היי, רציתי לשאול למה אנחנו נושאים בתוצאות של אדם וחווה שאכלו מעץ הדעת לפני יותר מ5000 שנים?
אהלן:) לא יודעת אם אתם הכתובת.. אבל ננסה. אני חדג'טומטית בטירוף בבנע, ופתאום הבנתי שזה נטו מהרגל.. יש לי רק את בנע במושב, האחים הגדולים שלי היו בסניף הזה, זה לא שבחרתי או משו. אז כדי שזה לא יהיה רק מזה, הייתי מאוד שמחה לדעת את ההבדלים בין עזרא אריאל ובנ"ע. גם מעשיים וגם ערכיים. תודה רבה!
ב"ה נכנסתי להדרכה. נכנסתי לשבט של אחותי.. אנחנו בקשר טוב אבל אני לא רוצה שזה יפגע.. אשמח לטיפים איך עושים את זה נכון:)
אני מרגישה שאני לא אוהבת את המשפחה שלי. אין לי כוח אליהם, אין לי סבלנות אליהם, הם מעצבנים אותי, לא מרגישה מחוברת אליהם, יש מן ריחוק כזה, לא מרגישה קשורה אליהם בכלל. אני לא מוצאת את המקום שלי בבית, באלי שייגמר החופש ויהיה לי קצת שקט, או שאני רוצה פשוט ללכת מכאן, לצאת קצת החוצה, בלי המשפחה שלי על הראש. לא מצליחה לחשוב עליהם דברים טובים, אני מסתובבת בבית עצבנית וחסרת סבלנות.
אני הרבה פעמים מתעצבנת על אנשים, בעקרון אני ממש משתדלת שלא, אבל קורים מצבים. כאשר אני מתעצבנת על מישהו/י ממש, אני בהתלבטות אם להוציא את הכעס הזה עליהם או ללכת ולהוציא את הכעס הזה אצל חברה טובה. כאילו אם אני אפרוק את הכעס הזה על מי שעיצבנו אותי אני חוששת שזה יסכסך או יפרק את הקשר בינינו, מצד שני אם אני הולכת ומוציאה את כל הכעס אצל חברה שלי (אני אומרת לחברה שלי כמה אני עצבנית על זאתי שעצבנה אותי וכו') אני קצת יוצאת צבועה ולא כנה עם מי שעצבן אותי, כי למי שעצבן אותי אני אומרת הכל בסדר וכזה.. אני ממש בהתלבטות כבר מה עדיף לעשות. ממש ממש אשמח לעזרה בזה:)
אז ככה, נניח יש לי בעיה. כשיש לי אותה יש לי שתי אפשרויות: או לשתף עם אדם קרוב, או לחכות שהבעיה תעבור (ברור שבמקרים מסוימים בעיות לא נעלמות אבל לפעמים כן). אז ברגע שאני משתפת עם מישהו את הבעיה היא הופכת לממשית וגדולה יותר. הרבה פעמים יוצא לי לא לשתף במשהו שמפריע לי כמה זמן כי אני מפחדת שזה יהפוך אותו לגדול יותר ממה שהוא, וגם להפך- יוצא לי לשתף ואז להתבאס ולהבין אחר כך שזה סתם היה שהגדלתי את המקרה או הפכתי אותו לדרמטי יותר. לא בגלל שסיפרתי את הסיפור לא כמו שהוא אלא כי אוטומטית זה קורה מעצם הסיבה שבחרתי לשתף. איך אני יכולה להפריד מתי זה מקרה שחשוב לשתף כי אלו מחשבות שלא אמורות להיות לי לדוגמא, ומתי אני יכולה להגיד אוקיי, התקופה הזאת שחשבתי מחשבות לא טובות עברה אז זה נגמר, אז לא כדאי לשתף כי זה להפוך זבוב לפיל? מקווה ממש שאני מובנת, תודה רבה:)
הרבה אנשים שואלים פה על קשר בגיל צעיר ואחת התשובות שעונים להם היא שקשר לא צריך לבוא ממקום של חוסר. אבל גם כשאנשים בוגרים בוחרים להתחתן זה באיזשהו מקום בא ממקום של חוסר אז מה כזה ההבדל? ( אני לא מדבר על האם בעייתי קשר בגיל צעיר או לא אלא רק על הטיעון הזה...)
הי, אני בן 16. כשאני מנסה להשתנות, אני מצליח ליום יומיים אוליי. אחרי שבוע בערך אני מתנהג כאילו אף פעם לא חזרתי בתשובה או השתניתי. יש לכם עצות איך לשנות ולהשתנות (ושאצליח לאורך זמן..)?
אני בן אדם שמצפון יכול לשבת אצלי המון זמן, אם הרגשתי שעשיתי משהו לא בסדר מבחינה דתית זה יישב עליי ויעסיק אותי ויכביד לי על הלב ממש. לפני כמה שנים עשיתי משהו שלהשתחרר ממנו אחר כך, לקח לי 5 שנים. מצד אחד, אני מרגישה לא בסדר, אם אני לא אני, אם אני עושה דברים שלא הייתי צריכה לעשות ... מצד שני זה עושה לי רע!! ממש! איך אני מצד אחד משתפרת ומצד שני לא מקבלת חרדות ומצפונים על הכל?