היי, בת 17. יש לי סוג של חלום לרקוד, לפני כמה שנים הייתי בחוג וזה לא היה ממש מה שציפיתי ורציתי ואז די עזבתי את זה, אבל עדיין אני כל הזמן שומעת שירים כל היום ורוקדת. באמת כל הזמן, בחדר, בסלון, תוך כדי בישולים, כשאני מנקה את הבית... אני ממש רוצה ללמוד את זה מקצועי, אבל דבר ראשון זה עולה הרבה כסף, ועכשיו זה קצת בעייתי, ודבר שני לא נראלי יש בכלל מקום מקצועי לדתיות.. בכללי ריקוד זה תחום שקשה לבנות דתיות להתקדם בו וזה די מבאס.. זה בכלל יכול להסתדר עם הדת?
היי:) תודה רבה על מה שאתם עושים!! עכשיו התחיל החופש הגדול ואני מפחדת ממש להרגיש בודדה. כשיש בית ספר זה לא שיש לי כל כך הרבה חברות אבל לפחות יש אנשים מסביבי, ובחופש כל הפגישות שלי ממש תלויות בי, רק אם אני יוזמת כי בדרך כלל לא יוצא לי לשמור על קשר עם המון אנשים ובלי לשמור על קשר זה מוזר לקבוע.. אני יודעת שאני אגלה בתחילת שנה על חברות שלי שנפגשו והיה להן כיף ואני ארגיש שלא עשיתי כלום. אין לי הכי ביטחון ליזום להיפגש עם חברות שלא ממש טובות שלי כי תמיד אני מפחדת שהן בכלל לא ירצו או שיהיה מוזר.. ואז אני נכנסת ממש לבאסה ולמצב רוח רע כבר בהתחלה וזה גורם לי לא לרצות לעשות כלום, בכללי להרגיש בודדה ולחשוב דברים רעים ואז גם לא לשמור עם בנות על קשר מלחתחילה, וחברות טובות שלי אני לא יכולה להידבק כל החופש.. בנוסף לזה יש קורונה ומפחיד לצאת ויש הרבה פחות דברים לעשות.. אשמח לעזרה תודה!!
אני עוברת תקופה לא פשוטה בכלל (בלשון המעטה) ואני מפחדת להדרדר לדיכאון עמוק.. זכיתי להכיר את בעלי, ברור לי שזה הוא! שנינו מאוד מאוד בוגרים והחלטנו לעצור את הקשר מסיבות חיוביות (כדי לאפשר לכל אחד מאיתנו בנייה אישית) הקשר ביננו היה כל כך חזק ועמוק. הרגשנו התאמה מלאה!!! אני לא מצליחה לנתב את הכאב מהפרידה הזאת לצמיחה. כואב לי כל כך.. כואב לי המרחק ממנו ומהלא נודע מהעתיד. קל לי לייעץ לאחרים מה לעשות במצבים כאלה ולצערי אני לא מצליחה לפעול כך כשזה מגיע למישור הפרטי שלי. אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו ואולי ממש בקרוב נחזור להיות בקשר, אני מפחדת שעד אז אני אתפרק לחלוטין.. קשה לי כל כך..באמת.. זה ישמע רע מידי אם אני מקווה שהוא לא ימצא מישהי אחרת? אני רוצה אותו לעצמי..
חשבתי שזה הוא, שהוא האחד , הוא אמר לי שאני כל מה שהוא רצה , הוא סיפר לי כמה אני מושלמת ומדהימה . ואז הוא שבר לי את הלב , שבר אותי. אחרי שחשבתי שזהו, נגמר, אני לא צריכה עוד לחפש . נפלתי, נשברתי. איך קמים מפה? איך ממשיכים?
תודה על הפרוייקט המדהים הזה! כבר המון שנים שאני שומע את המשפט, "יש בך את הכוח-אתה רק צריך לרצות להוציא אותו לפועל" (המשפט משתנה העיקרון נשאר דומה) אבל אני מרגיש ממש שאין לי את הכוח. אין לי כוח להתחיל ללמוד נהיגה, אין לי כוח לשמור על המשקל, אין לי כוח להתמיד בלימודים בכלל ובלימוד תורה בפרט. אני פשוט מרגיש שמבפנים, שום דבר לא מניע כמו חוסר משמעות וכוח נפשי. איך מציתים את האש הזאת מחדש?
