם כופר במציאות ולא בה'.
אפשר גם לענות ולומר שכל הסבל זה כפרת עוונות או נועד לחשל אותנו, זאת אומרת שהכל לטובה, הסבל עצמו מוליד בנו דברים טובים ולכן הוא בעצמו טוב.
אבל עדיין.. רוצים משהו מעבר.
יש ביטוי בפנימיות שנקרא 'נהמא דכיסופא' - לחם בושת, הוא מבטא את תחושת העני שמקבל יום יום לחם מאיזה אדם, הלחם הזה מצד אחד טוב ומשביע את אותו עני, אך מצד שני ממלא אותו בבושה, בושה על כך שהוא לא יכול לדאוג לצרכיו, ולעמוד על רגליו.
ה' יתברך ברא לנו מעין עולם כזה שהתחושה שלנו היא שאנחנו משיגים את השפע בעצמנו, המשכורת נכנסת כל חודש כי *אני* עבדתי, החיטה צומחת כי *אני* זרעתי, *ואני* הכנתי ממנה קמח ולחם. וממילא קשה, כי בזיעת אפנו אנחנו אוכלים לחם, רק נחמתנו שאנו לא מתביישים ממתנת החינם.
עדיין קשה, כי הרי זו תשובה יפה למי שסובל בגלל שהוא מתאמץ על משהו, מה עם מי שסובל בלי שום סיבה?! תינוקות שמתים, שואה, מחלות ועוד סבל רב שיש בעולם.
וחוץ מזה, ה' כל יכול, היה יכול לברוא עולם שאין בו בושה כאשר מקבלים דברים במתנה??!!!
אז כאן חכמי הפנימיות נכנסים לעומק של עולם הנשמות ואומרים דבר נפלא- הנשמה של כל אחד מאיתנו, כשהייתה מתחת לכסא הכבוד קיבלה בחירה חופשית, ויכלה להחליט לאיזה עולם להגיע, לגן עדן, לעולם שכולו טוב או לעולם הזה, שמורכב מטוב ורע, שמורכב מחושך ואור, מקודש וחול, ובו אפשר לחוש את הסבל, וגם את המתיקות והטוב.
למה זה עוזר לי לדעת שהנשמה בחרה?!
כי הנשמה זה אתה!
כשאני מבין שאני בעצמי בחרתי באיזו דרך, באיזה שביל שקיים, והייתי מודע מראש לקשיים, זה נותן לי כח ללכת בה גם כשאני לא זוכר את ההחלטה.
זה מזכיר לי סרט על בחורה שעברה תאונה וכל יום כשהיא קמה היא חוזרת לאותו יום, והיא פוגשת איש ומתאהבת בו, הם מתחתנים אפילו אבל כל יום מבחינתה זה מחדש, בסוף הסרט הם יושבים על ספינה, כשהיא קמה כאילו זה יום רגיל היא רואה סרטון שמראה לה שהיא עברה תאונה ולכן היא לא זוכרת ושהיא התחתנה איתו ויש להם ילדה בת שש! כשהיא בכלל לא זוכרת כלום!
והשאלה היא מה הייתם עושים?
הייתם מאמינים?
אשמח לתגובות ושאלות,
יהודה- 0528200125