ש. היי, בת 16;) יש הרבה מקרים בתנ"ך שלא מתייחסים לנשים ועל חלקם מצאתי דווקא תשובות יפות, אבל אני לא מצליחה להבין איך יכול להיות שמדברים כל כך הרבה על המפקד (גם בפרשה שלנו) ועל זה שכל אחד הוא שם ולא רק מספר, ועל החשיבות של כל אחד אבל בעצם לא סופרים את כולם. מי שנגיד לא בגיל שסופרים במפקד אז מילא כי יספרו אותו מתישהו, אבל הנשים כאילו לא קיימות. פתאום אין לנו משמעות בעם?
ש. נכשלתי כבר ב2 טסטים וקיבלתי טסט 3 לעוד כמעט חודש. אין לי כוחות לעשות עוד שיעורי נהיגה ולגשת לעוד טסט כשיש סיכוי שאני אכשל (למרות שאני יודע לנהוג). אני מרגיש שזה ניסיון קשה מדי בשבילי וכועס על ה' שנתן לי אותו. זה מרגיש לי צביעות וכפירה אבל זה מה שאני מרגיש. מותר לכעוס על ה'? איך להתגבר על הכישלון ולהמשיך הלאה?
*ש* היי. תודה על המקום לשאול בו👌 אז אני בת 18 וקיבלתי מה' מתנה מדהימה- כישרון לשירה. ביום שלמדתי לדבר- יצאה מנגינה, ברגע שלמדתי קרוא וכתוב- נאספו שירים למגירה. אם אני לא עוסקת בה הנשמה שלי מאותת לי בכל מיני דרכים, חלקן מעיקות, לחזור למוזיקה. ואני רוצה להבין באמת, למה אני לא יכולה להוציא מהכוח אל הפועל את הכישרון שלי? למה זה צריך לבוא בהתפשרות ובזהירות? ולא אני לא רוצה לתת לאחרים לשיר את האמירה שלי, ולא רוצה לשמור אותה רק לבעלי המדהים שיחייה. אני אוהבת את הקב"ה ואת דרך התורה- בחרתי בה. צניעות זה ערך קדוש ועליון בעיניי. אבל למה שהקב"ה ייתן לי דרך ביטוי כזאת- לא באתי לפה כדי לשמור לעצמי. מה הטעם??
*ש* היי לכם:) אני תופסת מכם כמה שיכולים לעזור לי אז משתפת.. אני שמיניסטית שתקועה לשנה הבאה. הייתי בטוחה שאהיה מהראשונות שיסגרו אבל ה' רצה ואני ממש מבולבלת ככה. בהתחלה ניסיתי כל מיני, היו לי כמה כיוונים בודדים ומשם המשכתי. אבל לא ידעתי שתחום אחד (מתוך 3 שהיה לי) מוביל לעוד 5 אופציות ומשם הכל התסבך. בדקתי הרבה, לא התרשמתי.. הייתה לי ציפייה למצוא את המקום המושלם שארגיש ישר חיבור אבל כבר ירדתי בציפיות ולהיות יותר ריאליסטית ואני מחפשת מקום ואני פשוט כל כך מבוהלת.. אני רוצה לנסות כל כך הרבה תחומים בשנה אחת או גג שנתיים שיש לי! הדרכת טיולים, קומונה או אולי והדרת? מרכזי זהות? אני לא יודעת מה לעשות! אני עושה עם עצמי כל כך הרבה רשימות של מה אני רוצה ולדבר עם בנות שירות קודמות אבל אני פשוט לא יודעת על מה לוותר והנה להתמקד.. מפחדת לפספס וממשיכה לחפש. הצילווווו אני חייבת כמה עצות מה לעשות , איך למצוא, איך להחליט!!
אני מכירה את המשנה בסנהדרין שכתוב שכל אדם חייב לומר "בשבילי נברא העולם". איך אפשר להגיד דבר כזה? ומה עומד מאחורי המשפט הזה?
