שבוע טוב, פסח זה החג הכי משפחתי.. איך אפשר לחגוג ליל הסדר בכיף ב..בידוד? יש לכם רעיונות איך להתכונן לחג?
שוב פסח לבד בבית... כמו כל חג בעצם.. זה כל כך מבאס אותי. אני לא מצליחה להנות מהחג ומהקדושה שלו. לא כיף להיות רק המשפחה המצומצמת.
ש. קודם כל תודה רבה לכם!! פרויקט מדהים ומקום נפלא לשאול שאלות ולקבל תשובות תורניות ותומכות! א. יש מצבים בהם אבא שלי מתנהג בצורה ממש לא יפה, לא נורמלית ולא בריאה, הוא מעביר הרבה ביקורת וכשהוא כועס הוא יכול לדבר בצורה מאוד פוגענית ומעליבה כלפי אמא שלי או כלפינו, אני מבינה שזה לא בסדר אבל מקבלת את זה שכנראה זה מה שה' רוצה ושלא סתם נולדתי למשפחה הזאת, משתדלת לא לענות ואפילו לרחם עליו שהוא מתנהג בצורה כזאת אבל קשה מאוד אחרי זה לכבד אותו ולהתנהג כאילו לא קרה כלום... איך אפשר להתגבר על מידת הכעס כלפיו? ולהצליח לכבד אותו ולענות לו יפה למרות ההתנהגות הלא נורמלית הזאת...? ב. לפעמים אני מרגישה לבד... קשה בתקופה הזאת בבית, ואפילו עם המשפחה שהם הכי קרובים ככ קשה...איך אפשר להתמודד? וליהנות מהזמן בבית בלי לסבול גם שיש התנהגויות לא יפות? ג. איך אפשר שההתנהגות הזאת בבית לא תשפיע לעתיד שלי כשאבנה את הבית שלי בעז"ה, ולא להיפגע מההתנהגות הלא יפה הזאת...?
שלום. קשה לי ממש, אני לא אדם הכי חברותי שיש (ואני רוצה להיות..) אבל בכל זאת יש לי קצת חברים (ואנחנו לא חברים כל כך טובים ברמה של לצאת ביחד לבילויים וכדו..). למדתי בישיבה תיכונית ללא פנימייה ולכן אני מרגיש שיש לי רק חבר אחד שהוא באמת חבר טוב שאני סומך עליו והכל וגם נמשיך להיות חברים כל החיים. התחלתי השנה ללמוד בישיבת הסדר, ועכשיו אחרי זמן מסוים בישיבה אני מרגיש שאין לי באמת חברים טובים. לכולם בערך יש כבר את "החבר'ה" שלהם ושהם הרבה זמן ביחד (ברור שהם יהיו וימשיכו בעתיד להיות חברים טובים ואני מקנא בזה) ואני מרגיש יחסית בודד, אני לא מרגיש שאני חלק מהחבורות בשיעור, אלא דיבורים כאלה עם חברה מידי פעם וזה קורה רק כשאני יוזם. לאור הדברים לעיל לא כל כך משתפים אותי בדברים שעושים או קובעים. מה אני אמור לעשות? איך אפשר להשתפר בקטע החברתי הזה ולהתמזג בקבוצה מסוימת וליצור חברים טובים? כי אין לי חברים טובים בכלל מלבד אחד וזה ממש קשה לי כי חשבתי שפה המצב ישתפר. אני מרגיש נורא בודד, מה לעשות?
קשה לי. בעיקר עכשיו בקורונה אני מרגישה שאין לי בשביל מה לקום בבוקר. אני מרגישה שאני לבד שהמשפחה שלי וחברות שלי לא שמים לב שקשה לי לא רואים שאני נשברת. וזה ממש מוביל אותי לשאלות בשביל מה אני חיה פה? כל בוקר שאני קמה אני מרגישה חסרת תועלת אז בשביל מה לקום?