ש.מה זה בעצם ספירת העומר? מה אנחנו סופרים? ולמה אנחנו נוהגים מנהגי אבלות?
ת.
שלום לשואלת היקרה!🙂 אשרייך על הרצון לברר, אכן שאלות חשובות.👍
מהי ספירת העומר?
התורה מצווה אותנו לספור חמישים יום מט''ז ניסן, שבו הקריבו במקדש את קרבן העומר🌾, וביום החמישים לעשות חג ולהביא קרבנות מסויימים, שביניהם קרבן 'שתי הלחם'. קרבן העומר עשוי משעורים, והוא צריך להיות מהשיבולים הראשונות שנקצרו באותה השנה. הבאת ראשית הקציר אל המקדש מבטאת את הכרתנו בכך שכל הצלחתנו החקלאית הגיעה מה'. ביום החמישים, שהוא חג השבועות, מביאים את קרבן שתי הלחם העשוי מחיטים, שמבשילות בשלב מאוחר יותר, וגם קרבן זה מבטא אותה ההכרה. על מנת ליצור חיבור בין קרבן העומר לקרבן שתי הלחם, באשר יש להם כאמור עניין משותף – מצווה התורה לספור כל יום ויום מהימים שביניהם, וכך נוצר ביניהם מעין 'גשר' שמאחד אותם.
בתורה בולט הדבר כי כל הרגלים סובבים סביב החקלאות, ועל שמה הם נקראים: סוכות הוא "חג האסיף", שבועות הוא ''חג הקציר'', ופסח הוא ''חג האביב'' ('אביב' בלשון התורה הוא שיבולת בשלה)🌾. אחת ממטרות החגים היא לקשר את החיים ומקורם הגשמי למקורם הרוחני: החקלאות היא המקור הגשמי של החיים, ובחגים אנחנו מודים לה' על החיים שהוא מעניק לנו באמצעות התבואה, ומכירים בכך שהוא מקור הצלחתנו. הכרה והודאה זו מתבטאות בקרבן העומר בפסח, קרבן שתי הלחם בשבועות, וניסוך המים בסוכות.
מכיוון שפסח היא תחילת קציר השעורים ושבועות הוא תחילת קציר החיטים, נמצא שכל התקופה שביניהם היא ראשית הקציר, ובדומה לקרבנות העומר ושתי הלחם שמבטאים את ההכרה בכך שהתבואה היא מאת ה', כך בספירת הימים הללו אנחנו מציינים את העובדה שכל יום ויום מימי חיינו מגיע מהקב''ה, אנחנו סופרים את היום ומייחסים לו חשיבות, ובכך יוצרים רצף של מעשים המבטאים את הכרתנו בכך שחיינו הם מאת ה'.✨
וכיצד ההסבר הזה יכול להיות קשור לחיים שלנו, שבהם כבר פחות בולט מעגל השנה החקלאי?
אותו עיקרון נכון גם ביחס לעבודת ה' האישית. ספירת יום אחרי יום היא כמו מעקב אישי אחרי ההתקדמות שלנו. בספירה אנחנו מציינים את החשיבות של כל יום בפני עצמו, ואת הרצון שלנו לנצל אותו כראוי, שכן כל יום וכל רגע בחיינו הוא מתנה מאת ה' – כמו שהסברתי קודם. לפני פסח ביערנו מתוכנו את החמץ – היצר הרע (ניסינו לפחות), הרגשנו התחדשות והתרעננות, קיבלנו על עצמנו החלטות חדשות – ועכשיו בימי העומר, זה הזמן לבסס בחיים האישיים שלנו את האורות הגדולים של ימי ניסן, בצורה עקבית, יום אחרי יום.✨
את הרעיון הזה מבטא בצורה יפה ר' נחמן מברסלב:
"כוונת הספירה בפשיטות היא שצריך לדעת שימי האדם מנויים וספורים, והאדם צריך ליתן דין וחשבון מכל יום ומכל שעה ורגע. ודרך בני אדם שמתרחקים מעבודת ה' ע"י שדוחים מיום ליום מחמת המניעות והבלבולים שיש בכל יום, עד שנדמה להם על פי רוב שאין זה היום נמנה ונספר כלל, וכאילו אינו מימי חייו. בפרט שיש לו איזה סיבה כגון שיום זה הוא יום השוק, וביום זה הוא עסוק בחשבונות, וביום זה הוא יוצא לדרך ובאלו הימים הוא מטולטל בדרכים, ובזה היום הוא שב מן הדרך, או שהוא צריך להרים משא מן העגלה וביום פלוני נזדמנה לו איזה קטטה עם שכן או שהוא נקרא לסעודת מרעים וכיוצא בזה ביטולים ובלבולים, ואין לך יום שאין לו ביטול ובלבול משלו עד שמדמה האדם שזה היום אינו כלום. אבל באמת צריך לדעת היטב שזה היום הוא יום עולה בחשבון וצריכים לצאת ידי חובת היום דווקא כי מחר הוא יום לעצמו, שיש לו חובות משלו. וזו בחינת היום אם בקולו תשמעו, היינו דווקא היום - לא לדחות. ועל כן ציוונו ה' יתברך קודם קבלת התורה לספור הימים בפה מלא."
בימינו, שאיננו זוכים להביא את קרבן העומר – לפי רוב הדעות מצוות הספירה היא מדברי חכמים ולא מן התורה, אבל העיקרון נשאר.
הסבר נוסף ידוע הוא של בעל 'ספר החינוך', שספירת העומר מבטאת את הציפיה שלנו לקראת שבועות ומתן תורה. אמנם בתורה לא נאמר בפירוש בשום מקום שמתן תורה היה בשבועות, אך כך נמסר לנו על ידי חז''ל. זו גם כן כוונה שיכולה להוסיף הרבה תוכן חיובי למצווה הזו, ולהזכיר לנו להתכונן לחג מתן תורה ולחזק את הקשר שלנו אליה.
למה נוהגים מנהגי אבלות?
חז''ל אומרים כי בימי העומר מתו עשרים וארבעה אלף זוגות של תלמידי רבי עקיבא, "על שלא נהגו כבוד זה בזה''. מאורע זה היה אסון לאומי בקנה מידה היסטורי; כל גדולי התורה והרוח, מוסרי התורה ומנהיגי העם הרוחניים – נעלמו תוך כמה שבועות. לוקח תקופה ארוכה מאוד להשתקם מאסון כזה, אם בכלל. במנהגי האבלות אנחנו מבטאים את הצער על מה שהיה, ומזכירים לעצמנו את החשיבות לנהוג כבוד זה בזה ולהקפיד על ההלכות שבין אדם לחבירו. על גבי זה, ישנם גם הסברים פנימיים יותר, שמנהגי האבלות עוזרים לנו להתכנס אל תוך עצמנו ולהתמקד בבנייה האישית שלנו, שזה מתאים גם למה שכתבתי בחלק הראשון של התשובה.
מוזמנת תמיד לשאול!😊
שאי ברכה🌱, שלמה