אהלן, אני מדריכת חוץ וברוך השם יש הרבה על מה לעבוד עם השבט שאני מדריכה ואני באמת לא מבינה איך אני אמורה "לחנך" אותן כשאני גם לא מושלמת...כאילו גם אני לא כל-כך מסתדרת עם ההורים שלי וגם לי קשה בצניעות, בראיית תכנים לא מתאימים לפעמים, בתפילה ובאמת שאני יכולה להמשיך עד מחר..:) אז איך אני אמורה להאיר למשהי על הדברים האלה כשגם אני לא בדיוק הולכת לפיהם... אני כן משתדלת אבל אני לא תמיד מצליחה.. אשמח לעצות!
שישסטית
ת .שלום וברכה!
חשוב לי להקדים ולכתוב שמשאלתך הרגשתי שבקרבך בוערות להבות האמת והענווה בוערות, והחניכות שלך זכו בכך שהם יוכלו לספוג מהן, אשרייך!
לפני שאכנס לתשובה, אציין שלדעתי תשובה טובה אמורה לא רק לעצור את הספיקות אלא גם להצמיח כוחות חדשים. ולכן בראש ובראשונה אמליץ לך לפנות אל דמות חינוכית שאת מעריכה אותה מאוד, דמות שמכירה אותך ואת כוחותייך, ולשאול אותה איך היא מתמודדת עם השאלה הזאת(כולם מתמודדים עם השאלה הזאת- אפילו משה רבינו התמודד איתה).
את התשובות כתבתי בגוף ראשון משום שאני לא רוצה להתיימר ולומר שיש לי את התשובה המוחלטת והטובה עבורך. כל מה שביכולתי לתת לך זה את החוויות המשמעותיות שלי מעולם החינוך והתשובות שעניתי לעצמי, שאשמח מאוד לחלוק איתך בתקווה שיועילו לך:)
אחלק את תשובתי לשניים- צד מהותי(מדוע אפשר לחנך) וצד טכני(איך אפשר לחנך).
בצד המהותי:
א. פער אינסופי
הפער אותו את מתארת בשאלת הוא בלתי נמנע.האם יש אדם שיכול להגיד שהוא הגיע לשלמות בערך מסויים? אין אדם מושלם במשהו.בגמרא מסופר שלאמו של רבי טרפון נקרעו הנעליים. ראה זאת רבי טרפון ונתן לה ללכת על ידיו כדי שרגליה לא יפצעו מהאדמה. אמו של רבי טרפון אמרה בעקבות זאת שבנה מתייחס אליה יותר מידי בכבוד- אפילו יותר ממה שמצוות כיבוד הורים מצריכה. כאשר שמעו זאת חכמים הם מיד אמרו " אפילו הוא עושה כן אלף אלפים עדיין לחצי הכיבוד שאמרה התורה לא הגיע" . סיפור זה מדגים לנו שאין אדם המסוגל להגיע לשלמות בערך מסויים. ולכן בעומק נושא החינוך , אין הבדל ביני לבין הצדיק הכי גדול שיש, שנינו רוצים להוסיף טוב ואור תורה בעולם, ושנינו לא הגענו לשלמות בדברים שאנחנו רוצים לחנך אליהם.וכיוון שכך- הרגשתי שאני יכול לחנך לאור ה' גם אם אני לא מושלם. כי בעצם כולנו לא מושלמים!
ב. שליח של עם ישראל.
כשאדם מחנך, הוא נציג של עם ישראל. הרב קוק לימד אותנו נקודה עמוקה מאוד- כאשר עושים משהו מתוך מחויבות לכלל ישראל, מתוך שליחות לאומית -האדם אינו נחשב כאדם פרטי. משמעות הדברים לעניינו היא שכיוון שבחינוך שלי ייצגתי את עם ישראל ואת הערכים שהקב"ה הנחיל לנו- גם אם אני לא מושלם בהם, אין זה משנה! כי אני לא נציג של עצמי, אני לא מחנך אותם לערכים שלי, אני מחנך אותם לערכים של עם ישראל.
ג. השתלמות זו השלמות.
הרב קוק אומר שבעולם שלנו- השתלמות זו שלמות כלומר הרצון להתקדם והניסיון להתקדם- זה בעצם מה שהקב"ה רוצה מאיתנו. מכאן אנו למדים שאם אדם נמצא במסלול של התקדמות (לא משנה איפה הוא נמצא)- הוא עושה את רצון ה'. ולכן, מכיוון שרציתי להשתפר בכל הנושאים בהם אני חסר, הנושאים שבגללם הרגשתי בהתחלה צבוע-בעצם קיימתי את רצון ה'.ולי פשוט שאדם שעושה את רצון ה' יכול לחנך לרצון ה' .
