ש.
היי תודה רבה על הפרויקט
לאחרונה התחלתי להתנדב באיזשהי עמותה ואני ממש נהנית שם אבל יש לי בעיה לכל התנדבות אני צריכה לבא עם חולצה של העמותה ואני ממש מבינה למה אבל מרגיש לי לא בנוח ללכת איתה ולהחצין כביכול את המעשים הטובים שאני עושה
אני לא יודעת מה לעשות אשמח לעצה תודה
ת.
שלום לך! שמחתי מאוד לקרוא את שאלתך 😃 את נשמעת לי מדהימה! נמצאת בעשיה חיובית, נותנת, תורמת ונהנית, ויחד עם זאת - שומרת על ענווה וצניעות.
כששומעים סיפור זה אחרת... 👂
אמרת שאת מבינה למה הולכים עם חולצה של העמותה, אבל בכל זאת - מתחשק לי לשתף אותך בסיפור קטן שאולי קצת ימחיש :)
בכיתה י'-י"א, הדרכתי בסניף בישוב שלי. סניף נפרד, דוס סה"כ, ישוב דתי, חבר'ה איכותיים אפשר לומר. ישוב קטן, כולם הולכים לסניף, ואין תחרויות בין סניפים שונים... באמת לא הבנתי למה צריך ללבוש חולצתנועה 🤷♀️ זה לא נוח, ומציק, מרגיש "מתנשא" מול חברות שלא נכנסו להדרכה ורואות אותי ככה ברחוב, וגם מול החניכות - משדר דיסטנס מנוכר. לא נכנסתי לעימותים מול הקומונרית, ולבשתי את חולצת התנועה רוב הזמן, אבל בלב שלי - הרגשתי שאני ממש לא מזדהה עם העניין. לייצג את ערכי התנועה? נו באמת, כולם בישוב יודעים שאני מדריכה, ויש פה סניף אחד בדיוק - אז מה הפואנטה? 🥼
בכיתה י"ב, הייתי קומונרית במרכז קליטה של בנ"ע. כל פעם שהמדריכים ואני היינו מתקרבים למרכז קליטה, כולם היו צועקים (כולל המבוגרים!) "בנ"ע הגיעו!", והילדים היו רצים אלינו בשמחה ובהתלהבות. פתאום הכל התחבר לי 💡זו לא גאווה פסולה - זו גאוות יחידה!! אנחנו באים בשם משהו גדול, אני לא מייצגת רק את עצמי, אלא את ערכי התנועה כולה 💪 אני מחוברת לכ"כ הרבה פעילים במקומות אחרים בארץ ובעולם, לדורות שלפניי ולדורות שאחריי שגם כן יהיו עסוקים בעשיה בעז"ה. ואין דבר גדול ומרגש מזה! זה ממש מעצים את השליחות ואת הדבר שבשמו אני פועלת 🙌
בואי נעשה הפרדה 🙅♀️
גאוה פסולה - 😵
המלבי"ם כותב בספר 'הכרמל' כי "הגאווה היא מדומה ואינה אמת, והוא רק בעצם המתגאה ולא מחוצה לו, ומציין שמתנשא ברוחו לדמות ולחשוב את עצמו יותר ממה שהוא בעצם, ומתגאה בעצמו אף בלא שום מעלה על אחרים".
כאשר אדם מתגאה בעצמו וחש את עצמו ומתנשא מעל אחרים בלי סיבה, אלא סתם מתנהג ביהירות - זו גאווה פסולה. אדם שמתרברב ומייחס לעצמו את ההצלחות שלו, ושוכח את הקב"ה, בחינת "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" (דברים ח', י"ז) זו כמובן גאווה שלילית, פסולה ובזויה. היא חמורה כ"כ שהיא עלולה חלילה לגרום לחוצפה מול השי"ת או שכחת הקב"ה, ועלינו להתרחק ממנה מאוד מאוד.
גאוות יחידה - 🦸♀️
הרב קוק אומר במידות הראי"ה: "פעמים אין צריכים להתיירא מגדלות, שהיא מרוממת את האדם לפעול גדולות". משפט זה מופיע תחת מידת הענווה! (פסקה ח'). לפעמים ההכרה בערך ובגודל של מה שאני עושה, גורמת לי לפעול בגודל ועוצמה, ולא רק שזה לא גאווה, אלא זו ענווה! כשאני יודעת שאני משתייכת לארגון מסויים, ופועלת מטעמו ומכוחו, יש לזה יותר כח ויותר אחריות מאשר פעולה של אדם פרטי. כשאני פעולת בשם העמותה, אני חלק מחבורה מלוכדת של אנשים שפועלת להוסיף טוב בעולם. זה מדייק אותי ואת העשיה שלי.
אוקיי, ומה לעשות בפועל? 🤨
🧠 הייתי מציעה, לברר בשכל - מה הערכים של העמותה שבשמה אני פועלת? מה נותן לי לפעול מכוחה של אותה עמותה? מה מדייק את העשיה שלי ועושה אותה ליותר משמעותית כשהיא מחוברת לגודל? עם אלו ערכים של העמותה אני מזדהה? האם החולצה גורמת לי לגאוות יחידה או לגאווה פסולה? הרבה פעמים, אחרי שמבינים את הערך של החולצה, יותר קל ללבוש אותה - וזה מרגיש בנוח ולא "החצנה" שלילית, כי מבינים שיש לזה ערך אמיתי. ולא רק שיזהו שאני מתנדבת שם.
מבינה בשכל, אבל עדיין לא מרגיש לי נעים 🥺
🎒 בקטע הפרקטי, אפשר להכניס את החולצה לתיק, ולהחליף רק כשאת מגיעה לעמותה/ להתנדבות עצמה. ככה לא תצטרכי להסתובב איתה ברחוב, וזה ירגיש לך יותר בנוח ללבוש את החולצה כשכולם לובשים אותה מסביבך ואת לא מסתובבת ו"משוויצה" בזה שאת מתנדבת.
🦺 תחשבי מה היה קורה אילו חיילים או שוטרים לא היו לובשים מדים? האם זה שהם הולכים עם מדים ברחוב, גורם להם לענווה פסולה או לגאוות יחידה? אם קשה לך, אפשר להתייחס לזה כמו "קוד לבוש", חובה עלייך ללבוש את החולצה של העמותה כי את בתפקיד, כמו רופא או אחות - ולנתק את הקשר לגאווה.
מקווה שהצלחתי לעזור.
מאחלת לך שתמשיכי לפעול בעוז ובענווה, ותמיד לשם שמיים 😇
תמיד מוזמנת לחזור ולשאול 🍃
רֵעוּת