א. היי, כל הכבוד על היוזמה!! אני מדריכה שנה שנייה בסניף קטן והצוות שנכנסו השנה לצוות הדרכה מעורבים. מצד אחד אני לא רוצה להרגיש בחוץ ומצד שני אני לא בעד סניף מעורב, ואני לא רוצה לצאת הדוסה המעצבנת.
ב. כמו שאמרתי אני מדריכה, אני מדריכה חניכות אתיופיות, החניכות שלי נורא חמות על הקטע בין אתיופים ופרנג'ים. ואני כבר לא יודעת מה לעשות, כל פעולה יוצא שהן יוצאות עלי שאני פרנג'ית מתנשאת שיש לה חיי נוחות.אשמח לעצה.תודה רבה! בת 17
ת.שלום וברכה!😀אני מתנצל על העיכוב בתשובה – זו שאלה חשובה שראויה לבירור נכון ועמוק, ותשובתי תהיה מחולקת לשני חלקים כמו שאלתך.
א. רציתי לפתוח ולהגיד - אשרייך! אין כמו סניף משפחתי שמצליח לגעת ולהיכנס ללב.את מציגה פה אתגר משמעותי - באמת יש חשיבות גדולה לצוות שפועל מתוך גיבוש ומבאס לא להיות חלק ואפילו 'להרוס' לשאר, ומצד שני ערך הצניעות הוא עצום וחשיבותו רבה, במיוחד בדור המהמם והמבלבל שלנו.
שוס להיות דוס😎חשוב להגיד לעצמינו בקול רם וברור את מה שאת מאמינה בו: מציאות מעורבת היא לא אידאלית, ובשנות הנעורים נבנים יסודות שחשוב שיבנו בצורה בריאה. יסוד חשוב בהתנהלות של עובד\ת ה': ברגע שאת עושה את רצון ה' בגדלות, בשמחה בנחת ובנעימות ומתוך מחוייבות עמוקה להלכה ולרוח שלה⬆️ – תהיה לך גם סייעתא דשמיא. ⬇️ולכן, דבר ראשון חשוב לקבוע קווים ברורים וכמובן להיצמד ולהקפיד על ההלכה - ייחוד, נגיעה, שירה, קלות ראש. בנוסף, לשים לעצמי קווים אדומים אישיים (שעות מאוחרות, סיטואציות שלא אקח חלק) אבל לא להיות בעמדה מחנכת ומטיפה אלא יותר אישיות לדוגמא שמשתדלת להציב מודל מתוקן ובריא. שוס להיות דוס!😎💪
תרוויחי מזה😃בנוסף, כדאי ללמוד ולחזק בעצמך את החשיבות של חיי צניעות וקדושה, דבר שיעזור לך להישאר מחוברת לערך האדיר הזה ולא להישחק.ובכללי, תחשבי שזאת יכולה להיות בשבילך דרך ללמידה כיצד ניתן לחיות בצניעות בתוך חברה מעורבת.בהמשך החיים מן הסתם תפגשי בעשיה בשיתוף של שני המינים, קחי את המציאות הזו כאתגר והזמנה לבניית עמוד שדרה חזק כבר מעכשיו וקבלת כלים בנושא.
לסיכום:את לא מחנכת את הצוות ואת לא פורשת. אבל יש לך סטנדרטים של התנהלות – וזה חשוב לך. תראי שזה חשוב לך, תכבדי את כולם וכולם יכבדו את הקווים האדומים והעקרונות שלך. תהיי נעימה וזורמת אבל תדעי לשים את הגבולות במקום הנכון ובזמן הנכון. יש הרבה ניואנסים וזה מאוד תלוי סיטואציה ולכן מוזמנת לפנות אלי בפרטי להרחבות. בהצלחה רבה!
ב.בקיבוץ גלויות יש פקקיםלגבי הדרכה של בנות העדה האתיופית. זכינו לראות בעיניים נס של קיבוץ גלויות וחזרת עמ"י לארצו.לאורך ההיסטוריה תמיד קליטת עליה הייתה מאתגרת וחשוב מאוד לעשות זאת בצורה בריאה ונכונה.
משקפי שמש😎נסי להיכנס לעיניים שלהם, לא להיפגע אישית אלא להבין שאת מייצגת משהו מסוים (ישראלים "פרנג'ים" שהם פגשו בדרך ולא קיבלו אותם כמו שהם).כנסי לעיניים שלהן, דברי איתן בגובה העיניים על הקשיים שהם חוו, על אתגרים שהם פגשו בדרך. נסי להתחבר למקום שלהם והכי חשוב- אל תשפטי.ברגע שמתעלים מהמקום המתגונן, ומנסים להבין באמת את השני נפתחים עולמות חדשים.
ענווההא"ב שמנחה אותי באופן כללי הוא ענווה גדולה! לא להיות בעמדה של 'כל הידע אצלי ובאלי ללמד אותכן' אלא להבין שיש פה למידה הדדית. שיש כאן פערים ושונות וזה מרתק לצלול פנימה וללמוד את הייחודיות שכל אחד מביא איתו- את כפרנג'ית מביאה משהו מיוחד והן כעולות מאתיופיה.בתור אחד שזכה להכיר ולהתחבר לעדה המיוחדת הזאת (הייתי בשליחות באתיופיה וגם נפגשתי פה בארץ..) יש המון המון מה ללמוד מהם, להתחבר ולהכיר!מבחינה פרקטית הייתי ממליץ ללכת לביקור בית אצל כמה מהבנות האתיופיות ולהראות עד כמה את מכבדת את ההורים שלהם ושאת לא מתנשאת – פיתוח קשר אישי עמוק פותר את רוב הבעיות בתוך השבט!
בנוסף, הייתי משחק משחקים של יוזמות אישיות. לדוג' משחק שכולם חוזרים אחרי מישהו אחד שעושה תנועה מסוימת וכד' ולתת להן את ההזדמנות להביא ולהציג את מה שבא להן ולא רק להתיישר לפי הנורמות של כולם.חשוב לזכור שאין לנו מטרה ח"ו למחוק את הזהות הייחודית של העדה אלא לחבר ולהתחבר לכל עדה כחלק ממגוון העדות והמנהגים של עם ישראל. אם תרצי פירוט יותר גם אני וגם אשתי נוכל לפרט לך המון על הקהילה האתיופית ועל הניואנסים שם. זה מרתק!אם תרצי לפנות אפשר דרך המייל של 'משיבי נפש' - meshivey.nefesh20@gmail.com
מלא בהצלחה!אריאל