אשתף ששלושת התשובות האלו אפשרו לי להעביר ערכים שדיין לא הצלחתי לקיים לחלוטין- ודווקא משום שהעברתי את אותם הערכים- השתפרתי מאוד בכל אחד מהם!
אמנם יש להדגיש, שאם אנחנו מחנכים למשהו- אנו צריכים לעשות מעל ומעבר כדי להיות במקום עליו אנחנו מדברים.כל מה שאני כותב אינו בא להתיר חוסר בדוגמה אישית אלא להתיר את הספקות הפנימיים שבלב האדם לגבי כשירותו לעסוק בחינוך.בסופו של יום- חובה להציג דוגמא אישית ולעמול קשה כדי להתקדם לקראת המדרגות עליהם אנו מדברים.
כן אציין שמהצורה שהבנתי את שאלתך נשמע ששלושת הסעיפים שכתבתי מתאימים לך.את מרגישה את הפער, וודאי שאת נציגה של עם ישראל(בני עקיבא, סניף חוץ) ונראה שאת מצטערת ומנסה להשתפר- ולכן לעניות דעתי וודאי שאת יכולה לחנך לרצון ה'.
מקווה שעד כאן הדברים עזרו ונתנו לך כיוונים שיבנו בך קומה עמוקה.
בצד הטכני:
חינוך הוא לא דבר אחיד, יש הרבה דרכים לחנך.אני זכיתי לחנך חיילים ליהדות בהליך גיור משמעותי מאוד. ושם השתמשתי בשתי דרכים כדי להעביר את ערכי היהדות:
1. דרך אחת היא פשוט לומר מה שנכון, להציב את האידיאל גבוה בשמיים ולקוות שהם יגיעו אליו, שזה ימשוך אותם למעלה.בדרך זו המחנך נמצא למעלה וקורא לחניכיו לעלות אליו. היתרון בשיטה זו הוא שכך אפשר לחשוף בפני אנשים את הגובה העצום שאפשר להגיע אליו- למשל, אני זוכר בבירור את ההלם של חיילי שסיפרתי להם על המידות של אדם שקרוב מאוד לליבי. הם היו בהלם שאפשר בכלל להגיע למקום כזה בעבודת המידות! או שסיפרתי להם על דברים שאני עצמי עושה הרבה זמן(אמנם החיסרון הוא כפי שהרגשת- שאז אתה יכול להרגיש צביעות, אם אתה לא בדיוק שם)
2. דרך נוספת היא ע"י הזדהות, לומר להם שגם אתה נמצא שם ומתקשה בזה- אבל(וזה אבל חשוב) להגיע אליהם עם הכוח לטפס!בדרך הזו ההבדל בין המחנך למתחנך הוא שהמחנך צועד כבר לכיוון הערך. אמנם הוא עוד לא שם אבל הוא כבר זיהה את האמת והוא התחיל לצעוד! בדרך זו המחנך לא נמצא למעלה וקורא לחניכיו לעלות אליו אלא הוא נמצא איתם, תופס אותם בידיו ומושכם איתו ביחד. והם רואים אדם שנמצא ביחד איתם- אבל הוא נמצא בתנועה כלפי מעלה.למשל כשלימדתי את חיילי על תפילה ועל הצורך לכוון- סיפרתי להם על הקשיים שלי- אבל במשפט הבא גם סיפרתי להם על החלום שלי, על השאיפות שלי בתפילה. כלומר במקביל להזדהות- חשפתי בפניהם את הרצון שלי להתקדם ובכך נתתי להם דרך בה הם יוכלו גם לרצות להתקדם!לאחר מכן קיימנו דיון שלם בשאלה איך אפשר להתקדם בתפילה- דיון שבו היינו שווים לחלוטין בדעותינו.
כמובן שיש נושאים שמתאים להשתמש יותר בדרך אחת ויש נושאים שעדיף להשתמש בדרך השנייה.
לסיום אציין שכל מה שכתבתי הוא כטיפה בים, יש עוד הרבה מחשבות ושיעורים בנושא, מוזמנת לראות תשובה אחרת בנושא- תשובה 880 במאגר שלנו...אמנם אני רציתי לכתוב את הדבר שעבורי הוא היקר ביותר, יותר מכל שיעור או רעיון- החוויה שהקב"ה נתן לי והכלים שצמחו לי בעקבות זה.כולי תפילה, שקרוב היום ובו את תעבירי את הכלים שאת תבני לעצמך מההתמודדות הזאת לדור הבא.
מקווה מאוד שעזרתי לך, מוזמנת להמשיך ולשאול ולהתעמק, ובעז"ה תמצאי את התשובות המתאימות לך.דעי שהקב"ה מאמין בך וביכולתך להשפיע טובה על חניכותייך
יאיר