היי מה נשמע?רציתי לשתף בהתלבטות שתוכלו ליעץ לי (:לפני כמעט חצי שנה הייתי במועדונית(מן קייטנת קיץ לילדים עם קשיים כלכליים) עכשיו שהייתי שמה יצא שלא דיברתי בכבוד לאחת מהבנות שם ואפילו קצת ירדתי עליה בנוכחותהמאז לא דיברנו(לא בקטע ברוגז פשוט אני לא אחד שמדבר עם בנות) עכשיו אני לא יודע אם לבקש סליחה??
ש. איך להצליח להתגבר בלב שלם על פרידה שנעשתה רק מהצד שלו? עם כמה שאני רוצה להתגבר עליו, עדיין כל הזמן יש בי ציפייה שאולי עוד נחזור אפילו שאין לי למה לחשוב את זה. אני רק רוצה להפסיק לבכות על זה ולהצליח להתקדם. בת 17
ש. אהלן:) תודה רבה על הפרויקט! בימים האחרונים ממש יצא לי לחשוב עם עצמי כאילו מה אני עושה בחיים האלה.. בגלל כל התקופה המטורפת הזאת אני מוצאת את עצמי כל היום יושבת ולא עושה כלום פשוט מול מסכים רואה דברים חסרי תועלת שהייתי מעדיפה להימנע מהם (אבל זו לא הנקודה..). קראתי לא מזמן בפניני הלכה שאלה שאין להם משמעות בחיים יותר קשה להם 'לקום כארי' ואני ממש מרגישה את זה.. וואלה לא יודעת מה המשמעות שלי בחיים... אשמח אם יש לך טיפים איך אוכל למצוא משמעות, מה התכלית שלי? מה השליחות שלי בעולם? בת 15
יש לי בעיה, ב"ה כן יש לי חברות. אבל הבעיה שכל אחת חברה שלי בנפרד. אין לי באמת קבוצה של חברות שאני איתן כזה, אין לי "חבורה כזה". ותמיד מרגיש לי לבד כי אם נגיד באלי לקבוע עם חברות זה תמיד יהיה עם כל אחת בנפרד. כי גם החברות שלי לא כל כך חברות אחת של השנייה.. מי שדיברתי איתה עלזה אמרה לי שזה ממש טוב שיש לי חברות טובות, גם אם אין לי באמת קבוצה כזאת. איך אני יכולה להצליח באמת להיות שמחה ולהסתפק בחברות שיש לי? ותודה ענקית! בת 16
אני בכיתה י ואני אחת כזו שפחות אכפת לה מהלימודים. יש מבחן, אני אעדיף ללכת עם חברות לסניף או סתם לדבר או אפילו להשתעמם בבית במקום ללמוד. זה לא נגמר בזה שאני מעדיפה, כי כל אחד מעדיף לעשות כל דבר מאשר ללמוד, אני באמת עושה הכול חוץ מללמוד! ואני לא יודעת מה לעשות עם זה. כל הזמן מסבירים לי שזה ייפגע בי בעתיד וכנראה אני באמת לא מבינה כמה זה ייפגע בי אם אני לא עושה עם זה כלום. עוד נקודה- אני מאוד אוהבת ללמוד על האמונה ועל הצניעות וזה משהו שאני רוב הזמן עושה במקום ללמוד ואני באמת מרגישה שזה בונה אותי ובאמת שאם אני אשב ואלמד עכשיו מתמטיקה אני מבזבזת את הזמן. אני מרגישה שאני יכולה לעשות אלף ואחת דברים שבאמת ייתרמו לי במקום ללמוד מתמטיקה או אנגלית או כל מקצוע. מה לעשות? בת חמש עשרה וחצי
רציתי לשאול על תחרות מסוימת שאני מתמודד בה, שבעבר הייתי מאוד מנסה לנצח כי מדובר בתחרות שהיא חלום ילדות עבורי לנצח שם. הפסדתי שם כמה פעמים, וכיום כשאני ממשיך להתמודד שם אני מרגיש לא נעים עם העובדה שכאשר אני מנצח יש אנשים אחרים שירגישו תחושת עצבות על ההפסד שאני כבר מכיר מניסיון את התחושה המבאסת מאוד הזאת, זה מרגיש לי כאילו אני זה שגורם להם את זה. ומצד שני השקעתי המון בשביל התחרות הזאת, ימים שלמים התכוננתי לזה כולל ויתור על לימודים, טיולים ומפגשים חברתיים, וזה עדיין בלב שלי החלום שלי פשוט רק בשנה האחרונה הרגשתי את האי נעימות בעניין. ההורים שלי מאוד תומכים בי וממש מצפים שאני אצליח לנצח שם השנה (זאת השנה האחרונה שאני יכול לגשת אל התחרות), כשדיברתי איתם על זה הם אמרו לי שבכל מקרה יהיה מישהו שינצח והשאר יפסידו ככה שזה לא אני גורם לזה ובכל זאת אני עדיין לא מרגיש שלם עם העניין.. אני מאוד מתלבט, אשמח אם תוכלו לתת לי כיוון או עצה מה עליי לעשות. בן 17.5
