ש. טוב אז זה הדבר הכי מוזר שאי פעם נתקלתם בו ולא חשבתם שמישהי תבוא עם דבר כזה אבל בואו ננסה.. אז ככה- ביסודי שלי עברתי חרם, הייתי נורא נודה ולא היה לי חברות, זה היה מאמצע כיתה ב' עד סוף ו' כשעזבתי.. אני חושבת שבהתחלה זה ממש השפיע עלי אבל בעזרת מדריכה שלי בכיתה ח' יצאתי מזה והפכתי להיות אדם שמח יותר.. עכשיו כשאני כבר בכיתה י' אני מסתכלת אחורה על החיים שלי ואני לא מצליחה להבין למה הייתי אמורה לעבור את כל זה? מה המטרה של החרם הזה?? שאני אסבול? אני לא מבינה את ה', איך זה יכול להיות שדווקא אני מכל הבנות שבעולם צריכה לעבור דבר כזה? אשמח לתשובה. תודה.
ש. אהלן, בבקשה תענו לי זה באמת חשוב לי... קודם כל באמת תודה רבה על המיזם הזה!! יש לי כבר כמה שנים משהו שמאוד מאוד מפריע לי. הלחץ.. באמת אני מאוד מרגישה שאני נלחצת, נגיד אני צריכה לדבר בכיתה או צריכה לקרוא משהו מול כולם.. הלב שלי דופק על 200! פעם היה לי ממבחנים אבל עכשיו כבר פחות.. יש לי לחץ מבנות יותר גדולות ממני שמדברות איתי באולפנה, וזה מה שהכי מוזר... כאילו אני אומרת לעצמי תמיד ממה יש לך להילחץ וכאלה או- תנשמי הכל בסדר.. אבל אין זה פשוט לא עוזר! אם כבר מלחיץ יותר.. גם שאני רואה בנים מהשבט שלי יש לי לחץ יותר גדול.. כנ"ל החניכים- אני צריכה לקרוא להם משהו או להסביר אז פשוט הלב שלי על 200 ואני כל כך בלחץ.. וזה פשוט כל כך מפריע לי הדבר הזה.. אני מנסה להגיד לעצמי להירגע וממה יש לי להילחץ.. אבל זה פשוט לא עוזר!!!! ומה שהכייי מבאס אותי... שכשאני צריכה לקרוא משהו ואני פתאום נלחצת או תמיד שאני לחוצה אז אני מגמגמת ובולעת מילים.. וזה משהו שכל כך מפריע לי בחיים.. וחשוב לי להגיד.. שלפעמים אני פשוט מעדיפה לשתוק.. לא לדבר, כי אם אדבר הלב שלי שוב יעלה על 200 וכשאדבר אז אני אגמגם וזה פשוט מבאס כי יש לי מה להגיד ולדבר.. והדבר הזה פשוט חוסם אותי! ועצוב לי שאם יש משהו שחייב לדבר אז אני מכינה לי מה להגיד מראש שלא אתקע... ואז בסוף הלחץ מנצח ואני פשוט מתחרטת על הרגע שדיברתי ואז כל הביטחון של פשוט יורד! באמת לפעמים שאני מדברת אפילו עם החברות הכי קרובות אז לפעמים יוצא לי גם גמגום כשאני לא בלחץ.. אז באמת לראות ת'עיניים המרחמות האלה שלהן זה פשוט גומר אותי.. באמת אני יכולה לבכות על זה שעות!!!! באמת זה משו שמאוד חוסם אותי ואני באמת מרגישה שזה מוריד לי ת'ביטחון!! אם זה עם חברות או החניכים.. אפילו עם המשפחה!! באמת הדבר הזה כל כך מוריד אותי בחיים.. ודייי אני לא רוצה את זה יותר!! באלי פשוט לדבר רגיל וברור ונורמלי.. אני לא רוצה את כל זה יותר! אני באמת מתפללת לקב"ה שיעזור לי!! באמת שירגיע אותי ושיוציא אותי מהבעיה הזאת! אבל כנראה שזה לוקח זמן.. בבקשה תענו זה ממש ממש חשוב לי.. אשמח לעזרהה🙏🏼 בת 16
היי נכנסתי להדרכה לשבט של הכי קטנים. אני וחברה שלי ממש היינו בטוחות שנהיה מד"שיות וממש פינטזנו על זה וכולם ידעו...בסוף נכנסתי עם חברה טובה אחרת של שתינו. אני ממש שמחה על זה אבל אני חושבת שמפריע לה זה שהיא יודעת שרציתי להיכנס עם מישהי אחרת...שמתי לב שלאחרונה היא מנסה שנהיה ביחד כל הזמן גם בסתם מפגשים של חברות. אני שמחה להיות איתה אבל זה קצת גורם לי להרגיש שאני לא בסדר שאני מדברת הרבה עם החברה שרציתי להדריך איתה...מה אני יכולה לעשות כדי לא לגרום לה להרגיש שאני פחות רוצה להיות איתה?