ש. הי קודם כל תודה. אני מרגישה שהקשר עם ההורים שלי לא מספיק חזק כמו שאני רוצה אותו, שהם לא באמת יודעים מה עובר עליי/ כולם אומרים לי שאם זה חשוב לי אני יכולה, אבל זה חשוב לי ובכל זאת אני לא מצליחה ליצור אותו, וכל פעם שאני באה לספר משהו יש בי איזשהו מחסום ואני לא מספרת, כנ"ל אם הם שואלים אותי איך אני מרגישה בקשר למשהו, אני מתחמקת ולא עונה... אפשר עזרה?
ש. שלום, אשמח שתענו מהר! אני ילדה בת 16 וחצי ומרגישה שכל החיים רק רוצים לדפוק אותי!! לא משנה מה אני אגיד ומה אני אעשה זה לא ירצה את ההורים שלי ולפעמים אני כל כך מתעצבנת שבתוך תוכי אני חושבת מחשבות נוראיות ואומרת דיייי פשוט באלי למות כבר או לעשות מה שבאליי!! כאילו כמה אפשר להיות תחת מישו שאומר לך כל החיים מה לעשות אפילו שזה האנשים שהביאו אותי לעולם והכי אוהבים אותי כאילו חאלס אין לי כח יותר בת 16.5
ש. היי! ההורים שלי רוצים שאני אביא להם את הפלאפון כל לילה ב9:00 בשביל שאני לא אהיה עייפה וכי זה לא בריא להיות עם הפלאפון הרבה וזה. אבל כשאני הולכת לישון בשעות שנוח לי אני קמה ב6 וכשאני הולכת לישון מוקדם אני קמה מאוחר. זה מוזר אבל ככה זה אצלי תמיד🤷🏽♀️ ויש לי מה לעשות בפלאפון בערב, אני עונה על דברים ששלחו לי במשך היום שלא הספקתי לראות וכו'... בנוסף הם מעירים לי הרבה על אורך החצאית אפילו שאני רק בבית ואני אפילו מקפידה לא ללכת עם מכנסיים או טייץ בבית בגלל אבא שלי. מה לעשות? נקבה, 15
ש. פשוט נמאסססס לי שההורים שלי אומרים לי מה לעשות!!! לכל מקום שאני רוצה ללכת וכל דבר שאני רוצה לעשות, הם אומרים לי לא והם לא מבינים שדי חאלס גדלתי ובאלי לעשות דברים כמו כל החברות שלי. מה אני אמורה לעשות? במיוחד עכשיו שזו תקופה ממש קשה וצריך את השחרור הזה
ש. שלום רב! ותודה על אפשרות הכל כך מדהימה הזו! יש לי פיצול בהתנהגות שלי של "אני" מול ההורים ו"אני" מול שאר הסביבה... החברה. ה"אני" שנמצא עם החברה שבה אני חי מרגיש לי האני האמיתי, וזה מתבטא בזה שאני בן אדם טוב (כמובן אדם שצריך להתשפר בהמון דברים...) לעומת זאת ה"אני" שנמצא עם ההורים שונה לחלוטין... כשאני איתם אני מרגיש מחסום של כל הדברים הטובים, בכך שאני לא מצליח להגיד תודה, לא מציע עזרה, לא אומר דברי תורה, לא שר, מתפלל כדי לסיים, לא משתף ברוב רובם של הדברים שקורים לי בחיים, לא אומר אני אוהב אתכם, ועוד... ופשוט כל הדברים האלו הם דברים שאני ממש ממש רוצה לעשות אבל אני לא מצליח... יש איזשהו מחסום חזק שאני לא יודע, לא מצליח לפרוץ אותו... ואני מרגיש ויודע שההורים שלי ממש לא מכירים אותי את ה"אני" היותר טוב שהם לא רואים... ככה עד עכשיו כל החיים שלי היו וזה סבל אחד גדול! ואני נמצא במקום תורני מסויים כמה שבועות עם ה"אני" האמיתי והטוב, ואני לומד המון תורה, ומתפלל בכוונה עצומה, ועושר לכל חבר ואוהב את כולם ומנצל כל יום את המקסימום שאני יכול בדברים טובים כדי להביא את המשיח... ואז אני חוזר הביתה וקורס בכל המובנים וכל זה בגלל המחסום מול ההורים לעשות את הדברים הטובים האלו... במיוחד בתקופת הקורונה שהייתי כמה פעמים תקופה ארוכה בבית... הבעיה הזו בחיים שלי היא מובילה להרבה מאוד בעיות אחרות... אבל הבעיה הזו היא הדבר שיוביל לפתור את הבעיה הבאה והבאה...אני ממש ממש אוהב אותם! ואני רוצה לתקן! אבל המחסום לדבר איתם על זה הוא עצום! מה אני יכול לעשות כדי לפתור את זה? כדי לשבור את המחסום? (קשה לי מאוד לשאול את זה כי בכל מקרה בחיים אנשים לא יבינו את הסיטואציה והקושי של המחסום הזה). תודה רבה אנשים טובים! בן 19