*שאלה* הי! כל הכבוד על המיזם, הוא חשוב ויפה! אני שמיניסטית. לאחרונה נכנסתי לאיזשהו סוג של קשר עם מישהו. הקשר הזה לא בדיוק מוגדר, אבל אני מרגישה שיש בו משהו יותר ממה שהיה לי עד עכשיו עם בנים (אני גדלה בחברה מעורבת, אני עם בנים בנוער ובשבט בסניף, זה לא שזה משהו שחדש לי לדבר עם בנים או משהו, ובכל זאת מרגיש לי שיש פה משהו שהוא קצת אחר ומעבר). הקטע הוא שאני מרגישה שהקשר הזה ממש מבלבל אותי. אני לא מצליחה לזהות אם זה נובע ממקום שהוא באמת אמיתי, נכון וטוב או שאולי זה סתם ממקום של כיף לי לדבר איתו, אבל תכלס לא באמת כזה נכון לשנינו... *שאלה שניה על אותו נושא* כל הכבוד על המיזם החשוב הזה! אשריכם! אני בכיתה יב, ולאחרונה הכרתי בחור. אני כל החיים שלי בחברה מעורבת, הנוער אצלנו בישוב מעורב, הצוות והשבט בסניף, לדבר עם בנים ולהיות איתם בקשר זה לא דבר שחדש לי בעיקרון... ובכל זאת, משהו בקשר החדש הלא כל כך מוגדר הזה מרגיש לי שיש פה משהו מעבר, אבל אני לא מצליחה להבין אם זה באמת משהו עמוק ונכון או שסתם כיף לי לדבר איתו יותר ממה שאני מדברת עם בנים אחרים. קשה לי להגדיר אם הקשר המוזר והמהוסס הזה (גם מהצד שלי וגם מהצד שלו) נכון וטוב כמו שהוא או שעדיף לנתק אותו או אולי בכלל להתקדם איתו הלאה. תכלס מבחינתי אם יש משהו רציני עכשיו, לא כזה מרתיע אותי להתחתן בשנה הבאה, אבל גם זה לא בדיוק ברור לי עד כמה זה מושפע מבשלות אמיתית או מכל מיני דברים חיצוניים וגם אני באמת לא יודעת לאבחן אם זה נחשב קשר רציני ברמה הזאת... קיצר ממש ממש התבלבלתי כבר מכל הדברים האלה ואשמח לתשובה
*ש.* אין לי כוח. אני יודע שאני יכול עכשיו ללמוד או לומר תהילים או אפילו סתם ללמוד למבחן שיש לי עוד יומיים אבל דוגרי, אין לי כוח. פשוט, מותש. וזה לא משהו ספציפי, זה לא שבוע עמוס או משהו בסגנון... פשוט, אין לי כוח. למה? מה עושים?
*ש.* אני שומרת 3/4 כרגע... אבל לא שלמה עם זה... אני ממש רוצה ללכת עם קצר ואני הרבה יותר שלמה עם עצמי ככה... לא קצר ממש אבל טיפה יותר קצר... שרואים תמרפק, תמיד אומרים שזה מושך תעין אבל דווקא הפוך... זה שתמיד אני עם אמריקאית שכולם מוציאים חולצות- זה מושך את העין!!! אני רוצה ללכת עם קצר אבל ממש יחצנתי את זה שכמה זה חשוב וכדאי... לחניכות, לחברות... ועכשיו אם אני אפסיק לא תהיה לי מילה... אבל מצד שני אני מרגישה הרבה יותר בטוחה עם עצמי כשנוח לי וכשאני אוהבת את עצמי... אשמח לתשובה אבל לא תשובה של ככל שהשרוול יותר ארוך ככה את תהיי יותר שלמה עם עצמך/ שאת שלמה עם עצמך כי את חשופה יותר...