ש.
אהלן,מהקורה?
יש לי שאלה שאני חושבת עליה כבר המון זמן,
בשנה האחרונה עברתי רצף של אירועים לא פשוטים
הקשה מביניהם הוא שאח של חברה מאוד טובה נפטר.נער בן 19. האירוע הזה תפס אותי מאוד קשה ובכללי אני מאוד חיה את האובדן בגלל חברה שלי.
בעקבות התקופה עלו לי מלא שאלות באמונה.לא על עצם הקיום.אני מאמינה באמונה שלמה.השאלות יותר על הדרך שלו להנהיג את העולם.מרגישה קטנוניות קצת.כל התקופה הזאת מדגישה לי עצמה אני קטנה בעולם כזה גדול.וזה מעצבן ומתסכל מאוד להיות כזה קטן וחסר אחיזה בחיים שלך. בתורה מוזכר כמה פעמים הנושא של אם תקיימו כך וכך אז תקבלו אריכות ימים וכו'...אבל בכל זאת זה מרגיש שקר.יש איזה שהיא הבטחה?האם זה נכון בכלל להיכנס לזה כי זה סתם חשבונות שמיים שאנחנו לא נבין.אבל מצד שני זה מתסכל מאוד שככה ה' נוהג בעולמו ולוקח ככה אנשים בלי התראה מוקדמת וגורם לכזה כאב.והכי מתסכל שאנחנו לעולם לא נבין למה.ולאף אחד אין תשובות ואנחנו צריכים להתמודד בלי שום הסבר.
אני לא יודעת עד כמה באמת אפשר לענות ולהסביר אבל פשוט אשמח לשמוע כיוון:)
ת
שלום. השאלות שלך מגיעות מתוך החיים ומכילות מטען רגשי וחוויתי רב, קודם כל זה הכי טבעי וממש לא קטנוני ואני חושב שהצעד הראשון שאת צריכה זה להימנע מכל ביקורת עצמית ולתת לשאלות ולכאבים לצוף בתוכך ואולי גם בחברתך אם יש לך הקשרים וקשרים שמתאימים לכך.
דבר נוסף בשל המטען הרגשי הזה אני חושב שזה יהיה לא הוגן כלפייך וגם כלפי האמת לנסות להתייחס לשאלות הללו בצורה שכלית וקרה, וזאת למרות שהשאלה האמונית השכלית של הנהגת ה בעולם היא שאלה חשובה, וסוגייה רחבה שנידונה רבות בספרים - מהגמרא והראשונים עד לאחרוני זמננו ויש הרבה מה לעיין בה והרבה מהאמונה נסמכת עליה, בכל זאת אני שומע מריבוי הרגש בטקסט שכתבת ומכך ששאלתך עולה בעקבות אירועים בחייך- שעיקר מה שאת צריכה הוא לעבד את עצמך ולעבוד עם עצמך ולא להפנות אצבע שואלת (ואולי גם קצת מאשימה ומתריסה) כלפיו.
ורק כשתהיה בך איזו שלמות, גם עם רגשות עמוקים וקיומיים כמו שתארת למשל- "חוסר אחיזה בחיים" "קטנה בעולם כזה גדול" "מרגיש שקר" "מעצבן ומתסכל" "כאב" "לעולם לא נבין למה", רק אז אולי תוכלי באמת לשאול - מתוך אמון גדול שקיימת תשובה, שקיימת בך אפשרות לתודעה שונה ומתפתחת ושבה לא כל מה שנראה סותר אכן סותר, ולא תחפשי רק מין "כיוון" קלוש, כפי שכתבת. כי באמת - כן - אפשר להסביר ולענות! , אבל ההסבר הוא לא הסבר של מילים ואפילו לא של מעשים, הוא הסבר של זווית ההסתכלות על העולם ועל התורה.
אז איך מרחיבים את זווית ההסתכלות? קודם כל צריך רק להכיר בכך שקיים מגוון רחב ואפילו אין סופי של זוויות ואני חושב שהפתח להכרה הזו יכול להיות על ידי ההתמקדות בתשומת לב לזווית המיוחדת שלך ובנסיון לראות את גרעיני האותנטיות שבה וכשתצליחי להבחין בהם ואיך מעבר לכל המוחלטות והמוצקות - היא ניצבת על הנחות יסוד לא מבוססות תוכלי להבין עד כמה היא חלקית ועראית וממילא גם השאלות והתסכולים יקבלו אופי רך ופתוח יותר ומקשיב, ואני חושב שהדרך לשם יכולה לעבור בשאלות שמופנות כלפי פנים ולא כלפי חוץ, כמו למשל: במה אני ייחודי? האם באמת אני אדם "רוצה" שלא מושפע מהחברה או ממשקעי עבר? האם אני אדם בוחר? האם יש לי עולם ערכים ברור שמנחה אותי בבחירותיי? העיסוק בשאלות האלו עוזר להחזיר את האמון הגדול בעצמי וביכולת שלי לפסוע פסיעות אפילו בודדות שהם רק שלי בתוך העולם הגדול, המנוכר והמשתנה. ויותר מזה, אולי אפשר לדמות את החיים בעולם כמו גלישת גלים - הים כולו סוער ואפילו מאיים להטביע אבל גולש מומחה יודע לעשות את התנועה הקטנה שתקרב אותו אל הגל ותשא אותו למרחקים, אני חושב שזה מתאים למה שאת מתארת, וקורא לך ללמוד את עצמך, את התנועות הקטנות שאת יכולה לעשות בתוכך ושיאפשרו לך לנוע גם בעולם הסוער מתוך תחושת חופש ואותנטיות.
