ש.
שלום:)
יש נושא אחד שעלה לי בזמן האחרון, ואני פשוט מרגישה שצריכה חידוד במחשבה, קצת עזרה לקבל כיוון לגישה שאני יבחר. ברוך ה, אנחנו משפחה שיש לנו כסף. אנחנו על רמת חיים גבוהה, וכל כמה זמן אני מקבלת מאבא שלי דמי כיס ברוך ה. וזה גרם לי קצת לא לרצות לעבוד נגיד בביייביסיטר כי יש לי כסף לכל מה שאני צריכה... אבל אני מתחילה לחשוב על מוסר עבודה וזה באמת חשוב לי! כאילו מה המקום של הכסף בחיים שלי? ונגיד שאני יהיה גדולה בעזה, בעלי יעבוד כדי לספק רמת חיים שאני רגילה אליה או שילמד כי זה באמת התכלית... בקיצור אשמח לקריאת כיוון ורעיונות בנושא:) על תורה כסף ומה שביניהם. תודה רבה!
ת.
שאלה מיוחדת מאוד!
אנסה לדבר על כסף באופן כללי, ומשם לעסוק בשתי הנקודות הספציפיות שכתבת.
💰 עשירות – רחבות אופקים
באופן פשוט, התורה לא נגד עשירות. "אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה" אנחנו רואים שביציאת מצרים הקב"ה אומר למשה שלוש פעמים לומר לעם לקחת כלי כסף וכלי זהב ממצרים, אם הוא חוזר 3 פעמים על זה סימן שזה מאוד חשוב. הרב קוק מסביר שלאדם עשיר יש ראיה רחבה – הוא חושב רחוק מה לעשות עם הכסף שלו, איך להגדיל את העסקים ואת קהל היעד שלו. עמ"י זה עם שחושב גדול איך להתרחב ואיך לגעת ולתקן בכל העולם, יש לו שאיפות גבוהות מאוד בעולם הרוח. כל זה בניגוד למצב של עבדות, העבד מתרכז רק בחיים המצומצמים שלו, הוא ראש קטן - עושה מה שנדרש ממנו וזהו. לכן חשוב שביציאת מצרים עמ"י יצא עשיר, כדי שהוא יהפוך את המבט שלו ממבט של עבדות למבט של עשירות, למבט כללי, מבט רחב.
אותו הדבר הנביא – הוא אדם רחב אופקים, וממילא זה אומר שיש לו שאיפות רחבות ועולם פנימי עמוק. לכן הוא ראוי לנבואה. העושר הוא כלי עזר למבט הזה. מה גם שכנביא הוא צריך לדבר עם העם, ואם הוא עשיר זה סימן שהוא מכובד, ויותר יקשיבו לו.
כסף לשון כיסופים. המרדף שלנו אחרי כסף נובע מהרצון שלנו להרחיב את החיים. ואדם שיש לו כסף, אדם שמרחיב את החיים שלו, הוא אדם שמכיר שהחיים הם דבר עוצמתי. וכשחז"ל אומרים "ואהבת את ה' אלוקיך בכל מאודך – בכל ממונך וכו" אז זה מסירות נפש הרבה יותר גדולה, זה לעבוד את הקב"ה עם עוצמות חיים מאוד גדולות, לא במסכנות וכפיפות. וזה דבר מיוחד מאוד.
'אוהב כסף לא ישבע כסף', יש כאן מפגש שלנו השאיפות האינסופיות שבנו.
אבל צריך לזכור שכסף הוא כלי. הוא רק כלי. לא חייבים אותו כדי להיות בעלי מבט רחב ועמוק על המציאות. הוא לא הסיבה להצלחה, ובכלל לא המדד להצלחה. מי שיש לו כסף צריך לחשוב מה הקב"ה רוצה שהוא יעשה עם הכסף. יש לו את הזכות לעזור לאנשים אחרים עם הכסף שהקב"ה נתן לו, הוא יכול להשקיע כסף בפיתוח המדינה ובעיקר עולם התורה והרוח. אבל אפשר להיות בעל חסד גדול, ולהיות עני מרוד במקביל. זה שאלה של תכונה פנימית. העיקר הוא המקום ממנו אני ניגש לחיים, לא כמה כסף יש לי בבנק.
