היי, דוד שלי עבר לפני כ-4 שנים תאונת דרכים. היה במצב קשה מאוד, מורדם ומונשם 3 שבועות ועבר תהליך שיקום ארוך. מאז יש לי פחד, כל פעם שאני או אבא שלי נוסעים לאיזשהו מקום אני מפחדת, כל פעם שאני שומעת בחדשות על תאונת דרכים מיד עולה לי הדופק ואני מפחדת שזה מישהו שחשוב לי ואני מכירה. אני מרגישה שיש לי כמו טראומה כזאת...לא סיפרתי את זה לאף אחד אבל זה קורה לי כמעט כל שבוע הפחד הזה.
היי ישלי 2 חברות (אחת טובה והשנייה אחותה שגם חברה שלי) שיש לי מערכת יחסים ממש בעייתית איתם.. מבחינה חיצונית אנחנו חברות טובות אבל בפועל הם פגעו בי לפני שנתיים שלוש בטיול ממש והם לא הבינו את רמת הפגיעה כך שחזרו על זה שוב טיול שנה לאחר מכן.. אני ממש נפגעתי מזה וחטפתי טראומה ומאז לפעמים יש לי מעין פלאשבקים למרות שהתגברתי על זה ואנחנו חזרנו להיות חברות אבל לפעמים אני נזכרת בזה אבל לפעמים לא יודעת איך להתנהג ולפעול כלפי הבנות הללו.. מצד אחד הם חברות שלי מצד שני אני מאוד פגועה והם התנצלו אז זה לא משו שישתנה... האם להשאר חברה שלהם ? האם צריך לשחרר ולסלוח? אשמח לעצה תודה רבה!
השאלה שלי היא ממש קצרה אני לא ממש מבינה את משמעות המילה פסיכולוג כי תאמת בחיים אף אחד לא ישב והסביר לי ולי זה ניראה כאילו רק מי שמשוגע הולך לשם למרות שאני יודעת קצת שהם אנשים שעזרים ונותנים כלים לחיים אבל למי? למי הם עוזרים? לאיזה סוג אנשים? איך אני יודעת אם אני צריכה או לא? אולי אני כן צריכה כי יש לי בעיות בחיים שאני לא ממש יודעת למי לפנות כי ההורים עסוקים ואחים שלי לא פנויים ולפעמיים מראש אני כבר לא משתפת לאף אחד ושומרת לעצמי ואני מאוד סובלת אחר כך ולא כיף לי שיש לי תחושה שאין לי לפנות תודהה רבה צדיקים מעריכה מאוד את מה שאתם עושים לעם היקר שלנו במצבים כאילו מורכבים!!!!!
אני יודעת שאתם לא עונים על שאלות כאלו, אבל ממש ממש כואב לי. כבר תקופה שאני נופלת לאבדון ולמקומות הכי שפלים ורקובים שיש. הבעיה היא שאחכ בחבב ובסניף כולם מסתכלים ואומרים "היי, הנה המדריכה הדוסית הצדיקה" (הקצנתי בכוונה, הלוואי..), ואני בלב חושבת "אם רק החניכות וכולם היו יודעים עליי.. ". ממש קשה לי. מרגישה שקרנית.
שלום לכם ותודה על הפלטפורמה, אשריכם! שאלתי כאן שאלה בעבר וזה גרם לי לחשוב, האם יש עדיפות (לפי גודל הבעיה כמובן) לפתור את השאלות שלי בעצמי? או שאין בעיה לקבל את התשובה מבחוץ? מבחינת התשובה עדיין אין בעיה לדעתי לשאול את זה כי זו לא שאלה אישית ואני מעוניין לשמוע את תשובתכם כאלה שעונים ועוזרים. תודה!
שלום וברכה. אני נערה מלאה, קצת יותר מזה... אני עובדת על זה וירדתי המון בתקופה האחרונה. (23 קילו.) למרות כל המאמצים אני מרגישה שנאה עזה כלפי עצמי, אני לא אוהבת ולא מקבלת את המראה שלי. קשה לי להסתכל על עצמי במראה ואני מרגישה הכי מכוערת בעולם. קשה לי ככה, ניסיתי לדבר על זה עם אמא שלי אבל קיבלתי רק תשובה של "את מהממת, מספיק לדבר ככה." אשמח ליעוץ מה אני יכולה לעשות בשביל לשנות זאת, לקבל את עצמי ולהעלות את הביטחון העצמי. תודה ענקית מראש!