ואני רוצה להתעכב על המושג "אותנטיות" כי הוא מאוד קשור, משמעות המושג הזה היא היכולת של אדם להביע ולבטא כלפי חוץ את מעמקי נפשו מבלי לאבד מתוכנם ומבלי להכהות את עוצמתם.
אחד היתרונות של היכולת לחיות באותנטיות היא שכך תחושת השליטה בחיים לא תלויה בגורמים חיצוניים ואפילו לא בפעולות שהאדם עושה, אלא היא מעבירה את ההתמקדות בעיסוק שעניינו הוא "מה לעשות" אל עיסוק אחר, קיומי יותר, שעניינו הוא "מי להיות" וכשמציבים מול החיים הסוערים והבלתי יציבים את השאלה "מי להיות" אז הם כבר לא כאלה מפחידים כי כך בכלל לא משנה באיזו מציאות ובאיזו סיטואציות אתקל וגם לא משנה כמה כח ואמביציה יהיו לי לפעול, כי יש בי את הנקודה הזו של היכולת לנכוח בכל רגע, של היכולת להביא את עצמי, של היכולת פשוט להיות בלי תסכולים ובלי תוכניות מגירה, להיות אותנטי.
וגם, היות וביקשת כיוון אנסה להביא טעימה מהמקורות ומדברי גדולי הדורות שלעניות דעתי קשורים לסוגיה האמונית כלפיה מכוונים דברייך:
• יש מקורות כבר בתנך שמשתמע מהם שלא תמיד ישנה הנהגה של שכר ועונש במובן הפשטני, ניתן לראות זאת למשל בפסוק שיעקב אבינו אומר לאחים שרוצים לקחת את בנימין למצרים (בראשית מד, כט): "ולקחתם גם את זה מעם פני וקרהו אסון" אם בנימין יֵצא לדרך, הוא עלול להיפגע יותר מאשר בבית. הסכנה הטבעית שבדרך היא דבר אמיתי, והתנהלות האדם עשויה לחרוץ את גורלו.
• הירושלמי אומר "אין שטן מקטרג אלר בשעת הסכנה", כלומר שהנהגת העונש בעולם איננה 'מונחתת' על המציאות כך סתם אלא באה רק על אדם שנמצא במצב המתאים לכך, בשעת הסכנה.
• נאמר במסכת פסחים שבמקום בו ההיזק מצוי אפילו שליחי מצוה עשויים להינזק.
• הרמב"ם כותב בתשובה (שו"ת הרמב"ם, מהד' בלאו, סי' תלו) "על מה שאמרת אתה כי כל מעשה [בני] האדם אינם בגזירה מלפני הבורא יתעלה – הוא האמת שאין בו דופי" כלומר הוא מאמת את הטענה שיש מעשים ומקרים שקורים לאדם שמתרחשים ללא גזירה מלפני ה יתברך. וזה מתאים להשקפתו הכללית של הרמב"ם ההשגחה איננה מוחלטת – או שהאדם מושגח או שלא; אלא יש בה מדרגות רבות, לכל אדם כפי דרגתו. האנשים הרחוקים מן הקב"ה, כבר אינם נתונים תחת ההשגחה כלל, אלא הם מסורים למקרי העולם, כבעלי החיים.
• העולה גם מכמה מקומות בכתבי הרמב"ן שההשגחה היא מעלה הקיימת רק בצדיקים הגמורים ואילו האנשים הממוצעים נתונים להנהגת הטבע.
ולסיום אוסף מקורות ומאמרים נוספים לעיונך.
דרשות הר"ן דרוש ח, תפארת ישראל למהר"ל פרק סג, מורה נבוכים פרק נא, ספר העיקרים מאמר רביעי פרק י, דעת תבונות לרמח"ל בעיקר סביב המושגים הנהגת הייחוד והנהגת המשפט, באתר "לדעת להאמין" יש כמה מאמרים טובים בנושא השגחה ושכר ועונש, כמו כן גם באתר "אסיף", וגם באתר של ישיבת עתניאל יש מאמר מצוין של הרב שמואל אריאל בנושא שכר ועונש.
מקווה שחידשתי כיוונים, ועוד יותר מקווה - שעוררתי סקרנות...
אליה.