ש. שלום קוראים לי *,אני בת 16-דתייה,לפני שנתיים התחיל איתי בחור בגילי מהעיר שלי ,הכרתי אותו לעומק וממש התאהבנו... ההורים שלנו לא היו בעד ,ניסו כל הזמן להפריד בנינו ותמיד בסוף חזרנו לדבר...אחרי שנה החלטנו שזה לא מתאים הקשר הזה בגלל שזה הפריע בלימודים והקשה על הריכוז שצריך להשקיע בחמישית בפנימיות שלמדנו...נפרדנו ברוח טובה חישבתי שהזמן יעשה את שלו...מאז אני מוצאת את עצמי חושבת עליו כל יום בלי יכולת לשחרר וכואב לי לחשוב שאולי הוא כבר שכח ממני והמשיך כרגיל בחיים כי אני ממש אוהבת אותו.מה לעשות?אנחנו חברה נפרדת ואין לי מושג איך זה עובד אצל בנים, יותר קל להם לשכוח?אתם חושבים שזה הגיוני שהוא שכח ממני לגמרי אחרי שנה אפילו שהוא היה ממש מאוהב בי?אני ממש רוצה להגיד לו שקשה לי בלעדיו וחוששת לצאת סתומה או שהוא כבר חושב עליי כעל סתם מישהי רגילה...אני בעייתית אם אני אוהבת מישהו אפילו שאנחנו לא מדברים כבר שנה?בת, 16
תשלום,אני רוצה להגיד לך שנדרש המון אומץ כדי לעשות את הצעד שעשית, לקום ולשאול. אני ממש אשתדל לתת תשובה אמיתית ומספקת ויהי רצון שה' יהיה בעזרי.
לשאלתך: קודם כל, ממה שכתבת נשמע שהקשר ביניכם היה קשר טוב שנתן לך המון. מה שאני מבין ולוקח מפה זה שאת אדם מרגיש, ואדם בעל רגש, חם ואוהב הוא אדם טוב ובריא וכך צריך להיות.
כמו אצלך, גם לבנים יש רגשות. הרגש אצל בנים בהכללה הוא אמנם אולי פחות מתבטא כלפי חוץ אבל בפנים הוא קיים ועוד איך. וקשר טוב שהיה לכם נשאר בלב ואפילו אהבה. הגיוני שגם אצלו.
מקרים כמו שתיארת הם נפוצים כיוון שקל לנו, ובמיוחד בגיל הזה לאהוב. הרגש שלנו פועל שעות נוספות מזה של הבוגרים וגם הדמיון. כך טבע האדם בשנות הנערות. וטוב שכך.
אבל, כמו כל דבר בחיים צריך לווסת את הדברים והרגש על פי כל מיני קריטריונים ומינונים וגם על פי ההלכה. וכמו שאמרת בעצמך, הבנתם בשלב מסוים שזה לא הזמן המתאים והנכון. גם מבחינת הזמן שקשר כזה מצריך והוא בא על חשבון דברים אחרים כמו לימודים, וגם מה שקשר כזה יכול להשפיע לעתיד.
נסי לדמיין רגע את חייך הבוגרים. בעז"ה תזכי להקים בית נאמן בישראל בעתו ובזמנו. איך תעדיפי לראות אותו? בית מלא אהבה טהורה ושמחה. נכון? עכשיו נחזור למציאות העכשווית. מה יתרום למציאות שדמיינת יותר? הקשר שעזבת והמחשבה עליו כל הזמן, או דווקא ההשלמה של מה שהיה ואולי טוב שהיה, אבל נגמר ופתיחת דף חדש מתוך הבנה שכל דבר יקרה בעתו ובזמנו כמו שאנחנו מאמינים?
נכון, זה לא קל ולא פשוט כנראה, זו עבודה שמצריכה הרבה רצון וכוח, אבל עם כל זה, זה חשוב מאד ויעזור לך לשמוח מהעבר ולהשלים עם ההווה בשביל עתיד טוב.
עצה נוספת וחשובה זה להיות עסוקה ואקטיבית. פעלתנית. כשהראש עסוק בדברים נוספים, הוא כבר לא שוקע במחשבות אלא במטלות. חוץ מזה שגוף זז ופועל משפיע גם כן על הנפש לטובה.
כמובן שאת לא לבד בתהליך ואת יכולה לדבר עם הקב"ה ולהתפלל אליו שיעזור לך ויתמוך ויאיר את הדרך הטובה והנכונה בשבילך.
בהצלחה רבה זאב