ש. היי, אשמח לדעת אם יש במשיבים מישהי שהתגייסה ויכולה קצת לספר על איך היה, ממליצה או שפחות וכו'..
ש. היי, אני שביעיסטית ולפני כמה ימים קיבלתי צו גיוס. אני נחשבת חכמה ואני מחוננת, עשיתי חמש יחידות פיסיקה וחמש יחידות מחשבים ואני מזומנת למיונים של יחידת 8200. אני מאוד רוצה ללכת לשם, גם מבחינת התפתחות אישית, תרומה למדינה (עם כל הכבוד, חיילים וחיילות ב 8200 תורמים יותר מאיזה בת שירות מסכנה שגוזרת בריסטולים, עם כל ההערכה שבדבר). גם אחרי השחרור זה מאוד יעזור לי בעתיד, וממש לא מתאים לי ללכת לשירות לאומי ולעבוד עם ילדים, קשישים וכו'. ואני מרגישה שאני לא אממש את עצמי ואת היכולות שלי בדרך הזאת, והיחידה גם עם הרבה נשים. אני מבינה רבנים שלא חושבים שבנות צריכות ללכת לקרבי, אבל למודיעין באמת שאני לא מבינה. העולם התקדם ונשים לא פחות חכמות מגברים. אפשר להתקלקל בכל מקום, ולשמור אותנו הבנות הדתיות במקום סגור זה פוגע בנו וגם בצבא. בקיצור - למה לא ללכת לצבא? זו יחידה נשית, הרבה יותר תרומה למדינה ומימוש עצמי. תודה מראש!!!
היי אני מרגישה שאני כל כך סתןמה, לא יודעת למה אני מרגישה מבולבלת כל כך!!! איבדתי 7 חברות בכמה חודשים ואני מרגישה כל כך מטומטמת.. היו לי ארבע חברות ממש טובות בכיתה וארבעתן ממש מקובלות ודומיננטיות בכיתה, וכשרבתי איתן עוד 3 בנות שהיו חברות טובות שלי גם ניתקו איתי קשר בגלל זה.. וכאילו אני לא מבינה מה אלוקים רוצה ממני אני מרגישה שכאילו החיים שלי נהרסים וזה אבל לא יודעת כבר מה לעשות ובדרך כלל אני יודעת לבטא עכשיו לא. זה כבר בערך מנובמבר ההרגשה הזאת וכאילו זהו הרסתי לעצמי את החיים שרבתי איתן וכאילו לא יודעת אני כל כך צריכה עידוד או עזרה אם יהיה מצב שאני אוכל לצאת מכל המצב הזה?
יש לי חניכה (כיתה ד) שגדלה בבית לא פשוט. עם אמא בלבד, שמגנה עליה מאוד. היא יודעת שיש לה אחים והורים אבל הם מעולם לא נפגשו. לא בדיוק הבנו את הסיפור עצמו, אבל בגדול לא פשוט.. יש לי 2 שאלות- איך מתייחסים לזה בטאקט? להתעלם מהסיפור ולהתנהל כרגיל? לא להזכיר משהו שקשור למשפחה? באמת שאין לי מושגג בדברים האלה.. והשאלה השניה- אני ב"ה גדלתי בבית טוב. אפילו בועה. איך לעזאזל אני אמורה לעזור למישהי שעברה פי 10 ממני ומבינה בדברים שבחיים לא הכרתי? מי שם אותי להיות שםם.
תודה רבה על כל הדבר המדהים הזה!! מעריכה מאוד את כל המשיבים באמת אתם מדהימים אתם עושים עבודת קודש! שאלה קצת מוזרה😅 אם אתגרים הם מקדמים ומשפרים אותנו, אז למה בכל זאת מתפללים שיהיה קל וטוב ונוח וחלק? צריך לרצות אתגרים? ובקשר לזה עוד שאלה, אני עכשיו בשירות לאומי וברוך ה טוב לי באמת בכל הדברים, יש טיפה דברים מבאסים פה ושם אבל ברוך ה אני שמחה וטוב לי מאוד בכל החלקים והמקומות אם זה הגרעין והדירה והתקן והכל.. ועכשיו כשמדברים על שנה שניה אני מתלבטת כי אני רוצה להישאר כי כל כך טוב לי ומצד שני אולי אני צריכה מקום שיאתגר אותי? אולי אם לא קשה לי אז זה לא המקום שלי? אולי ה' רוצה אותי במקום אחר? מקווה שמובןן ותודה רבה על הכל❤