בהכרח העולם נברא על ידי אלוה אין סופי וקשה להתווכח על זה. אבל איך נדע שהוא לא ברא את העולם ופשוט ''עזב'' אותו, או נתן למלאכים להנהיג אותו אבל האלוה עצמו כבר לא קשור אליו? אני מכיר תפיסה שבדומה להורים שמגדים את ילדיהם, בהתחלה מאכלים אותו ודואגים לו להכל ולאט לאט משחררים והוא מתחיל לחיות בעצמו, כך הקב''ה בתחילה הראה ניסים לעמ''י והוציא אותם ממצרים וכך הוא נותן להם להמשיך להאמין בו גם בלי בהניסים בהמשך השנים. אבל מי מבטיח לנו שבין הניסים של יציאת מצרים עד היום הקב''ה לא פשוט עזב את העולם ואנחנו כאן חיים בלי אלוה (ולכך גם כנראה אין משמעות למצוות או הליכה בדרכי ה') אפשר לאמר שההיגיון האנושי שלנו לא מתאים עם דבר כזה שמישהו יעזוב דבר שהוא בנה כך, אבל מדובר באלוה כך שלא נכון פשוט להשוות את ההיגיון שלנו לדרכיו.
השאלה יכולה להישמע קצת קטנונית אבל היא חשובה לי.. המצוות שהקבה ציווה אותנו עליהם,הם טובות, זה ברור. אך האם המצוות טובות בגלל שהקבה ציווה אותנו עליהם או שהמצוות טובות בפני עצמן והם פשוט טובות ולכן גם הקבה ציווה אותן?
רציתי לשאול על הגישה שלנו לרוח הקודש, ובכללי על כוחות שמעל הנורמה... אנשים רבנים עם ראייה בפרספקטיבה רחבה. אתן לדוגמא את הרבנים ה"מקובלים". הם קיימים? מצד אחד זו עובדה שיש צדיקים בעלי כוחות ומצד שני זה לא תמיד לצדיקים (בענינו). ניתן למצוא אנשים שחטאו ועם הכוחות האלו. אז אם זה קיים איך זה מסתדר? ואם לא- איך אפשר להבין את הניסים והכוחות שיש להם? איך אפשר באופן רציונלי להבין את הכוחות האלו?