רציתי לשאול על התפילה. אני ממש משתדלת להתפלל כל יום תפילה אחת ולרוב אני מצליחה להתכוון והתפילות משמעותיות עבורי. אבל הרבה פעמים נוצר מצב שאני נגיד בדיוק קמתי או שאני לא מרוכזת בגלל משהו שקרה או שאני סתם לא במצב רוח אבל אני חייבת להתפלל כי עוד מעט נגמר הזמן. ואז נוצר מצב שאני לא מצליחה להתרכז אז אני סתם ממלמלת את התפילה על אוטומט וכאילו מראש ידעתי שזה מה שיקרה. ואז אני שואלת את עצמי למה את מתפללת כאילו אני אשכרה סתם ממלמלת דברים... ותכלס זה בשביל שלא יהיה לי מצפון אח"כ שלא התפללתי. באותם מצבים היחס שלי לתפילה הוא כמו כל סתם דבר שלקחתי על עצמי כמו לרוץ או משהו שאני חייבת לעשות כדי לא לאכזב את עצמי ואז אני עושה ומסמנת וי. ואז אני מרגישה שהתפילה זה סתם דבר שאני עושה על אוטומט. למרות שאני מאוד מבינה ומתחברת לתפילה אבל המצבים האלה הופכים אותה למשהו הרבה יותר קטן ולא משמעותי בעיני. יכול להיות שזה גם רלוונטי לעוד דברים כמו לימוד תורה שלפעמים עושים סתם כי צריך בלי רגש ואז מאבדים את המשמעות. השאלה היא איך להתייחס לזה ולהתמודד עם התחושות האלה. אגב תודה רבה לכם על המקום לשאול שאלות!! מעריכה את זה בטירוף בת 15
ש. עברתי סוג של חרם ביסודי... ברוך ה' יצאתי מזה- עברתי לאולפנא חדשה והנחתי את כל מה שקרה ביסודי כאבני דרך לרגליי.. יש לי חברות עכשיו והרבה וטוב לי באמת עם כל אחת ואחת.. רק יש בעיה אחת, יותר נכון שתיים, שמלוות אותי מאז מה שקרה ביסודי.. האחת זה שאני נהייתי ממש רגישה והשנייה שקשה לי לסמוך על אנשים.. כשאני מספרת דברים לאנשים שהם ממש אישיים שלי אני חוזרת ומתרה בהם "אל תספרו לאף אחד!!" וזה גורם לאנשים להתרחק ממני קצת.. בנושא של הרגישה מכל דבר אני נפגעת, אני חושבת שכל הערה שאומרים לי זה רק לרעתי וזה ממש סיוט כי זה עושה לי רע להיפגע מאנשים.. אפשר עצה? איך עוברים את זה? בת 15
אהלן, תודה על המקום הזה (;היה לי קשר ממש ממש ממש טוב עם בן מהשבט שלי עוד משבט מעפילים. היינו החברים הכי טובים, ופשוט לא מעבר. היינו מדברים כל יום כל היום אבל לא היה משהו מעבר לחברות טובה. בחודש האחרון קצת הבנתי שזה פשוט לא טוב. קשר כזה בין בת לבן בגיל כמעט 18? אז יצא שבדרך קצת דוחה ולא כמו שרציתי, הקשר די התנתק. ואני פשןט לא יכולה להפסיק לחשוב עליו. אני מרגישה לבד. אף פעם לא הייתה לי חברה הכי טובה, זה הוא היה. במיוחד עכשיו שחברות שבדכ אני איתם חזרו לאולפנות, אני פשוט לבד. קצת באלי להחזיר את הקשר הזה (למרות שדי הרסתי), ואני גם חושבת שזה לא כזה טוב..אני כבר ממש מבולבלת ולא יודעת מה לעשות..שמינסטית
טוב השאלה שלי היא כזאת, אני הורס טלפונים בקצב לא אמיתי, כל טלפון שהיה לי לא החזיק יותר מחודש.אני תוהה לעצמי עם הקב"ה רוצה שאני יחליף לנוקיה? אם זה קשור בכלל?כי בנתיים אותי זה ממש מתסכל.תודה!!בן 18 ת