חינכו אותי בבית לשמור נגיעה ובאמת אני שומר אבל למה בעצם זה כל כך חשוב? כתוב בפסוק "לא תקרבו"-כדי שאדם יתרחק מעבירה הגבילו אותנו בדברים מסוימים שהם מעין "גדר" להתרחק מהחטא ומהפסוק הזה שמדבר על עריות לומדים את שמירת נגיעה אבל אם אני נותן כיף למישהי בסניף זה יוביל לחטא? כנראה שלא... וגם הרבה שנים עברו מאז שחכמים הגבילו אותנו בזה והיחס לנשים מהתקופות האלה השתנה אז למה בעצם זה עניין כלכך חשוב?תודה רבה, כל הכבוד על היוזמה.
שלום לשואל היקר!✨ אתה מעלה שאלה טובה, חשובה ויסודית, והחלטנו לפרגן לך בשתי תשובות (השנייה - 4393).
אנחנו שמחים שאתה שואל בכנות ושם את הדברים על השולחן, ובאמת חשוב להבין את הרציונל של ההלכה, אבל קודם כל צריך להדגיש שגם אם אנחנו לא מבינים פרט כזה או אחר בהלכה - אנחנו מקיימים. זהו רצון ה' מאיתנו, ועלינו להקפיד על קיומו גם כשלא מבינים למה צריך להיות כך.
התורה קבעה גדרים כדי לשמור על האדם מהדברים החמורים יותר, מתוך הבנה עמוקה של טבע האדם ונפשו. במיוחד בנושא של הקרבה בין המינים קיימות הרחקות, משום הכוח הגדול שטמון ביצר הזה; כוחו של היצר, כידוע, נועד למטרות טובות ונפלאות, אבל אם אם לא שומרים עליו כראוי הוא יכול לחולל נזקים גדולים. כמו אש🔥, שבמקום המתאים לה היא יכולה לחמם ולהנעים, אבל כשמאבדים שליטה עליה התוצאות יכולות להיות הרסניות – כך גם היצר; וכמו שאש גדולה יכולה להתפתח מגפרור קטן, כך גם בענייננו – נגיעה קטנה של 'מה כבר יקרה' יכולה להתגלגל הלאה, בטווח הרחוק. הרבה נפילות התחילו מדברים קטנים כאלו, והניסיון מוכיח שברגע שהגדר נפרץ, האדם מרשה לעצמו עוד ועוד, עד שהוא כבר מתקשה לשים לעצמו גבול.
ככל שאנחנו מכירים יותר בחומרתו של הרע, כך אנחנו מוכנים ורוצים יותר להתרחק ולהישמר ממנו. בכל חלון ישנם סורגים, למרות שתכל'ס אין סיבה שמישהו ירצה לקפוץ מהחלון; למה? כי יש דברים שאסור שיקרו, ולכן אנחנו עושים סייג שימנע את ההיתכנות שלהם, גם אם הסבירות שהם יקרו היא מאוד נמוכה. וכל שכן בעניין שלנו, שכאמור דווקא הסבירות לא כ''כ נמוכה; אמנם כנראה שנגיעה קטנה לא תגלוש ביום אחד הרבה מעבר, אבל אין שום תעודת ביטוח למה שיכול להתגלגל מזה אחרי עוד ויתור פה ועוד ויתור שם. ולכן – אנחנו מקבלים בענווה ובאהבה את הגדרים שהציבו לנו התורה וחז''ל ושמחים לשמור עליהם, כדי שהם ישמרו עלינו✨.
נכון שעברו הרבה שנים מאז שההלכות האלו נקבעו, אבל המצב היום דווקא הרבה יותר עלול להחלקה ממה שהוא היה פעם. דווקא בדורנו שהגבולות כה פרוצים והרוח המתירנית נושבת מכל פינה, חשוב לשמור על הגבולות שלנו, על פי מה שהדריכה אותנו התורה.
חשוב לציין, שגם אם בסופו של דבר 'לא קרה כלום' - עצם החריגה מהסייג הוא בעייתי בפני עצמו; גם מבחינה הלכתית, וגם מבחינה מהותית – עצם המצב שעלול לגרום לאיסור, יש בו מן הנזק הרוחני של האיסור עצמו, ובלשון הרב קוק (מוסר אביך א ה): "עניין סייגות התורה אינו [רק] מצד עצם ההבאה לעבירה, רק [=אלא] שכמו שהעבירה רעה בעניינה, כמו כן כל העניינים שמקושרים בה... רעים בעניינם".
זה נכון שההקפדה על דיני צניעות דורשים מאיתנו ויתורים, אבל בחשבון הכולל אנחנו יודעים שכך אנחנו שומרים על עצמנו בלי 'ללכת על הקצה', וסומכים על הקב"ה שיודע הכי טוב מה נכון עבורנו🍃.
מלבד זאת, בשמירת הנגיעה טמון קסם יקר מאוד✨, של שמירת הכוח המיוחד והעמוק הזה לאחת והיחידה שאיתה תבנה את ביתך וחייך. בזבוז הכוח הזה לפני הנישואין, גם אם זה נראה 'בקטנה' (או דווקא בגלל זה), מוזיל מהערך שלו ופוגע במיוחדות של הופעתו בתוך מסגרת הנישואין לכשתבוא🌹.
מקווה שיישבתי דעתך, ואם תרצה - מוזמן לשאול שנית😊.
שא ברכה🌱, שלמה