🛠️ גדול הנהנה מיגיע כפיו
הרבה אנשים עשירים הם אנשים חרוצים. אם הכסף גורם לעצלות ונהנתנות – זה לא פחות מאסון.
לכן, גם אם יש לנו כסף, חשוב לייצר תכונה של עבודה, של פעלתנות. ההנאה מיגיע כפינו זה אחד היסודות של המציאות. הקב"ה ברא את העולם כך שאת הטוב אנחנו נקבל כשכר לפי עמלנו. הוא יכול היה פשוט לתת לנו אותו, אבל אז היינו מקבלים הכל רק בחסד ולא בזכות. אפשר לראות את זה בחוש ביומיום שלנו – יושבים לפיצה עם חבר – אין ספק שהטעם של פיצה שנקנתה בכסף שאני עמלתי והרווחתי בכוחות עצמי הוא לאין ערוך טעים יותר. וכן היחס שלי לדברים שקניתי מהכסף שלי הוא עמוק ומשמעותי יותר, מדבר שקיבלתי בלי מאמץ. העולם נברא כך שאנחנו נתקן אותו.
העבודה שלנו זה המקום לפתח עמוד שידרה, עצמאות ועצמיות, אחריות, לייצר בנו פעלתנות, יכולת לתת ולא רק כל הזמן להיות מקבל.
אבל כמו שאמרנו קודם – כסף זה לא הכל בחיים. ולפתח עצמאות ולעמוד בעמדת הנותן לא צריך רק לעבוד בתשלום – אפשר להתנדב בכל מיני מקומות. בסוף זה לגיטימי לקבל כסף מההורים בגיל הזה. אבל אם את מרגישה שזה כן מקטין אותך – אז תעבדי בקטנה רק בשביל התחושה. אבל את יכולה לתעל ולפתח את אותם צדדים גם בהתנדבות בחינם.
😇 חיים של פשטות
"איזהו העשיר השמח בחלקו". כפי שאמרנו בתחילת הדברים – כסף הוא כלי לעשיית המון דברים נפלאים, אבל זה ממש לא סימן להצלחה. האדם צריך להיות שמח בחלקו. זה לא אומר להיות מסכן ולא להתאמץ כדי להתפרנס בכבוד. אבל זה כן אומר לייצר עמוד שידרה ערכי, ולא להיות בלחץ לקנות כל מותג אפשרי, ולהיות עם הרכב הכי נוצץ שיש. לדעת להעריך את הדברים הפשוטים. לייצר מבט פנימי שרואה בפנימיות עיקר ומשמעות, ולא בחיצוני והנוצץ.
לגבי הנקודה הספציפית שהעלית של לימוד תורה מול רמת חיים – בעיני זה שאלה של כוחות, שאיפות והחלטות. זה יכול להיות קשה לאנשים לרדת מאוד ברמת החיים שלהם, ובית שהוא מלא לחץ ומתחים סביב הנושא - זה בעיני לא כ"כ בריא.. אבל מצד שני מי שמוכן להקריב מעצמו בשביל אידיאל גדול – אשריו ואשרי חלקו. זה דורש העמקה, ובירור עצמי מה עולם הערכים והשאיפות שלי, ובאיזה רמה אני יכול לחיות אותו בפועל. ואגב – לא תמיד חייבים להקריב, אפשר בהחלט שיהי' גם וגם, או לפחות לא בקיצוניות.
מקווה שהצלחתי לפתוח לך קצת כיוונים... את מוזמנת תמיד לשאול ולדייק עוד..
בצלחה רבה!
יוחאי