ש:\
שלום וברכה.
אני נערה מלאה, קצת יותר מזה...
אני עובדת על זה וירדתי המון בתקופה האחרונה. (23 קילו.)
למרות כל המאמצים אני מרגישה שנאה עזה כלפי עצמי, אני לא אוהבת ולא מקבלת את המראה שלי. קשה לי להסתכל על עצמי במראה ואני מרגישה הכי מכוערת בעולם.
קשה לי ככה, ניסיתי לדבר על זה עם אמא שלי אבל קיבלתי רק תשובה של "את מהממת, מספיק לדבר ככה."
אשמח ליעוץ מה אני יכולה לעשות בשביל לשנות זאת, לקבל את עצמי ולהעלות את הביטחון העצמי.
תודה ענקית מראש!
בת 16.
ת:
שלום לך
קודם כל אני מורידה בפנייך את הכובע! על עצם הפנייה כדי להוביל בעזר"ה לשינוי משמח בחיים ועל הירידה של 23 קילו! ואו! איזה כוח רצון ענק!!
אני גם מלאה, ככה שאני יכולה להתחבר למקום שלך.
להעלות ביטחון עצמי זה עבודה, אני מאמינה שאפשר לקבל עצות מכל מיני אנשים אבל בסוף את יודעת מה הכי טוב לך, הכי עוזר לך, מה מדוייק לך. אני אנסה לתת כיוון מחשבה שעזר לי, מקווה שמשהו יתיישב בליבך ואם לא מוזמנת להמשיך בפרטי (בשמחה גדולה!) או להמשיך לדייק את עצמך עם חברים או אנשים מקצועיים.
אותי אוכל משמח, ואני רוצה להיות שמחה, והרבה.
לא משנה אם אני יורדת במשקל המחשבות על האוכל נשארות- אני אוכלת בשרי אז ישר בודקת מתי מותר לי חלבי, מה אני אוכל בארוחה הבאה, מעניין אותי לטעום סוגים וגוונים שונים של אוכל וכו
המחשבות האלה באות מאליהן, השאלה היא מה אני עושה עם זה-
אני כועסת על עצמי שזה הלך המחשבה שלי? אני יורדת על עצמי? האם בסופו של דבר כל מחשבה כזו גורמת לי לשנוא את עצמי?
או שאני מקבלת שככה אני פועלת וזה בסדר, הופכת המצוי לרצוי. כלומר, ה' ברא אותי עם הנטייה הזו שגוררת איתה התמודדות מעיין זו וככה הוא רוצה שאעבוד אותו. זה לא אומר שאני אפסיק לעבוד על הבריאות שלי ואתקדם אלא הבסיס הוא לקבל את עצמי ככה, ומתוך הקבלה הזו אני מתקדמת. הגישה הזו מורידה הרבה מהמתח הזה כלפי עצמנו ונותן לנו כוח לעבוד מתוך טוב ולא מתוך הנמכה עצמית.
למה ה' ברא אותי ככה?
אני לא יודעת, כל אחד קיבל אתגרים להתמודד איתם וזו ההתמודדות שלי.
אני "סומכת" על ה' ש"יודע" לתת לי את האתגרים המדוייקים לי שיצמיחו ממני את כוחות הנפש שאני צריכה להמשך חיי, לשליחותי בעולם.
אני מצאתי שיש בי נטייה לשפע שמתבטאת בין היתר באוכל, העבודה שלי היא לעבוד עליו ולהגיע למינון מדוייק של הנטייה הזו- אני מארחת הרבה ואם תשאלי את חברות שלי הן יגידו לך שהכי כיף להתארח אצלי (עכשיו בגלל הקורונה זה סיפור אחר🤦🏼♀️), כשאני מובילה פרוייקטים תמיד יש שפע וכו
יש לי נטייה לשפע חומרי ואני רוצה לקחת אותו גם לשפע רוחני- אני רוצה להפיץ תורה ונמצאת בכמה פרוייקטים שקשורים וכו
אז אחרי שההסתכלות שלנו על עצמנו ועל עבודתינו היא חיובית אפשר להתחיל לעבוד:)
אני חושבת שאפשר לגרום לעצמנו לאהוב את היופי שלנו, להרגיל את העין שלנו, למצוא דברים מסויימים שאני אוהבת ולהתמקד בהם.
העין שלנו תמיד נודדת למקומות שאנחנו פחות אוהבות ותמיד יהיה לנו דברים שאנחנו לא אוהבות ונרצה לשפר- הגבות שלא באותו הגובה, העור שלא מספיק מתוח וכו.
אנחנו נשים- שואפות להרמוניה מושלמת, גם ביופי שלנו, הרעיון הוא להניח לדברים האלה שלא מושלמים ולהתרכז במה שאנחנו כן אוהבות. להסתכל בראייה כוללת ולא נקודתית ובכך להרגיל את העין שלנו לאהוב את מה שהם רואות- זה עובד!!
עוד דבר שיכול להשמע מעצבן אבל מה לעשות, הוא נכון- הפנים שלנו משפיע על החוץ שלנו. הפנים של משה רבינו קרנו בזכות האור הפנימי הגדול שלו, אז אנחנו לא משה רבינו אבל כשאנחנו שמחות בעצמנו ובמי שאנו, כשאנחנו אנשים טובים שעושים טוב, כשאנחנו בהרמוניה פנימית רואים את זה, אנחנו בלי כוונה משדרות את זה החוצה ואנחנו ניראות טוב יותר.
לסיכום- תקבלי את האתגר שלך שהוא מדוייק לך, תיגשי לעבודה הזו ממקום חיובי ושמח, תרגילי את עצמך להסתכל על הדברים שאת כן אוהבת, תפתחי ראייה כוללת שתביא אותך לאהוב את מה שאת רואה במראה (לא משנה באיזה משקל!!) תאהבי את היופי שלך, זה ישודר פנימה והחוצה.
זה תהליך! לוקח זמן! קחי את העניין בנחת ושמחה!
ודבר אחרון, אני לא יודעת אם כרגע זה מעסיק אותך אבל כותבת שישב לך בכל מקרה בירכתי המוח:)
יופי זה דבר סובייקטי, בעזר"ה מתוך אהבה וקבלה עצמית אמיתית האיש שלך יאהב אותך כמו שאת בדיוק!!
תודיה