רציתי לשאול איך "בזיעת אפיך תאכל לחם" מתקיים היום, בעידן שלנו שהכול מהיר וזמין, האם זה לא מתקיים, אם כן אז זה אומרת שאנחנו קרובים לגאולה?
היי, שאלה קצת טכנית.... הבנתי לאחרונה שאני לא מרוצה מהיקף הידע ההלכתי שלי(אני כן באה מבית דתי, אבל יש לי המון תהיות לגבי דקויות של הלכה ואין כל כך את מי לשאול בבית). בזמנים רגילים הייתי ניגשת לספריה באולפנה ודואגת ללמוד, אבל עכשיו אני לא כל כך יכולה... הצעות/טיפים למקומות שאפשר ללמוד בהם בכל זאת? אני מתכוונת לאתרים וכדו', אפילו לא רק בנושאים של הלכה כי בכללי אני אשמח ללמוד עוד דברים כמו אמונה וכו'. אשמח גם להמלצות לגבי ספרים מסוימים. תודה רבה!
היי תודה רבה! אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה כל יום חידוש בענייני צניעות מהספר "להיות את".אתמול שלחו בנוגע לצניעות בדיבור וכתבו על שלומית בת דברי (מספר ויקרא) שנפלה ביד איש מצרי, וכתבו שהאסון הזה קרה לה מפני שהייתה אומרת שלום, מאירת פנים ומתעניינת בכל אחד.רציתי לשאול,להגיד שלום ולהתעניין זה באמת דבר כזה רע?בשביל להיות צנועה אני צריכה להיות קרה ולא מאירת פנים?איך אני אמורה להיות מושפעת מזה
ש. אני לא מבינה אם אנחנו בנים של מלך מגיע לנו את הכי טוב, כאילו למה זה לא מובן מאליו שכל מה שנרצה נקבל? הרי אנחנו בנים של הקב״ה והוא רוצה שנקיים מצוות והכל אז למה זה לא מובן מאליו אם יש משו שהוא מביא לנו ומפנק אותנו...? (דוגמא- למשל כלה שרוצה שיהיה לה בית יפה והכל כמו ארמון וזה מצווה להתחתן ולהקים בית מצווה של הקב״ה אז למה אומרים שזה ממש לא מובן מאליו אם מקבלים את כל הדברים ודירה יפה... הרי בסופו של דבר זה לקב״ה) מקווה שהשאלה מובנת....
ש . אני כיום במכינה קדם צבאית דתית. ההתחלה הייתה נחמדה והיה ממש כיף, כמו כל התחלה היה מלא דברים חדשים להתלהב מהם וחברים חדשים להכיר. בגלל הסגר החזירו אותנו לחודש בבית ובמהלך החודש הזה מיותר לציין שלא הצלחתי לשמור על לוז תורני וכללי כמו במכינה (תפילות, שעות שינה, לימוד, התפתחות וכדו')ועכשיו לפני שחוזרים למכינה אני כבר לא יודע אם לחזור ולהקדיש שנה מהחיים שלי לדבר הזה... יש לי כבר חברים שהתגייסו והפז"ם דופק ופתאום שאני במכינה עם בחירה חופשית בהכל, המסגרת הצבאית נראית נוקשה ויותר מפחידה מבעבר. כמו כן בגלל המצב רוב היום במכינה מחולק בין התנדבות ללימוד והלימוד לא יהיה אפקטיבי כבעבר.. קשה לי לראות את עצמי עכשיו לומד במכינה שנה שלמה ומתפתח גם מבחינה תורנית בגללי ובגלל הרצון שלי להתחבר לה'. אני חושש שדבר כזה יקרה רק בגלל הסביבה ולא רק בגלל רצון אישי שלי. מה לעשות עם הרגשות הללו? תודה :-)
ש . היי ,אח שלי הגדול עשה מעשה נוראי, אבל הוא לא מתחרט עליו. הוא בוחר ללכת בדרך הזאת. וכל פעם שאני נזכרת באותו יום אני נכנסת לטראומה. אהבה העצומה שלי אליו שלא תלויה בדבר, הולכת ופוחתת כל פעם שאני רואה אותו. היא הולכת ודועכת. ובגלל שהוא אח שלי, נפער אצלי חור בלב שאני לא יודעת אם כבר לא מאוחר מדי כדי לאחות אותו. ואני לא מפסיקה לנסות להחזיר אותו לדרך שהוא בכח סטה ממנה. מה אני יכולה לעשות? בת 16