הי, אז ככה. כל ספירת העומר (עד לג בעומר) שמרתי ולא שמעתי שירים עם כלי נגינה. החלטתי לקחת על עצמי לאותה תקופה גם לשים לב יותר למילים של שירים כי הן מלוות אותי בתת מודע. (אז לא לשמוע גרסת אקפלה של שיר עם מילים לא לעניין) שמעתי יותר ויותר שירים דתיים אבל עכשיו כששוב אפשר לשמוע, מאד קשה לי לא לחזור לאותם שירים. זה פשוט שירים שעושים אווירה טובה, קצב טוב וחוץ מכמה מילים, לרוב, הם באמת בסדר. עצות? תודה רבה 💖
קשה לי ממש לזרום. אני כל הזמן חושבת וחושבת ,כבר מעייף אותי המחשבות כל היום. אני מרגישה שאני לא ממצה את היום וביציאה עם חברות, אני לא נהנית כי אני חושבת 'ואם תעבור פה ...' ו'אם עכשיו זה יקרה' אני לא מצליחה לשחרר ולהבין שהכל בסדר. יש אולי משהו לעשות בנושא? תודה לכם
ברוך ה' אני ילד מאוד שמח פעיל וחברתי. יש לי מין קטע כזה, כשבת שואלת אותי שאלה או מדברת איתי אני קופא והופך "לצנון" ובקושי מדבר, וגם אם כן זה מאוד בשקט..... קצת לא נעים... (זה קורה גם עם הקומונרית בשיחות של אחד על אחד). מה אפשר לעשות, ואיך להתגבר על זה? תודה רבה
תודה רבה לכם, אתם עושים דבר נפלא! אני מאוד מאמינה בקב"ה, ושהדרך שלו היא הדרך הנכונה! אבל אני לא יכולה שלא לשאול את עצמי לפעמים- למה הנשים קצת מופלות? למה לבנים מותר לשיר ולנשים לא. גם שירת גברים היא מושכת. ואתם לא מבינים כמה קשה זה שיש כישרון אך לשמור אותו לעצמך.. למה גברים יכולים ללכת בלי חולצה ואנחנו אפילו לא יכולות להראות את המרפק. ויש את עניין הריקוד וכן הלאה. אני לא יכולה לא לתהות לפעמים למה נשים צריכות כ"כ לשמור שלא להיות מושכות, ואילו אותם דברים שגם מושכים בנות מותרים לגברים..
אני בן 16 ויש לי חברה,ההורים שלי לא יודעים מזה ואני מפחד לספר להם כי אני חושב שהם לא יקבלו את זה יתאכזבו ויגידו לי לנתק תקשר,אבל מצד שני ממש לא באלי לחיות בהסתרה מההורים שלי וזה גם יוצר מצבים של שקרים ואני ממש לא יודע מה לעשות
תודה על הפרוייקט המדהים הזה!! אני שמינסטית ואני פחות טובה בלנצל את הזמן שלי נכון, ואני נוטה למרוח תזמן על שטויות ולא על דברים מועילים.. כמה דוג להרחבה:) אני יכולה למשל להזכר יום לפני בגרות שוואלה לא למדתי אליה, מצד שני להתחיל עבודה ולהשקיע בה את החיים כמה ימים (במקום להשקיע גם בעוד דברים חשובים אחרים) . ולא רק בצד הלימודי גם נגיד בערב שאנחנו קובעות החברות אז אני מהאלו שמאחרות וכן גם שירות עדיין לא סגרתי.. קצת מייאש אותי כל פעם מחדש שאני לא מצליחה לחלק את הזמן שלי נכון ומרגישה פספוס על הזמן היקר שהקב"ה נותן לי ,אם יש לכם עצות לשיפור המצב אשמח ממש=)
שלום אני בן 16. בתקופה שהייתי בישיבה הייתי מאד פעיל גם בהדרכה שלי גם בהתנדבות ועם חברים ובכללי היה לי חיות בכל מה שעשיתי בין בקודש - לימוד תורה ובין בחול - בכושר.. איך שהתחילה תקופת הקורונה אני מרגיש שאני נובל אין לי כוח לכלום לא להתנדב לא ללמוד פשוט חוסר חיות בנוסף לכך עברתי משבר מסוים שרק הוסיף למצב רוח העגום שלי.. ניסיתי מלא דרכים להרים את המצב רוח ללמוד תורה בלי חשק להתנדב בכוח אבל זה לא זה.. אם יש איזה דרך להכניס בי חיות מאד אשמח.. ותודה על הפרויקט המדהים הזה.